ז'ק ברל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ז'ק ברל

ז'ק ברל (צרפתית: Jacques Romain Georges Brel, להאזנה (מידע · עזרה)) (8 באפריל 1929 - 9 באוקטובר 1978) היה זמר שאנסון, מוזיקאי, שחקן קולנוע ובמאי בלגי, מגדולי הזמר הצרפתי.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 הקריירה הקולנועית של ברל
3 משיריו שתורגמו לעברית:
4 לקריאה נוספת
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

ברל נולד בסכארבק (Schaarbeek), שכונה ענייה בבריסל, בירת בלגיה, למשפחה בורגנית, בעלת מפעל לייצור קופסאות. הוא נודע בעיקר בשירים ובלחנים שכתב וביצע ובאיכותם מלאי ההבעה אך שלח את ידו גם בבימוי ובמשחק. בתחילת שנות ה-50 עבר לפריז, כתב מוזיקה והופיע בקברטים ובאולמות העיר, שם קנה את פרסומו גם בזכות המימד הדרמטי שהעניק לשיריו. בשנת 1956 ערך סיבוב הופעות באירופה והקליט את השיר Quand on n'a que l'amour ("כאשר אין דבר מלבד האהבה", נודע בעברית בתרגומו של יעקב שבתאי "אם נדע לאהוב" ובביצועו של יוסי בנאי) שהביא לו את ההכרה הגדולה הראשונה.

ברל היה פלמי דובר צרפתית ואת שיריו, רובם ככולם, כתב וביצע בשפה זו, אך מעת לעת שר משיריו בתרגום להולנדית. השיר Marieke, שיר געגועים לנערה פלמית ולמולדתו פלנדריה, מושר בתערובת של שתי השפות. על אף שצרפת הייתה הערש הרוחני שלו, תמיד הדגיש את היותו בראש ובראשונה פלמי, הן בראיונות שהעניק והן ברבים משיריו. בשיריו הוא מבטא לעתים קרובות געגועים ואהבה כלפי פלנדריה וכלפי בלגיה, (כמו בשירים Il neige sur Liège, Le plat pays, Bruxelles, Mon père disait ועוד), על נופיה ורוח הצפון הנושבת בה, אך לעתים גם לגלוג ומרירות, כמו בשיר Les Flamandes. בשיר מאוחר בשם ...Les F הוא מטיח מילים קשות ב-Flamingants, או הפלמים השמרנים והלאומנים, ובייחוד בז להם על צביעותם בזמן השלטון הנאצי.

ברל כתב על נושאים שונים ומגוונים: אהבה, חברה ועניינים שברוח. יצירתו איננה מוגבלת לסגנון יחיד והוא שלח את ידו בכתיבה משעשעת כמו גם בכתיבה לירית-סנטימנטלית. חדשנותו של ברל בשימוש במילים ובדימויים חזותיים ורבי משמעות יוצרת רושם עז ויחד עם זאת מאופיין בפשטות. ברל נודע גם במטפורות המפתיעות שלו, כגון בשיר Je suis un soir d'été (אני ערב קיץ) בו הוא מתאר את המראות שנגלים בפני ערב היורד על העיר לייז' - מנקודת מבטו של הערב.

גם בתחום ההלחנה התפרס על שלל סגנונות וכתב לחנים קצביים כמו גם לחנים נוגים, טקסיים וחגיגיים. סימן היכר של רבים משיריו, הוא התחלה נוגה ואיטית, וסיום עוצמתי עד כדי אקסטזה. כך למשל, בשירים: Amsterdam, La valse a mille temps, Le Diable (Ça va), Quand on n'a que l'amour .

בשנת 1973 פרש לפולינזיה הצרפתית, משם שב בשנת 1977 לפריז, אז הקליט את תקליטו האחרון.

ברל מת מסיבוכים של סרטן הריאות ב-9 באוקטובר 1978 ונקבר בבית הקברות באלטונה (Altuona), באי "היבה אוא" השייך לקבוצת איי מרקיז שבפולינזיה הצרפתית, במרחק קצר מקברו של הצייר פול גוגן.

בין שיריו המפורסמים ביותר נמנים Ne me quitte pas, Amsterdam, Les bonbons ועוד. השיר Ne me quitte pas (אל תעזבי אותי) זכה לאין ספור ביצועים ביניהם ביצוע קצבי ומזרחי של הזמר הצרפתי ממוצא אלג'יראי, פאודל בשנת 1999 (שימש כשיר הפתיחה בסדרה הישראלית "הבורגנים").

[עריכה] הקריירה הקולנועית של ברל

כבמאי קולנוע:

Franz (1971)
Le Far West (1973)

כשחקן:

La Grande Peur de Monsieur Clément (dir Paul Diebens) (1956)
Les Risques du Métier (dir André Cayatte) (1967)
Mon Oncle Benjamin (dir Edouard Molinaro) (1969)
La Bande à Bonnot (dir Philippe Fourastié) (1969)
Les Assassins de l'Ordre (dir Marcel Carné) (1971)
Mont-Dragon (dir Jean Valère) (1971)
Franz (dir Jacques Brel) (1971)
L'Aventure, c'est l'Aventure (dir Claude Lelouch) (1972)
Le Bar de la Fourche (dir Alain Levent) (1972)
Le Far West (dir Jacques Brel) (1973)
L'Emmerdeur (dir Edouard Molinaro) (1973)

[עריכה] משיריו שתורגמו לעברית:

Les bonbons - "בוטנים" בביצוע ישראל גוריון, "הבונבונים" בביצוע יוסי בנאי
Amsterdam - "בנמל באמסטרדם" בביצוע קורין אלאל בתרגום דן אלמגור
Quand on n'a que l'amour - "אם נדע לאהוב" בביצוע יוסי בנאי, בתרגום יעקב שבתאי
Les bourgeois - "הבורגנים" בביצוע הדודאים (תרגם דן אלמגור)
Ne Me Quitte Pas - "אל תלכי מכאן" בביצוע יוסי בנאי.
La chanson des vieux amants- שיר האוהבים הישנים - תורגם לעברית כ "אהבה בת עשרים" על ידי נעמי שמר. הוקלט בגרסאות של יוסי בנאי חוה אלברשטיין ודוד ד'אור.
אלבום של שירי ז'אק ברל בעברית בביצוע גיל אלון.