היסטוריה של ארגנטינה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
תחילת התיישבות האדם באזור רפובליקת ארגנטינה החל לפני בערך 13,000 שנים. בתחילה בני האדם התיישבו באזור צפון-מערב ארגנטינה, על מורדות הרי האנדים בסביבות המאה ה-18 לפני הספירה. ההיסטוריה הרשומה החלה בתקופתה של אימפריית האינקה על ידי מתקני הקיפו שרבים מהם נשתמרו עד היום. מתקנים אלו שימשו להעברת מסרים בעזרת סמלים וסימנים שונים, רוב מתקני הקיפו מתוארכים לחצי השני של המאה ה-15 אחרי הספירה.
ההיסטוריה הכתובה באזור ארגנטינה החלה עם הגעת הספרדיות במשלחת של חואן דיאס דה סוליס לנהר הריו דה לה פלטה בשנת 1516 אשר הצביעה על תחילתה של השליטה הספרדית בנתחים נרחבים מדרום אמריקה. ב-1776 ספרד העניקה סמכות למשנה למלך הספרדי לשליטה על אזור נהר הריו דה לה פלטה (Virreinato del río de la plata)
תוכן עניינים |
[עריכה] פרהיסטוריה
לכ-56% מאוכלוסיית ארגנטינה הנוכחית יש שורשים לאבות קדומים מהיישובים המקוריים.
[עריכה] תקופת שלטון האינקה
האזורים, שהיום שולטת בהם מדינת ארגנטינה היו מאוכלסים באופן דליל ביותר עד הקולוניאליזם האירופאי. ילידי דרום אמריקה (או בשמם המקומי: דִיאָגִיטָה-קָאלָאצָ'אקִי) בצפון ארגנטינה חיו על גבולות אימפריית האינקה המתרחבת.
[עריכה] תקופת הקולוניאליזם הספרדי
האירופאים הגיעו לאזור בשנת 1502 עם מסעו של אמריגו וספוצ'י. אף הנווט הספרדי חוּאָן דִיאָס דֶה סוֹלִיס הגיע לאזור בשנת 1516. בשנת 1536 הקימו הספרדים התיישבות קטנה וארעית וב-1580 הקימה ספרד התיישבות קבועה - בואנוס איירס שנכללה באזורי השליטה של מלכות המשנה של פרו.
השימוש בנמל הטבעי בשפכו של נהר הריו דה לה פלטה היה בלתי אפשרי מפני שכל עורקי התחבורה והמסחר הימיים בדרום אמריקה אמורים היו לעבור דרך נמל לימה, בפרו, מה שהפך את ההברחות לסוג המסחר העיקרי בערים כגון בואנוס איירס, אסונסיון ובמונטווידאו.
הספרדים העלו את סטטוס האזור על ידי הקמת מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה (Virreinato del Río de la Plata) ב-1776. מלכות משנה הכילה שטחים גדולים ונרחבים שכללו את שטחי ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי וחלקים מבוליביה אך הייתה קיימת רק שנים מעטות.
במשך תקופה זו, נמל בואנוס איירס פרח ושגשג לאחר הקמת משנה המלכות של ריו דה לה פלטה מסיבות רבות כמו למשל ההכנסות מפוטוסי, העלייה בפעילות הימית עם טוּבִין (ופחות עם מתכות אצילות), גידול בקר לשם ייצוא בשביל תעשיית העור ולעוד מוצרים, ומעוד סיבות פוליטיות שהפכו את בואנוס איירס לאחד ממרכזי המסחר החשובים של האזור.
אך מלכות המשנה של ריו דה לה פלטה הסתיימה במהרה, בעקבות הפירוד הרב ששרר בין אזורי השליטה הנרחבים של מלכות המשנה ובעקבות התמיכה הספרדית הדואכת שנפסקה כמעט לחלוטין כשנפולאון תקף את ספרד והפיל את המונרכיה שם.
נסיון הפלישה הכושל של הבריטים להשתלט על נהר הריו דה לה פלטה ב-1806 וב-1807 אך המתיישבים התנגדו ועמדו על שלהם מול אחת ממעצמות העל (באותו הזמן).
[עריכה] הולדת ארגנטינה
שמעה של המהפכה הצרפתית ועל המלחמה המהפכנית בארצות הברית הביאו רעיונות ותנועות ליברליות לאמריקה הלטינית. אחרי שצרפת השתלטה על ספרד, המתיישבים בבואנוס-איירס הקימו חוּנְטָה משלהם ב-25 במאי 1810 והזמינו את שאר הפרובינציות להצטרף אליהם. אך בגלל חילוקי דעות בין הפלגים והמגמות הריכוזיות של הפעילים הקיצוניים, נדחתה ההכרזה הרשמית של עצמאות המדינה. ובינתיים אף פרגוואי, המדינה השכנה הכריזה עצמאות ב-1811.
בין השנים 1814 ל-1817 הוביל הגנרל חוסה דה סן מרטין מסעות צבאיים שהפכו את רעיון העצמאות של ארגנטינה למציאות. הארגנטינאים רואים בסן מרטין, שלחם בארגנטינה, צ'ילה ופרו, את המשחרר הלאומי שלהם. ב-9 ביולי 1816 התאסף קונגרס בעיר טוקומן שבצפון ארגנטינה והכריז באופן רשמי עצמאות מהספרדים. בוליביה הכריזה את עצמאותה ב1825, ולאחר מלחמת ארגנטינה-ברזיל גם אורוגוואי עשתה זאת.
ב-2 בפברואר 1825, חתמה הממלכה המאוחדת ברית ידידות וקשרי מסחר ושיט עם ארגנטינה ובכך הכירה בה כמדינה עצמאית.
לאחר הפסד הספרדים, היה מאבק בין המאחדים (unitarios) לבין הפדרליסטים על אופי המדינה החדשה. הדמות הדומיננטית בתקופה זאת הוא הפדרליסט חואן מנואל דה רוסאס, שנחשב לרוב דיקטטור. הוא שלט בפרובינציית בואנוס איירס מ-1829 עד 1852, תוך שהוא פועל כאחראי על יחסי החוץ של המדינה כולה, בהיעדר שלטון פדרלי אחר. רוסאס עסק הרבה יותר בהשתלטות על בואנוס איירס מאשר בפדרליזם עקרוני. הוא הקים משטרה חשאית למחצה משלו, ה"מסורקה" (La Mazorca).
לאחר הפיכה של הגנרל חוסטו חוסה דה אורקיסה, פדרליסט מורד שנתמך בידי אורוגוואי וברזיל, התבססה אחדותה הלאומית של ארגנטינה מבחינה רשמית, וב-1853 אושרה חוקה.
בתקופה זו, ארגנטינה הייתה בעיקר מדינה של מהגרים ספרדיים וצאצאיהם, שחלקם מתגוררים בבואנוס איירס ובערים אחרות, וחלקם חיים בפאמפאס כגאוצ'וס. הייתה גם אוכלוסייה משמעותית של צאצאיהם של עבדים אפריקאיים, שרובם לא שמרו על זהות ייחודית והתמזגו באוכלוסייה. ילידים התגוררו בעיקר באזור הצפון-מערבי ההררי ובאזורים הדרומיים.
הכלכלה הכפרית בתקופה זו הייתה מבוססת כמעט לגמרי על מרעה (בקר וצאן). למרות שהקרקע הפוריה התאימה מאוד לגידול תבואה, לא היה מספיק כח אדם כדי לנצל את המשאב הזה. לפיכך, פעילות כלכלית שצורכת הון רב אך יחסית מעט כח אדם היא שהייתה דומיננטית בכלכלה. הילידים עדיין איימו על המדינה מהחזית הדרומית: כפי שכתב בורחס, ארגנטינה השיגה עצמאות מספרד, אך הכיבוש הספרדי של ארגנטינה עדיין לא הושלם. מבחינה כלכלית, כפי שכתב פרנן ברודל, השלטון הספרדי הוחלף בתלות בהון האנגלי שהושקע בה.
[עריכה] התפתחותה של ארגנטינה המודרנית
שתי כוחות עיקריים השפיעו על התפתחותה של המדינה הארגנטינאית המודרנית בסוף המאה ה-19: טכניקות חקלאיות מודרניות והשתלבותה של ארגנטינה בכלכלה העולמית. השקעה זרה והגירה מאירופה סייעה למהפכה הכלכלית. בתחומים כמו רכבות ונמלים הושקע הון זר, בעיקר אנגלית, אך הבעלים הזרים ציפו לשלוט במידה מסוימת על השקעותיהם. המהגרים שפיתחו את משאביה של ארגנטינה (בעיקר בפאמפאס הדרומיים) הגיעו מכל אירופה, בדומה להגירה לארצות הברית.
בשנים 1865-1870 התרחשה מלחמת הברית המשולשת, בין ארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי לבין פראגוואי. בעשור הבא, הגנרל חוליו ארגנטינו רוקה ביסס את השליטה של בואנוס איירס על הפאמפאס ואת הניצחון של האוניטריוס על הפדרליסטים; ב-1880, רוקה היה לנשיא.
בשנים 1880 עד 1929 כלכלתה של ארגנטינה התפתחה, בעיקר בצמיחה של היצוא. הכלכלה הייתה מכוונת יותר ויותר ליצוא של מוצרים חקלאיים, בייחוד בשר וחיטה, ואילו הצמיחה של התעשייה המקומית נפגעה מיבוא של מוצרים תעשייתיים זולים. חשוב לא פחות מהביקוש למוצרים חקלאיים ארגנטינאיים הייתה ההשקעה של הון זר.
בשנת 1884 הועבר חוק שהבטיח חינוך כללי, חופשי ולא דתי לכל ילד.
ממשלתו של רוקה וגם הממשלות האחרות פעלו בהתאם לאינטרסים של בעלי הקרקעות הגדולים. מתחילת המאה ה-20 בערך, הלאומיות הארגנטינאית החלה לזהות את ארגנטינה עם אירופה וארצות הברית, במקום הזדהות עם שאר דרום אמריקה. השמרנים שלטו בפוליטיקה הארגנטינאית, עד שב-1916 יריביהם הרדיקלים השתלטו על הממשלה. הרדיקלים, שהדגישו את הבחירות החופשיות והמוסדות הדמוקרטיים, פתחו את הדרך בפני המעמד הבינוני הגדל של ארגנטינה.
[עריכה] השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה
שנות הצמיחה הכלכלית הסתיימו עם המשבר הכלכלי של 1929 והשפל הגדול בשנים שלאחר מכן. הצבא הארגנטינאי הפיל את איפוליטו אריגויין מהשלטון ב-1930, והביא לעשור נוסף של שלטון שמרני.
בעקבות התמוטטות המסחר הבינלאומי, הצמיחה התעשייתית התרכזה בתחלופת יבוא, דבר שהוביל לעצמאות כלכלית רבה יותר (אם כי נפט עדיין הגיע מחברות זרות, בעיקר אמריקאיות). האווירה הפוליטית התחממה והיו התנגשויות בין רדיקליים שמאלנים לפשיסטים ימניים. בבחירות 1937 ניצח רוברטו אורטיז, ובעקבות בריאותו הרופפת החליפו רמון קסטילו, סגן הנשיא ב-1942 (ולמעשה, כבר ב-1940). רשמית, ארגנטינה הייתה נייטרלית במלחמת העולם השנייה; הציבור נותר חלוק בנאמנותו בין מדינות הציר והברית. הממשלות הצבאיות ששלטו בין 1943 ל-1946 העדיפו את מדינות הציר, אך לקראת סוף המלחמה ארגנטינה הצטרפה לצד בעלות הברית.
[עריכה] עלייתו של חואן פרון
הממשלות של שנות ה-30 של המאה ה-20 ניסו לשמור על שלטונן למרות השינויים הכלכליים והפוליטיים שהתרחשו בשנים אלה, ושהובילו לבסוף לעלייתו של חואן דומינגו פרון. כוחות פוליטיים וחברתיים חדשים ניסו להשיג עוצמה פוליטית, בין השאר - תנועות פועלים מודרניות שצמחו מתוך המעמד העובד העירוני הגדל.
הצבא הדיח את הממשלה החוקתית של ארגנטינה ב-1943. פרון, אז קולונל, קודם במהירות לשר המלחמה, אך התמקד בעיקר באיגודי עובדים. החונטה הצבאית חשה מאויימת מהפופולריות הגוברת שלו בקרב ההמונים, והוא נעצר ונכלא ללא משפט. הפגנות המונים ב-1945, המובלות בידי איגודי העובדים, הביאו לבסוף לשחרורו, והוא ניצח בבחירות ב-20 בפברואר 1946. המדיניות שלו חתרה באופן אגרסיבי להענקת כוח פוליטי וכלכלי למעמד העובד, והוא הרחיב מאוד את מספרם של העובדים המאוגדים. ב-1947, פרון הודיע על תוכנית חומש ראשונה, המבוססת על צמיחת התעשיות הלאומיות. אשתו הפעילה של פרון, אווה פרון, הידועה כאוויטה, הייתה בעברה שחקנית ומוצאה הייתה מהמעמדות העובדים. אוויטה עזרה לבעלה לצבור כוח פוליטי בקרב הפועלים וקבוצות נשים. בעקבות השפעתה, נשים זכו לזכות בחירה ב-1947. עם מותה מסרטן ב-1952, איבד פרון בעל ברית פוליטי חשוב.
ב-1949 פרון הביא לאישור תיקון לחוקה שאיפשר לו להתמודד בפעם השנייה, והוא זכה בבחירות ב-1952. הפיכה צבאית בהובלת אדוארדו לונרדי הפילה אותו ב-1955. הוא הוגלה, ובסופו של דבר התיישב בספרד של פרנקו. גם בגלות, הוא נותר פופולרי מאוד בקרב ההמונים בארגנטינה.
