המבנה של מהפכות מדעיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המבנה של מהפכות מדעיות הוא ספר העוסק בפילוסופיה של המדע שנכתב על ידי תומאס קון בשנת 1962. הספר תורגם לראשונה לעברית ב-1977 בהוצאת מוסד ביאליק, ומאוחר יותר, ב-2005, הוא תורגם על ידי יהודה מלצר ויצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים.

לדעת קון, החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה - פרדיגמה - עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של שבירת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפיכות מדעיות.

[עריכה] שלבי התפתחות המדע לפי קון

פרה-פרדיגמה – שלב ראשוני שבו מתעורר עניין בתחום מחקרי כלשהו, אך טרם נקבעה מסגרת המחקר בתחום זה. בשלב זה מתמקדת העבודה בתיאור אובייקטים ובתיחום המחקר. בהיעדר הסכמה כוללת בעולם המדע, ההכרעות בשאלות מחקריות נתונה בידי המדען הבודד. השלב מאופיין בריבוי אסכולות ובהיעדר שפה משותפת בין חוקרים שונים. אין קריטריון מוסכם לקביעת הרלוונטיות של עובדות שונות לתחום המחקר, ולכן המדענים מתמקדים באיסוף אקראי של עובדות המצויות בהישג יד. דרך איסוף זו יוצרת מערפולת של עובדות שקשה לאתר בהן חוקיות. דוגמאות לשלב הפרה-פרדיגמטי המופיעות בספרו של קון: מחקר האופטיקה הפיזיקלית לפני תקופתו של ניוטון, מחקר החשמל במחצית הראשונה של המאה ה-18. השלב הפרה-פרגימטי מסתיים כאשר אחת מהאסכולות משיגה הישג בולט שלא ניתן להתעלם ממנו.
עליית פרדיגמה ותחילת תקופה של מדע תקני - הפרדיגמה היא מסגרת שהקהילה המדעית מקבלת על עצמה והיא מתווה לקהילה את אופי המחקר בתקופת המדע התקני. הפרדיגמה כוללת את תיחום בעיות המחקר הרלוונטיות לתחום המדעי, את חוקי המחקר בתחום, דרכי פתרון לדוגמה, שקון מכנה "אקסמפלארים", את המכשור המתאים לצרכי המחקר, את היישומים הנלווים לו, את ההכללות הצורניות (נוסחאות וכו'), ואת האמונות המטאפיזיות המשותפות לקהילה (למשל: יש/אין ואקום, העולם מורכב מארבעה יסודות/חלקיקים/חלקיקים וגלים). קון מדגיש כי כדי שתאוריה תתקבל כפרדיגמה עליה להיראות טוב יותר ממתחרותיה, אבל אין היא נדרשת להסביר את כל העובדות בתחום. למעשה, עליה להשאיר "קצוות פרומים", על מנת לאפשר את המשך העיסוק המדעי בתחום.
קבלתה של פרדיגמה בתחום מדעי מאפשרת לייעל את עבודת המחקר באותו התחום. בתקופה זו נושא המחקר אופי של מדע תקני, שהוא הוא מדע המתנהל לאורה של פרדיגמה ובו, לפי קון, המדענים עוסקים ב"פתרון חידות" (חידה היא בעיה שיש לה פתרון וודאי וכן ואוסף כללים המגבילים את הפיתרונות האפשריים ואת הדרך להגיע לפיתרונות אלו). זה אפשרי משום שהפרדיגמה מכוונת את תהליכי איסוף העובדות וניסוח התאוריות ומעודדת מדענים לקחת על עצמם עבודות מדויקות, אזוטריות ותובעניות יותר. המחקרים בתחום זה אינם נדרשים שוב לבנות את גוף הידע מן המסד, אלא יכולים להתבסס על מונחים ועקרונות מוסכמים. עיקר העבודה של המדענים מבוצעת בשלב המדע התקני. בכך משנים המחקרים את האוריינטציה שלהם, והם פונים יותר ויותר אל עמיתים אנשי מקצוע ופחות אל הקהל הרחב. למרות שמקובל לחבר את קון עם המושג "מהפכה", קון טוען שהמדע התקני הוא השלב המרכזי בהתפתחות המדע. אנלוגיה מתאימה היא ספורט הקפיצה לרוחק, בה הספורטאי רץ עד לנקודה מסוימת ממנה הוא צריך לקפוץ. ככל שיהיה קרוב יותר לנקודה זו, יגיע רחוק יותר. כלומר, נדרשת מסגרת, נקודה לפרוץ אותה. זוהי "חגורת ביטחון של המדע" (מושג שטבע פילוסוף המדע אירמה לקטוש). בהיעדר מדע תקני לא יכול לפרוץ משבר.
קון מחלק את המחקר בשלב המדע התקני לשלוש קטגוריות: איסוף פרטים, אישוש וחיזוק הפרדיגמה, פיתוח ושיפור הפרדיגמה. כפי שניתן להבין מחלוקה זו, קון טוען כי המדען בשלב המדע התקני פועל בתוך התחום המוגדר על ידי הפרדיגמה ואיננו מבקש לערער על נכונותה. למדענים, עפ"י קון, יש אינטרס לשמור על מסגרת המחקר המוכרת להם, ולכן אין ברצונם לחדש, במובן העמוק של המילה. המדע התקני משיג הישגים, מרחיב את היקף הידע ומגדיל את הדיוק של הידיעה המדעית, ולכן מבטיח סיפוק למדען שיפעל במסגרתו. למרות זאת, אנו מכירים מההיסטוריה של המדע תגליות שהובילו לחידושים מדעיים. לתגליות אלו קורא קון אנומליות, והן העשויות להוביל למהפיכות מדעיות.
אנומליות – אי התאמות, חריגות או סטיה של הטבע מהחיזויים של הפרידגמה השלטת במדע התקני. ככל שמדע מתפתח יותר, והפרידגמה נרחבת ומדויקת יותר, כך נוצרות יותר אנומליות. דוגמות שמציג קון בספרו לאנומליות: גילויו של לבואזיה שמתכת שנשרפת מוסיפה למשקלה ולא מפחיתה ממנו, בניגוד לחיזויים של תיאורית הפלוגיסטון, גילוי קרני הרנטגן, גילוי צנצנת ליידן. בתגובה לאנומליות מנסים המדענים להתאים את הממצאים לפרדיגמה על ידי בדיקה רחבה של אזור החריגה. הדברים עשויים להסתיים על ידי הוספת הסברים אד הוק לתאוריה המזוהה עם הפרדיגמה, או להתפתח למשבר.
משבר – כשיש אי התאמות רבות מדיי (אנומליות), ופתרונות הד-אוק לא מצליחים לפתור את הסתירה נוצר משבר. שלב המשבר מאופיין כשלב מעבר, בעל מאפיינים דומים לשלב הפרה-פרדיגמטי. המדענים, המחפשים הצלה לפרדיגמה, אוספים נתונים חדשים בצורה לא מסודרת, דרכי העבודה התקניות נפרצות ומופיעות ספקולציות פילוסופיות. למשבר יש השפעה פסיכולוגית עמוקה על קהילת המדענים ובדרך כלל ישנו קושי עצום בויתור על הפרדיגמה השלטת. המשבר עשוי להסתיים בהצלת הפרדיגמה, בהתעלמות מהבעיה (לפחות לזמן מה) או בקריסת הפרדיגמה והתרחשותה של מהפכה מדעית.
החלפת הפרדיגמה המדעית היא תהליך אשר בעיקרו הינו סוציולוגי, הדומה להמרת דת. אף על פי כן, קון טוען שהחלפת הפרדיגמה נעשית באופן רציונלי, משום שבבחירה בין התאוריות המתחרות המדענים מחילים ערכים רלוונטיים ורציונליים כגון פוריות, פשטות, עקביות ודיוק. פילוסופים אחרים וסוציולוגים ביקרו את עמדתו זו של קון, באומרם שערכים כגון פוריות ופשטות הם עמומים וסובייקטיבים מטבעם, ויכולים אך לסתור זה את זה, ולכן החלפת הפרדיגמה היא תהליך לא רציונלי מטבעו.
בסיום המהפכה המדעית, פרדיגמה חדשה מקבלת מעמד שליט בתחום, והתחום חוזר לשלב המדע התקני.

[עריכה] תפיסת המדע

קון, שיש המשייכים אותו לזרם הפוסטמודרניסטי, מכניס באמצעות המונח 'פרדיגמה' את מושג האמת היחסית לפילוסופיה של המדע. עפ"י קון, אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה. לכן, לדעת קון, אין אמת מידה משותפת להשוואה בין מושגים מפרדיגמות שונות. גם כאשר שתי פרדיגמות שונות משתמשות באותו מושג, כגון מסה, הן בהכרח משתמשות בו בתוך רשת מושגית שונה. מהפכות מדעיות, המביאות להחלפה של תאוריה אחת באחרת, נושאות אופי של מהפכה מחשבתית. ויכוח בין מדענים מפרדיגמות שונות נושא אופי של דיאלוג, שבו מנסה כל אחד מהצדדים לשכנע את השני. זאת בניגוד לאי הסכמה בין מתמטיקאים, למשל, שהדיון ביניהם נושא אופי של ויכוח פרוצדורלי וטכני על תקינות ההוכחה.

קון מדגיש שאין הוא טוען שמדענים מפרדיגמות שונות אינם יכולים להבין זה את זה, אלא שבניגוד למתמטיקה, למשל, אין שום דרך אובייקטיבית להכריע מי מהם צודק. זאת בגלל העדר אמת המידה המשותפת להשוואה בין המושגים שבהם הם משתמשים. במלים אחרות, לא קיימת שפה משותפת אובייקטיבית שאליה יכולים שני המדענים לתרגם את טענותיהם. בנוסף, מאחר שתפישת העולם שלהם נקבעת על ידי הפרדיגמה, הם גם אינם יכולים להכריע בוויכוח ביניהם על ידי פנייה ישירה לעולם הפיזי.

מתפיסה זו נובע כי המדע איננו מתקדם בצורה לינארית, שבה הישגי המדענים מבוססים על עבודתם של מדענים קודמים והמדע כולו מתקדם לכיוונה של האמת האבסולוטית. המהפכה המדעית, עפ"י קון, מוחקת את המבנה המושגי של הפרדיגמה הקודמת ומתחילה לבנות מבנה מדעי חדש. ברמה העמוקה, האמת עצמה משתנה כשמתחלפת פרדיגמה.