טירת שאמבור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טירת שאמבור (בצרפתית: Château de Chambord) היא טירה בעמק הלואר בצרפת. היא אחת הטירות הידועות בעולם בזכות אדריכלות הרנסאנס שלה המבדילה אותה מטירות אחרות של ימי הביניים.
זוהי הטירה הגדולה ביותר בעמק הלואר (Loire Valley), אך נבנתה במקור רק כדי לשמש כבית ציד עבור פרנסואה הראשון, מלך צרפת, בעוד שארמונו שכן בטירת בלואה ובטירת אמבואז. התוכנית המקורית של הטירה מיוחסת, אך עם ספקות, לדומינקו דה קורטונה, שדגם העץ שבנה לתכנון הטירה שרד די זמן כדי שיצויר בידי אנדרה פליביאן במאה ה-17. מספר כותבים טוענים לעומת זאת, שלאדריכל הרנסאנס הצרפתי פיליברט דלורמה היה תפקיד מרכזי בתכנון הטירה. [1] הטירה שונתה באופן ניכר במהלך 20 השנים בהן נבנתה (1519-1547 הבנייה החלה בספטמבר 1519. אחרי הפסקה ממושכת, הבנייה חודשה בספטמבר 1526. [2] ), במהלכן היא הושגחה על ידי פייר נפבו (Pierre Nepveu). ב-1913 העלה לראשונה מרסל ריימונד את ההשערה [3] שלאונרדו דה וינצ'י, אורח של המלך פרנסואה ב-קלוס לוצ'ה ליד אמבואז, היה אחראי לתכנון המקורי, ששיקף את רעיונו של לאונרדו לטירה ברומוראנטין לאמו של המלך, ואת עניינו בתכנון גרם המדרגות המרכזי בצורת סליל בורגי כפול; הדיון בכך עוד לא הגיע למסקנות חד משמעיות. [4] קרוב להשלמתה, פרנסואה השווייץ בכוחו ועוצמתו ואירח בטירת שאמבור את אויבו הוותיק קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אדריכלות
הטירה המסיבית מורכבת ממגדל עוז (שמורה, Keep) עם 4 צריחים מבוצרים מסוג באסטיון בפינות. מגדל העוז מהווה גם חלק מהחומה הקדמית של מתחם גדול יותר עם עוד שני מגדלים גדולים. בסיסים לעוד 2 מגדלים נמצאים בחלק האחורי אך לא נוצלו, ונשארו באותו גובה כמו הקיר.
בטירה 440 חדרים, 365 אחי בערה ו-84 גרמי מדרגות. ארבעה אולמות עם קמרונות מלבניים בכל קומה יוצרים צורת צלב.
הגג של טירת שאמבור מנוגד למבנה המסיבי שלה ולעתים קרובות מושווה לקו הרקיע של העיר, עם כל המגדלונים, הצריחים, הארובות והגגות המשופעים הבולטים ממנו. בגג יש 11 סוגי מגדלים ו-3 סוגי ארובות, ללא סימטריה, ממוסגרים בפינות על ידי המגדלים המסיביים. התכנון מקביל לסגנון הצפון איטלקי ולסגנון ה-Leonardesque.
אחד משיאי האדריכלות בטירה הוא גרם המדרגות המרכזי, גרם מדרגות פתוח בצורת סליל בורגי כפול. שני הסלילים הבורגיים עולים 3 קומות מבלי להיפגש ומוארים מלמעלה על ידי מעין מגדלור בנקודה הגבוהה ביותר בטירה. ישנם סברות שלאונרדו דה וינצ'י תיכנן את גרם המדרגות הזה, אך הן מעולם לא אושרו.
לטירה חזית באורך 128 מטר עם 800 עמודים מפוסלים וגג מעוטר באופן מורכב. כאשר פרנסואה הראשון, מלך צרפת, החל את בניית הטירה, הוא רצה שהגג שלה יראה כמו קו הרקיע של קונסטנטינופול.
הטירה מוקפת בפארק מיוער בשטח 52.5 קמ"ר (13,000 אקר) ושמורת ציד עם צבאיים אדומים התחומה בחומה באורך 31 ק"מ.
הטירה מעולם לא תוכננה לספק הגנה מפני צר ואויב. תפקיד החומות, הצריחים והחפיר החלקי הם קישוטיים בלבד ואפילו בזמן בנייתם היו אנאכרוניסטים. אלמנטיים אדריכליים, כגון חלונות פתוחים, [לוג'יה]] ואזור פתוח ענק בחלק העליון, הושאלו מסגנון הרנסאנס האיטלקי, ולא התאימו לאקלים הקר של מרכז צרפת.
התוכנית והאדריכלות של הטירה נתנו השראה לויליאם הנרי קרוסלנד בתכנונו את "בניין המייסד" ב-Royal Holloway, University of London. בניין המייסד מציג מגדלים דומים ותוכנית דומה, אך נבנה מלבני פארהאם אדומות.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] תחת פרנסואה הראשון
בזמן שלטונו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת, רק לעתים רחוקות ישבה משפחת המלוכה בטירה. למעשה, בסך הכול שהה המלך פרנסואה הראשון בטירה רק 7 שבועות, שהורכבו מביקורי ציד קצרים. מאחר שהטירה נבנתה למטרת ביקורים קצרים, זה לא היה מעשי לגור שם לתקופות ארוכות. החדרים הגדולים, החלונות הפתוחים והתקרה הגבוהה גרמו לכך שחימום החדרים היה בלתי מעשי. מאחר שהטירה לא שכנה בסמוך לכפר או אחוזה, לא היה מקור מזון זמין מלבד ציד. כתוצאה מכך, על השוהים בטירה היה להביא את האוכל עמם.
כתוצאה מכל האמור לעיל, בטירה לא היה ריהוט בתקופה זו. כל הריהוט, טפטי הקירות, כלי אכילה ועוד הובאו במיוחד בכל טיול צד, דבר שהווה נטל לוגיסטי מכביד. זו הסיבה שרהיטים מסוימים נבנו בתקופה זו על מנת שיוכל להתפרק לחלקים ויוכלו להיות משונעים בשיירות.
המלך פרנסואה הראשון מת ההתקף לב ב-1547.
[עריכה] תחת לואי ה-14
למעלה מ-80 שנה אחרי מותו של פרנסואה, מלכי צרפת נטשו את הטירה והזניחו את תחזוקתה. לבסוף, ב-1639, לואי ה-13, מלך צרפת נתן אותה לאחיו, גסטון, דוכס אורליאנס, שהציל את הטירה מהרס וביצע בה עבודות שיפוץ ושחזור נרחבות. לואי ה-14, מלך צרפת דאג לכך שמגדל העוז (Keep) ישופץ וריהט את המגורים המלכותיים. הוא הוסיף אורוות ל-300 סוסים, דבר שאפשר לטירה למלא את ייעודה כבית ציד ומקום בו אפשר לארח ולבדר אנשים ידועים כמו מולייר מספר שבועות בכל שנה. למרות זאת, המלך לואי ה-14 נטש את הטירה ב-1685.
[עריכה] תחת לואי ה-15
בשנים 1725-1733, סטאניסלב לסצ'ינסקי (Stanisław Leszczyński), המלך המודח של פולין וחתנו של לואי ה-15, מלך צרפת, גר בטירת שאמבור. ב-1745 העניק לואי ה-15 את הטירה למוריס דה סקס (Maurice de Saxe), מרשל צרפת, כפרס על גבורתו בקרב. מוריס דה סקסה השתמש בטירה כבסיס לרגימנט שלו. מוריס דה סקסה מת ב-1750 ושוב נותרה הטירה העצומה ריקה להרבה שנים.
[עריכה] רוזנות שאמבור
ב-1792, בעקבות המהפכה הצרפתית, הורתה הממשלה למכור את הריהוט בטירה, הפנאלים על הקירות הוסרו ואפילו הריצוף נמכר כחומר גלם מעץ. לפי מ. דל סאסיי [5] הדלתות נשרפו כדי לחמם את החדרים בזמן המכירה. הטירה הריקה ננטשה עד עלייתו של נפוליון בונפרטה שנתן את הטירה למפקד הצרפתי לואי אלכסנדר ברת'יה (Louis Alexander Berthier). מאוחר יותר הטירה נרכשה מאלמנתו עבור הדוכס מבורדו, אנרי שארל דידונה (1820-1883), שהיה עדיין תינוק ומאוחר יותר אחז בתואר הרוזן משאמבור (Comte de Chambord). ניסיון רסטורציה והשלתטות קצר נעשה על ידי סבו, שארל העשירי, מלך צרפת (1824-1830) אבל ב-1830 הוא נכשל ושניהם הוגלו. בזמן מלחמת פרוסיה-צרפת (1870-1871) שימשה הטירה כבית חולים שדה.
[עריכה] משפחת הדוכס
הניסיון האחרון להתגורר בטירה בא מרוזן שאמבור, אבל אחרי שהרוזן נפטר ב-1883, הטירה הושארה ליורשי אחותו: משפחת הדוכס מפארמה, איטליה. בהתחלה לרוברט, דוכס פארמה, שמת ב-1907 ומאוחר יותר לאליאס, נסיך פארמה. כל ניסיון לשפץ את הטירה נגדע עקב תחילתה של מלחמת העולם הראשונה ב-1914.
[עריכה] היסטוריה מודרנית
ב-1939, קצת אחרי פריצת מלחמת העולם השנייה, אוסף של מוזיאון הלובר והמוזיאון קומפיין (כולל מונה ליזה וונוס ממילו) אוחסנו בטירת שאמבור. מפציץ אמריקני התרסק על מדשאת הטירה ב-22 ביוני 1944.
הטירה נהפכה לרכוש ממשלת צרפת עוד ב-1930 אבל עבודות שחזור ושיפוץ החלו רק מספר שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה ב-1945. כיום טירת שאמבור היא אטרקציה תיירות אך לרוע המזל איננה רווחית.
[עריכה] גלריה
 הטירה והחפיר המלא במים |
 החזית האחורית של הטירה, ניתן לראות את המגדלים החצי-בנויים. |
 הטירה |
 הטירה, מבט ממעוף הציפור |
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Félibien, Mémoires pour servir a l'histoire des maisons royalles (1681).
- ^ עד מותו של פרנסואה, כ-444,070 ליברות שולמו עבור העבודות. מקור: Hidemichi Tanaka, "Leonardo da Vinci, Architect of Chambord?" Artibus et Historiae 13.25 (1992, pp. 85-102) p 92.
- ^ Reymond, "Leonardo da Vinci, architect de Chambord," Gazette des Beaux-arts (June 1913) pp 413-60.
- ^ Ludwig H. Heydenreich, "Leonardo da Vinci, Architect of Francis I" The Burlington Magazine 94 No. 595 (October 1952), pp. 277-85; Tanaka 1992.
- ^ Saussaye, Le Château de Chambord (Blois) 1865 etc.
ניתן למצוא על קירות הטירה גרפיטי וחריטות כוללים שמות ותאריכים של אנשים שביקרו בה, בהם ויקטור הוגו שחרט את חתימתו.
[עריכה] קישוריים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שאטו דה שאמבור |
