ebooksgratis.com

See also ebooksgratis.com: no banners, no cookies, totally FREE.

CLASSICISTRANIERI HOME PAGE - YOUTUBE CHANNEL
Privacy Policy Cookie Policy Terms and Conditions
בורובודור – ויקיפדיה

בורובודור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קואורדינטות: 7°36′27″S 110°12′15″E
מתחמי מקדש בורובודור
אתר מורשת עולמית

תצלום אווירי של המקדש
מדינה אינדונזיה אינדונזיה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1991, לפי קריטריונים 1, 2, 6
שרטוט של מבנה קומת הקרקע

בורובודור (אינדונזית: Borobudur) הוא מונומנט מהייני בודהיסטי מהמאה ה-9 השוכן במאגלאנג, מרכז ג'אווה, אינדונזיה. המונומנט מורכב משישה משטחים מרובעים שמעליהם נמצאים שלושה משטחים מעגליים, והוא מקושט ב-2,672 תבליטים ו-504 פסלי בודהה [1]. הכיפה הראשית שוכנת במרכז המשטח העליון, והיא מוקפת ב-72 פסלי בודהה המונחים בתוך סטופה מחוררת.

המונומנט הוא מקדש לבודהה ומקום פולחן בודהיסטי. שביל עולי הרגל מתחיל בבסיס המונומנט והוא מקיף את המונומנט בעודו ממשיך כלפי מעלה דרך שלושה שלבים של הקוסמולוגיה הבודהיסטית, כלומר קאמאדהאטו (עולם החשק), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה). במהלך המסע דרך השביל עולי הרגל עוברים דרך מערכת של מדרגות ומסדרונות, המקושטים ב-1,460 תבליטים נראטיביים הנמצאים על הקירות והמעקות.

לפי מספר עדויות ארכאולוגיות בורובודור ננטש במהלך המאה ה-14 בעקבות דעיכתן של הממלכות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות בג'אווה, וההתפשטות במקביל של האסלאם [2]. האתר התגלה מחדש ב-1814 על ידי סר סטמפורד ראפלס, שליט ג'אווה מטעם הבריטים. בתקופה שלאחר הגילוי מחדש נערכו במקום מספר מבצעי שיקום ושיפוץ. פרויקט השיפוץ הגדול ביותר בוצע בין 1975 ל-1982 על ידי הממשלה האינדונזית ואונסק"ו, ובעקבות זאת האתר זכה למעמד של אתר מורשת עולמית. בורובודור ממשיך לשמש כאתר עלייה לרגקל, ופעם בשנה הבודהיסטים באינדונזיה חוגגים בו את חג הוואסק (התקופה הקדושה ביותר בלוח השנה הבודהיסטי). האתר נחשב לאתר התיירות הפופולרי ביותר באינדונזיה [3][4][5].

תוכן עניינים

[עריכה] אטימולוגיה

צורתו של בורובודור היא פירמידה קטומה
צורתו של בורובודור היא פירמידה קטומה

מקדש נקרא באינדונזית קאנדי, ולכן מקדש בורובודור ידוע בפי המקומיים כקאנדי בורובודור. המונח קאנדי משמש גם על מנת לתאר כל מבנה עתיק, לדוגמה שערים ובתי מרחץ. מקור המונח בורובודור לא ברור [6], למרות שהשמות המקוריים של רוב המקדשים האינדונזיים העתיקים ידועים [6]. השם בורובודור נכתב לראשונה בספרו של סר תומאס ראפלס על ההיסטוריה של ג'אווה [7]. ראפלס כתב על מונומנט בשם בורובודור, אך אין מסמכים קדומים יותר שבהם השם הזה מוזכר [6]. כתב היד הג'וואי העתיק היחידי שבו נרמז על המונומנט כמקדש בודהיסטי הוא הנאגאראקרטאגאמה, שנכתב על ידי מפו פראפאנקה ב-1365 [8].

ההשערה כי ראפלס השתמש בשם "בורה-בודור", ומכאן "בורובודור", על מנת לתאר את הכפר הקרוב שנקרא בורה; רוב הקאנדים נקראים על שם הכפר הסמוך. אם הוא הסתמך על ג'וואית, המונומנט היה צריך להיקרא "בודורבורו". כמו כן, ראפלס טוען שמשמעותו של השם "בודור" עשויה להתאים למילה בודה (עתיק) בג'וואית מודרנית, כלומר "בורו העתיק" [6]. אולם, ארכאולוג אחר טוען שהרכיב השני של השם (בודור) נגזר מהמונח הג'וואי בהודהארה (או הר) [9].

[עריכה] מיקום

מפה המראה את המיקום היחסי של בורובודור, פאוון ומנדוט
מפה המראה את המיקום היחסי של בורובודור, פאוון ומנדוט

בורובודור שוכן על רמה שבין שני הרי געש ושני נהרות, במרחק של ארבעים ק"מ בכיוון צפון-מערב מיוגיאקארטה לפי מיתוס מקומי האזור הידוע בשם מישור קדו הוא אתר ג'וואי קדוש שכונה "גן העדן של ג'אווה" בזכות פוריות הקרקע שלו [10]. באזור בורובודור יש מקדשים בודהיסטיים והינדואיסטיים נוספים, כולל מתחם מקדשי פראמבאנאן. במהלך שיקום המקדשים בתחילת המאה ה-19 התגלו שלושה מקדשים באזור: בורובודור, פאוון ומנדוט, שנבנו לאורך קו ישר .[11]. ייתכן כי הדבר קרה במקרה, אך סידור המקדשים מתאים לסיפור עם עתיק שלפיו הייתה דרך לבנים שחיברה בין בורובודור ומנדוט. שלושת המקדשים מאופיינים בסגנון אדריכלי דומה וקישוטי דומה, סגנון המתוארך לתקופה זהה. ההשערה היא כי בין המקדשים היה קשר כלשהו שיצר אחדות רוחנית, למרות שהמאפיינים המדויקים של קשר זה אינם ידועים [8].

בניגוד למקדשים אחרים שנבנו על משטח שטוח, בורובודור נבנה על גבה של גבעה בגובה 265 מטרים מעל גובה פני הים, ובגובה 15 מטרים מעל קרקעית אגפ פליוקני שהתייבש [12]. קיומו של האגם היה נושא לדיונים רבים בקרב הארכאולוגים במאה ה-20; ההשערה הייתה שבורובודור נבנה על חוף האגם או אפילו צף על האגם. ו.או.ג' ניואנקאמפ, אמן ומומחה הולנדי לאדריכלות הינדואיסטית ובודהיסטית, פיתח ב-1931 תאוריה שלפיה מישור קדו היה בעבר אגם וכי בורובודור ייצג את פרח הלוטוס שצף על האגם [9]. פרחי לוטוס נמצאים כמעט בכל עבודת אמנות בודהיסטית, ולעתים קרובות הם משמשים ככס המלכות של בודהה וכבסיס לסטופה. באדריכלות של בורובודור ניתן למצוא תיאור של לוטוס שבו תנוחתו של בודהה מסמלת את לוטוס סוטרה, אלמנט הנמצא בטקסטים רבים של הבודהיזם המהייני. ישנה השערה כי שלושה משטחים הנמצאים בראש המקדש מייצגים את עלי הלוטוס [12]. אולם, התאוריה של ניואנקאמפ נתקלה בהתנגדויות כיוון שהקרקע באזור הייתה יבשה.

עם זאת, ישנן מספר גאולוגים שהביעו תמיכה בדעתו של ניואנקאמפ, והצביעו על כך שבקרבת האתר נמצאו משקעי חרסית [13]. במחקר סטרטיגרפי שנערך בשנת 2000 התגלו ממצאים התומכים בהשערה כי בקרבת בורובודור התקיים אגם בתקופת הפליאוקן [12], ובכך התאוריה של ניואנקאמפ זוכה לאישוש נוסף. אזור האגם נעלם בהדרגה במשך הזמן, ובמחקרים שונים הוכח שבורובודור היה ליד חוף אגם בין המאה ה-13 למאה ה-14. זרמי נהר ופעילויות געשיות עיצבו את האזור כולו, כולל האגם. אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר באינדונזיה, הר מראפי, נמצא במרחק קצר מבורובודור והיה פעיל מאוד מאז הפליסטוקן [14].

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] בנייה

מבט מכיוון הסטופות על ההרים המקיפים את בורובודור
מבט מכיוון הסטופות על ההרים המקיפים את בורובודור
זרבובית מים גדולה ומעוצבת המשמשת למטרות ניקוז
זרבובית מים גדולה ומעוצבת המשמשת למטרות ניקוז

אין עדות חד-משמעית שממנה ניתן להסיק מי בנה את בורובודור, או מה היה הייעוד המקורי של המתחם [15]. תאריך תחילת הבנייה הוערך על סמך השוואה בין תבליטים שונים במרגלות המקדש, ועל סמך כתובות שהיו חלק מצ'ארטרים מלכותיים במאה ה-8 ובמאה ה-9. ההשערה היא כי בורובודור נוסד בערך בשנת 800 [15]. הערכה זו מתאימה לתקופה שבין 760 ל-830, שבה שושלת סיילנדרה הייתה בשיא פריחתה במרכז ג'אווה [16], כאשר היא הייתה נתונה להשפעתה של אימפריית סריוויג'איה. ההערכה היא כי הבנייה נמשכה 75 שנים והושלמה בתקופת שלטונו של סאמארטונגה, בשנת 825 [17][18].

בתקופה שבה בורובודור נבנה היה בלבול מסוים בין השליטים ההינדואיסטיים והבודהיסטיים בג'אווה. הסיילנדראים היו ידועים כמאמינים אדוקים של בודהה, למרות שכתובות אבן שנמצאו בסוג'ומרטו מלמדות על כך שייתכן כי הם היו הינדים [17]. בתקופה זו נבנו מונומנטים רבים על המישורים וההרים שמסביב למישור קדו. המונומנטים הבודהיסטיים, כולל בורובודור, הוקמו בערך באותה תקופה שבה הושלמה בנייתו של מקדש פראמבאנאן לכבוד שיווה. המלך סאנג'איה, שהאמין בשיווה, הורה בשנת 732 להקים לינגה לכבוד שיווה בגבעת אוקיר הנמצאת במרחק 10 ק"מ מזרחית לבורובודור [19].

בנייתם של המקדשים הבודהיסטיים באותה תקופה, כולל בורובודור, התאפשרה בזכות ראקאי פאנאגקאראן שירש את סאנג'איה, שנתן רשות למאמינים הבודהיסטיים לבנות מקדשים [20]. למעשה, על מנת להפגין את הכבוד שרכש, פאנאגקאראן העניק את הכפר קאלאסאן לקהילה הבודהיסטית, כפי שנכתב בצ'ארטר קאלאסאן המתוארך לשנת 778 [20]. מספר ארכאולוגים שיערו על סמך הצ'ארטר כי מעולם לא היה עימות רציני בנוגע לדת בג'אווה, כיוון שהמלך ההינדי היה יכול לפרוס את חסותו על הקמת מונומנט בודהיסטי, ולהיפך [21]. אולם, סביר להניח כי באותה תקופה היו בג'אווה שתי שושלות יריבות - סיילנדרה הבודהיסטית וסאייביט סאנג'איה - כאשר האחרונה גברה על יריבתה בקרב שהתרחש ב-856 במישור ראטו בוקו [22]. בלבול זה קיים גם ביחס למקדש לארה ג'ונגגראנג במתחם פראמבאנאן, שנטען כי הוקם על ידי ראקאי פיקאטאן כתשובה להקמת בורובודור על ידי שושלת סאנג'איה [22], אך יש הטוענים כי האקלים הפוליטי היה אקלים רגוע של דו-קיום, וסיילנדרה הייתה מעורבת בלארה ג'ונגגראנג [23].

[עריכה] נטישה

בורובודור היה חבוי במשך מאות שנים מתחת לשכבות של אפר געשי וג'ונגל הולך וגדל. סיפור נטישתו הוא תעלומה. לא ידוע מתי נפסק השימוש במונומנט כאתר עלייה לרגל בודהיסטי. ההערכה היא כין בין 928 ל-1006 מרכז הכוח עבר למזרח ג'אווה, ובמקביל התרחשו כמה התפרצויות געשיות; לא ברור האם יש קשר סיבתי בין שני הגורמים, אך מספר מקורות מזכירים כי זו הסיבה הסבירה ביותר לנטישה [2][12]. סוקמונו (1976) מזכיר את הדעה הפופולרית כי המקדשים ננטשו כאשר האוכלוסייה המירה את דתה לאסלאם במאה ה-15 [2].

אולם, המונומנט לא נשכח לחלוטין, אם כי אופי סיפורי העם הקשורים אליו השתנה מתהילה לאמונות תפלות הקשורות למזל רע ואומללות. בשתי כרוניקות (באבאד) ג'וואיות מהמאה ה-8 מוזכרים מקרים של מזל רע הקשור למונומנט. בבאבאד טאנאה ג'אווי (ההיסטוריה של ג'אווה) המונומנט היה גורם חשוב במרידה שפרצה כנגד מלך מאטאראם ב-1709 [2]. הגבעה הייתה נתונה במצור והמורדים הובסו ונדונו לעונש מוות על ידי המלך. בבאבאד מאטאראם (ההיסטוריה של ממלכה מאטאראם) המונומנט קשור לחוסר המזל שפקד את נסיך הכתר של סולטנות יוגיאקארטה ב-1757 [24]. למרות הטאבו שלפיו היה אסור לבקר במונומנט "הוא לקח את מה שכתוב כאביר שנלכד בכלוב" (פסל באחת הסטופות המחוררות). יום אחד לאחר חזרתו לארמון הוא לקה במחלה מסתורית ונפטר.

[עריכה] גילוי מחדש

התמונה הראשונה של בורובודור שצולמה על ידי איזידור ואן קינסברגן
התמונה הראשונה של בורובודור שצולמה על ידי איזידור ואן קינסברגן
פסל בודהה חסר ראש
פסל בודהה חסר ראש

לאחר מלחמת ג'אווה בין אנגליה להולנד האי היה בשלטון אנגלי בין 1811 ל-1816. המושל הממונה היה תומאס סטמפורד ראפלס, שאחד מתחומי ההתעניינות שלו היה ההיסטוריה של ג'אווה. בזמן שסייר באי הוא אסף עתיקות ג'וואיות והכין רשימות באמצעות קשריו עם התושבים המקומיים. בסיור פיקוח שנערך בסמאראנג ב-1814 הוא קיבל מידע על מונומנט גדול הנמצא במעמקי הג'ונגל שליד הכפר בומיסגורו [24]. הוא לא היה יכול לחפש את המונומנט בעצמו, ובמקום זאת שלח את ה.סי קורנליוס, מהנדס הולנדי.

בתוך חודשיים קורנליוס ו-200 האנשים שליוו אותו כרתו עצים, שרפו צמחייה וחפרו בקרקע על מנת לגלות את המונומנט. בגלל סכנת ההתמוטטות הוא לא היה יכול לחשוף חלק מהגלריות. קורנליוס דיווח על ממצאיו לראפלס, כולל על מגוון ציורים. למרות שהגילוי מוזכר בכמה משפטים בלבד, ראפלס הוא זה שזכה לקרדיט על שיקום המונומנט כיוון שהוא זה שהביא אותו לידיעת העולם [7].

הרטמן, מנהלן הולנדי באזור קדו, המשיך את עבודתו של קורנליוס וב-1835 נחשף לבסוף כל המבנה. העניין של הרטמן בבורובודור היה יותר אישי מאשר רשמי. הוא לא כתב דו"חות על פעילותו, ובמיוחד על הטענה כי הוא זה שגילה את הפסל הגדול של בודהה בסטופה הראשית [25]. הרטמן חקר את הכיפה הראשית ב-1842, למרות שלא ידוע מה הוא גילה כיוון שהסטופה הראשית נותרה ריקה.

ממשלת הודו המזרחית ההולנדית מינתה את פ.סי וילסן, מהנדס הולנדי, לחקור את המונומנט ולשרטט איורים של מאות התבליטים. ג.פ.ג ברומונד מונה גם כן לחקור את המונומנט בצורה מעמיקה, והוא השלים את עבודתו ב-1859. הממשלה התכוונה לפרסם מאמר המבוסס על עבודתו של ברומונד והאיורים של וילסן, אך ברומונד סירב לשתף פעולה. הממשלה מינתה מומחה אחר, סי. לימאנס, שחיבר מונוגרפיה המבוססת על מקורותיהם של ברומונד ווילסן. המונוגרפיה הראשונה של מחקר מפורט על בורובודור פורסמה ב-1873, ושנה אחת לאחר מכן היא תורגמת לצרפתית [25]. התמונה הראשונה של המונומנט צולמה ב-1873 על ידי איזידור ואן קינסברגן, אמן חריטה הולנדי-פלמי [26].

חשיבותו של האתר התגברה באיטיות, ובמשך תקופה ארוכה הוא היה מקור למזכרות והכנסה עבור"ציידי מזכרות" וגנבים. המפקח הראשי לחפצים תרבותיים המליץ ב-1882 לפרק את בורובודור ולהעביר את תכולתו למוזיאונים בגלל שהמונומנט לא היה יציב [26]. בעקבות ההמלצה הזו הממשלה מינתה את הארכאולוג גרונוולדט לבצע חקירה מקיפה באתר, ולהעריך את המצב האמיתי של המתחם; גרונדוולט דיווח כי לדעתו החששות אינם מוצדקים והמליץ לא לפרק את בורובודור.

[עריכה] מאורעות מאוחרים

ארגון אונסק"ו מימן ב-1973 מבצע שיקום נרחב של האתר [27], ולאחר מכן הוא חזר לשמש כאתר עלייה לרגל. פעם בשנה, כאשר הירח מלא במאי או ביוני, הבודהיסטים באינדונזיה מציינים את יום ואסק המנציח את הלידה, מוות, והזמן שבו גאוטמה בודהה השיג את עיקר חוכמתו והפך לבודהה שאקיאמוני. ואסק הוא חג לאומי רשמי באינדונזיה [28], והטקסים החשובים ביותר נערכים במנדוט, פאוון ובורובודור [29].

בורובודור הוא אחת מהאטרקציות התיירותיות הפופולריות ביותר באינדונזיה. ב-1974 ביקרובו 260,000 תיירים, ומתוכם 36,000 היו תיירים זרים [4]. בשנות ה-90 המספר עלה והתייצב על 2.5 מיליון מבקרים בשנה (80% מתוכם מקומיים), לפני המשבר הכלכלי שפקד את אינדונזיה [5]. אולם, נמתחה ביקורת על תעשיית התיירות המתפתחת כיוון שהיא לא כללה את הקהילה המקומית [4]. תושבים ואנשי עסקים מקומיים ארגנו פעולות מחאה ב-2003, והביעו התנגדות לתוכניתה של הממשלה הפרובינציאלית לבנות קניון תלת-קומתי בשם "Java World" (עולם ג'אווה) [30].

ב-21 בינואר 1985 נפגעו תשע סטופות על ידי תשע פצצות [31]. ב-1991 נגזר דינו של מוסלמי קיצוני עיוור בשם חוסיין עלי אל האבסיי למאסר עולם, לאחר שהורשע באחריות לסדרת פיצוצים שהתרחשה בשנות ה-80, כולל בבורובודור [32]. שני חברים נוספים במחתרת הימנית הקיצונית שהיו בפיצוצים נדונו לעשרים שנות מאסר ב-1986, וחבר נוסף נדון ל-13 שנות מאסר. ב-27 במאי 2006 בורובודור נפגע החוף הדרומי של מרכז ג'אווה מרעידת אדמה בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר. הרעידה גרמה לנזקים קשים ולהרוגים רבים ביוגיאקארטה, אך בורובודור עצמו לא נפגע [33].

[עריכה] אדריכלות

מסדרון צר עם תבליטים על הקיר
מסדרון צר עם תבליטים על הקיר

בורובודור נבנה כסטופה יחידה גדולה, וכאשר צופים בו מלמעלה הוא נראה כמו מנדלה בודהיסטית וג'ריאנית, המייצגת במקביל את הקוסמולוגיה הבודהיסטית ואת טבעה של המחשבה [34]. החלק המרכזי של המקדש הוא ריבועי, שאורך כל אחת מצלעותיו הוא כ-118 מטרים. במקדש יש תשע קומות (נקראות גם פלטרפורמות). ששת הקומות החתונות הן בצורת ריבוע ושלושת העליונות עגולות. בקומה העליונה נמצאים 72 סטופות קטנות המקיפות סטופה גדולה הנמצאת במרכז. כל סטופה היא בצורת פעמון ויש בה מספר חללים למטרות קישוט, שבתוכם מונחים פסלים של בודהה.

לצורך בניית המקדש נלקחו מהנהרות הסמוכים כ-55,000 מטרים מעוקבים של אבן [35]. האבנים נחתכו לפי גודל, הועברו לאתר והונחו ללא טיח או מלט. על מנת לחבר את האבנים השתמשו בידיות מסוקסות, חריצים ומחברים. התבליטים נוצרו במקום לאחר שהושלמה בניית המקדש. המונומנט כולל בתוכו מערכת ניקוז שתפקידה היה לנקז את מימי הגשמים. על מנת להימנע מהצפה נבנו בכל פינה של 100 הצינורות גרגוילים בצורת ענקים או מאקארה (יצור מהמיתולוגיה ההינדית).

העיצוב של בורובודור הוא חריג בקרב המקדשים שנבנו למטרת פולחן לבודהה. בורובודור בנוי על גבעה טבעית, בשונה ממקדשים אחרים שבנויים על מישור. אולם, שיטת הבנייה של בורובודור דומה לזו של מקדשים אחרים בג'אווה. בבורובודור אין חלל פנימי כמו במקדשים אחרים, וצורתו הכללית היא דמוית פירמידה, ובהתחלה שיערו כי הוא סטופה ולא מקדש [35]. סטופה משמשת כמקדש זוטא עבור בודהה. במקרים מסוימים הסטופות נבנו כסמלים קישוטיים של הבודהיזם. לעומת זאת, מקדש שימש כבית עבור האלוהים ויש בו חללים פנימיים שבהם ניתן לקיים את מצוות הדת. מורכבותו של בורובודור מלמדת על כך שהוא למעשה מקדש. טקסי הדת הקהילתיים בבורובודור התבצעו בצורת עלייה לרגל. העולים לרגל הונחו דרך מערכת מדרגות ומסדרונות המובילים אל הקומה העליונה. כל קומה מייצגת שלב אחד של ההארה. דרך זו תוכננה כך שתשקף בצורה סמלית את הקוסמולוגיה הבודהיסטית [36].

אין מידע רב על גונאדהארמה, שהוא האדריכל שבנה את בורובודור [37]. שמו ידוע על סמך סיפורי עם ואגדות ג'וואיות, והוא לא מופיע בכתובות עתיקות כלשהן. נאמר עליו כי הוא "... נושא את מקל המדידה, יודע חילוק וחושב שהוא מורכב מחלקים". יחידת המידה הבסיסית שבה הוא השתמש בבורובודור היא טאלה, המוגדרת כאורך פני האדם מקו השיער במצח עד לקצה הסנטר, או המרחק המרבי בין קצה האגודל לאצבע האמצעית [38]. גודל היחיד משתנה בין אנשים שונים, אך קנה המידה של בורובודור הוא אחיד. בסקר שנערך ב-1977 התגלה יחס של 4:6:9 מסביב למונומנט. האדריכל השתמש בנוסחה על מנת לבנות את בורובודור באופן מדויק [38]. התברר גם כי הנוסחה ששימשה לבניית בורובודור תקפה גם לגבי מקדשי פאוון ומנדהוט הסמוכים. הארכאולוגים שיערו מה המטרה של נוסחת היחס ולממדי הטאלה יש משמעויות קלנדריות, אסטרונומיות וקוסמולוגיה, בדומה למקדש אנגקור ואט שבקמבודיה [37].

נהוג לחלק את המבנה האנכי הראשי לשלושה חלקים: בסיס (או רגל), גוף וראש, הדומים לשלושת המקטעים הראשיים בגוף האדם [37]. גובה קירות הבסיס הוא ארבעה מטרים, וצורתו היא ריבוע שאורך הצלע שלו הוא 123 מטרים [35]. הגוף מורכב מחמש קומות מרובעות בגבהים הולכים ופוחתים. גובה הקומה הראשונה הוא שבעה מטרים מהקצה עד הבסיס שלה. כל קומה מהקומות הגבוהות יותר נמוכה בשני מטרים מזו שמתחתיה, כך שבכל שלב יש מסדרון נמוך. הראש מורכב משלושה משטחים עגולים שכל אחד נתמך על ידי שורה של סטופות מחוררות, המסודרות במעגלים קונצנטריים (בעלי מרכז משותף). במרכז הראש נמצאת הכיפה הראשית; פסגת הכיפה היא גם הנקודה הגבוהה ביותר בבורבודור, והיא נמצאת בגובה של 35 מטרים מעל פני הקרקע. הגישה לחלק העליון של המקדש היא דרך מדרגות המתחילות במרכז כל אחד מהצדדים שבהם יש גם כמה שערים, שעליהם משקיפים 32 פסלי אריות. הכניסה הראשית נמצאת בצד המזרחי של המקדש, ושם גם נמצאים התבליטים הנראטיביים הראשונים. במורד הגבעה נמצא גרם מדרגות המחבר את המקדש עם המישור שמתחתיו.

שלושת החלקים של בורובודור מסמלים את שלושת השלבים בהכנה הנפשית לקראת המטרה הסופית לפי הקוסמולוגיה הבודהיסטית: קאמאדהאטו (עולם הרצונות), רופאדהאטו (עולם הצורות) וארופאדהאטו (העולם חסר הצורה) [39]. קאמאדהאטו מיוצג על ידי הבסיס, רופאדהאטו על ידי חמישה משטחים ריבועיים (הגוף), וארופאדהאטו מיוצג על ידי שלושת המשטחים העגולים והסטופה שבראש המקדש. למאפיינים האדריכליים בין שלושת השלבים יש משמעויות מטפוריות. לדוגמה, קישוטים מרובעים ומדויקים ברופאדהאטו הופכים בהדרגה למשטחים עגולים ישרים בארופאדהאטו, על מנת לתאר כיצד עולם הצורות - היכן שלבני אדם יש גוף ושם - הופך לעולם חסר הצורות [40].

ב-1885 התגלה בטעות מבנה חבוי הנמצא מתחת לבסיס המקדש [41]. בתוך "הרגל החבויה" נמצאו תבליטים, ו-160 מתוכם הם תבליטים נראטיביים המתארים את הקאמאדהאטו. התבליטים הנותרים הם לוחות שעליהם יש כתובות, שהיו ככל הנראה הוראות עבור הפסלים [42]. הבסיס האמיתי מוחבא על ידי בסיס נוסף, שמטרתו לא ידועה. ההשערה היא כי הבסיס האמיתי כוסה על מנת למנוע את שקיעת המונומנט דרך הגבעה [42]. לפי ואסטו שאסטרה (ספר הודי עתיק על אדריכלות ותכנון ערים) הבסיס הנוסף נבנה כיוון שהבסיס המקורי לא נבנה בצורה מדויקת[41]. ללא קשר למטרתו האמיתית, הבסיס הנוסף נבנה בצורה מדויקת תוך הקפדה מרבית על הפרטים העדינים ביותר.

[עריכה] תבליטים

פיזור התבליטים הנרטיביים[43]
חלק מיקום סיפור מספר תבליטים
הבסיס החבוי קיר חוק הקרמה 160
הגלריה הראשונה הקיר הראשי לידתו של בודהה 120
ג'אטאקה/אבאדאנה 120
מעקה ג'אטאקה/אבאדאנה 372
ג'אטאקה/אבאדאנה 128
הגלריה השנייה מעקה ג'אטאקה/אבאדאנה 100
הקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 128
הגלריה השלישית mהקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 88
מעקה חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 88
הגלריה הרביעית הקיר הראשי חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 84
מעקה חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה 72
סך הכל 1,460
אחד מהתבליטים במקדש
אחד מהתבליטים במקדש

בבורובודור יש כ-2,670 תבליטים בודדים, מתוכם 1,460 הם נרטיביים ו-1,212 הם קישוטיים. התבליטים מכסים את חזיתות המקדש ואת המעקות שלו. שטח הפנים הכולל של התבליטים הוא 2,500 מ"ר, והם נמצאים בבסיס המקדש החבוי ובחמשת הקומות המרובעות.

התבליטים הנרטיביים מספרים את הסיפור של סודהאנה ומאנוהארה, והם מקובצים ל-11 סדרות המקיפות את המקדש באורך כולל של 3,000 מטרים. בבסיס המקדש החבוי נמצאת הסדרה הראשונה הכוללת 160 תבליטים נרטיביים, ועשר הסדרות הנותרות מפוזרות לאורך הקירות והמעקות בארבע גלריות המתחילות בגרם המדרגות שבכניסה המזרחית. את התבליטים הנרטיביים שעל הקירות קוראים מימין לשמאל, ואילו את אלה שעל המעקות קוראים משמאל לימין. דבר זה מתאים לפראדאקסינה שהוא טקס ההקפה המבוצע על ידי העולים לרגל שהולכים בכיוון השעון בזמן שהמקדש נמצא מימינם.

בבסיס החבוי מתואר חוק הקרמה. בקירות של הגלריה הראשונה יש שתי סדרות של תבליטים, שכל אחת מהן מורכבת מ-120. החלק העליון מתאר את הביוגרפיה של בודהה, והחלק התחתון של הקיר והמעקות בגלריה הראשונה והשנייה מספרים את סיפור חייו הקודמים של בודהה. שאר התבליטים מוקדשים למסעו של סודהאנה, שהסתיים כאשר הוא הגיע לחוכמה המושלמת.

הסיפורים הבאים מתוארים בתבליטים:

  • חוק הקרמה: 160 התבליטים החבויים יוצרים סיפור לא רציף, אך כל אחד מהם מתאר מצב שלם של סיבתיות. ישנם תיאורים של פעילויות הראויות לגינוי, בין השאר רכילות ורצח, ובצמוד אליהן את העונש המתאים. כמו כן, בתבליטים הללו מתוארות פעילויות חיוביות, הכוללות צדקה ועלייה לרגל למקומות המקודשים, ובסמוך אליהן מתואר השכר המתאים. בנוסף, ישנם תיאורים של כאבי הגיהנום ותענוגות גן עדן. בקבוצה נוספת של תבליטים מתוארים אירועים מחיי היומיום, ביחד עם תמונה פנורמית מלאה של סאמסארה (המעגל האינסופי של לידה ומוות).
  • לידתו של בודהה: לפני תחילת רצף התבליטים המתאר את לידתו של בודהה נמצאים 27 תבליטים המתארים את ההכנות בגן עדן ובשמיים לקראת לידתו של בודהה, על מנת להתכונן לקראת ההתגלמות הסופית של הבודהיסאטבה. כאשר המלכה מאיה (אשתו של המלך סודהודאנה) חשה שהגיע הזמן ללדת, היא הלכה אל פארק לומביני הנמצא מחוץ לעיר קאפילאואסטו. היא עמדה מתחת לעץ פיקוס מקודש, החזיקה בענף אחד בידה הימנית וילדה את בנה, הנסיך סידהארטה. הסיפור על התבליטים נמשך עד שהנסיך הופך לבודהה.
  • סיפורם של הנסיך סידהארטה ושל אנשים אחרים: ג'אטאקות הם סיפורים על בודהה לפני שהוא נולד בתור הנסיך סידהארטה. אבאדונות דומים לג'אטאקות, אך הדמות הראשית המופיעה בהם איננה בודהה עצמו. המעשים המקודשים המבוצעים באבאדונות מיוחסים לדמויות מיתיות אחרות. הג'אטאקות והאבאדונות מתוארות על אותה סדרת תבליטים בבורובודור. עשרים התבליטים התחתונים מוצגים בגלריה הראשונה, ומתוארים בהם המעשים המקודשים של סודהאנה. 135 התבליטים הראשונים על המעקה באותה גלריה מוקדשים ל-34 האגדות של ג'אטאקאמאלה. ב-237 התבליטים הנותרים מתוארים סיפורים ממקורות נוספים, בדומה לתבליטים בסדרה התחתונה ובגלריה השנייה. חלק מסיפורי הג'אטאקה מתוארים פעמיים.
  • חיפוש האמת המוחלטת על ידי סודהאנה:גאנדאביוהא הוא הסיפור המופיע בפרק האחרון של האוואטאמסאקה סוטרה, ובו מתואר חיפושו של סודהאנה אחר החוכמה המוחלטת. הסיפור מתשרע על פני שתי גלריות (השלישית והרביעית), ועל מחצית מהגלריה השנייה, ובסך הכל הוא מתואר על ידי 460 תבליטים. הדמות העיקרית בסיפור, סודהאנה הצעיר, מופיעה על פני 16 תבליטים. 15 התבליטים שלפניהם מהווים פרולוג לסיפור על הניסים שהתרחשו לבודהה כאשר הוא היה בגן ג'טה בסראוואסטי. בגלריה השלישית מתוארים חלקים נוספים מהמסע של סודהאנה שבהם הוא נפגש עם יצורים שונים. בכל מפגש כזה מתואר כיצד הוא מקבל דוקטרינה מסוימת, ידע וחוכמה. סיום המסע של סודהאנה מתואר בגלריה הרביעית. כל התבליטים בגלריה הרביעית מוקדשים ללימוד הסאמאנטאבהאדרה, המקום שאליו הגיע סודהאנה בסוף מסעו. התבליטים הנרטיביים מסתיימים בתיאור ההישג של סודהאנה כאשר הוא משיג את הידע העליון והאמת המוחלטת.

[עריכה] פסלי בודהה

פסל בודהה יושב (הצד המערבי של המקדש)
פסל בודהה יושב (הצד המערבי של המקדש)

בבורובודור יש פסלים רבים המתארים מצבים שונים של בודהה. פסלי הרגליים המוצלבות ממוקמים בתנוחת לוטוס ומפוזרים בחמשת הקומות המרובעות (רופאדהאטו) ובקומה העליונה.

פסלי בודהה ממוקמים בתוך נישות הנמצאות ברופאדהאטו, והם מסודרים בשורות בצדדים החיצוניים של המעקות, כאשר מספרם הולך ופוחת לקראת הקומה העליונה. במעקה הראשון והשני יש 104 נישות כל אחד, בשלישי 88, ברביעי 72 ובחמישי 64 (סך הכל 432 פסלים). בשלושת הקומות המעגליות פסלי הבודהה נמצאים בתוך סטופות מחוררות. בקומה המעגלית הראשונה יש 32 סטופות, בשנייה 24 ובשלישית 16 (סך הכל 72 סטופות). בזמן בניית המקדש היו בו 504 פסלים, ומתוכם נפגעו 300 (בעיקר לקיחת הראש שלהם). 43 פסלים נוספים נעלמו. מאז גילויו של בורובודור נגנבו ראשי פסלים כפריטי אספנות, בעיקר עבור מוזיאונים מערביים.

במבט ראשון נראה כי יש דמיון רב בין פסלי הבודהה, אך ישנם הבדלים עדינים ביניהם מבחינת היבטים שונים של המיקום (מודרה) ותנוחת הידיים. ישנן חמש קבוצות מודרה: צפון, מזרח, דרום, מערב וזנית, המייצגים את חמשת רוחות השמיים לפי המהיינה. בארבעת המעקות הראשונים נמצאים ארבעת המודרות הראשונות: צפון, מזרח, דרום ומערב, שבהם מוצבים ארבע פסלי בודהה לפי ארבעת כיווני המצפן. לפסלי הבודהה הנמצאים במעקה החמישי ובתוך הקומה העליונה, 72 במספר, יש את אותה מודרה: זנית. לכל מודרה יש את הייחודיות הסימבולוגית שלה.

[עריכה] שיקום

תוכנית השיקום של המקדש מ-1973
תוכנית השיקום של המקדש מ-1973

בורובודור זכה לתשומת לב ב-1885 כאשר יושב ראש החברה הארכאולוגית ביוגיאקארטה גילה את הבסיס החבוי [41]. בין 1890 ל-1891 צולמו מספר תצלומים של התבליטים בבסיס זה. הגילוי גרם לממשלת הודו המזרחית לנקוט בצעדים מסוימים על מנת להגן על המונומנט. ב-1900 הממשלה החליטה להקים ועדה שתורכב משלושה פקידים על מנת להעריך את המצב של בורובודור: ברנדס, היסטוריון של האמנות, תאודור ואן ארפ, מהנדס צבאי הולנדי, וואן דה קאמר, מהנדס בנייה ממחלקת העבודות הציבוריות.

ב-1902 הוועדה סיימה את הדו"ח שלה. בדו"ח זה היו שלושה שלבים:

  • בשלב הראשון היה צורך להימנע מהסכנות המיידיות האורבות למקדש באמצעות סידור מחדש של הפינות, הזזת אבנים המסכנות את החלקים הסמוכים אליהן, חיזוק המעקות הראשונים ושיקום חלק מהנישות, קשתות, סטופות והכיפה הראשית.
  • גידור החצרות, תחזוקה הולמת ושיפור ניקוז המים באמצעות שיקום הרצפה והצנרת.
  • הסרה של כל האבנים הרופפות, ניקוי המקדש עד למעקה הראשון, הסרת אבנים שצורתן הושחתה ושיקום הכיפה הראשית.

ההערכה היא כי עלות העבודות הכוללת באותה תקופה עמדה על 48,800 גילדן הולנדי.

עבודות השיקום התבצעו בין 1907 ל-1911, והן היו מבוססות על המלצותיו של תאודור ואן ארפ. בשבעת החודשים הראשונים הפועלים התרכזו בחפירות מסביב למקדש בחיפוש אחר ראשי בודהה ותבליטי אבן חסרים. ואן ארפ פירק ובנה מחדש את שלושת הקומות המעגליות העליונות ואת הסטופות. במהלך העבודות הוא גילה כי יש ביכולתו לעשות דברים נוספים על מנת לשפר את מצבו של המקדש; הוא הגיש הצעה נוספת שאושרה, וכתוצאה מכך התווספו 34,600 גילדנים לתקציב העבודות. בשלב זה נראה היה כי בורובודור חזר להיות כפי שהוא היה בשיא פריחתו.

בגלל התקציב המוגבל המטרה הראשונית של עבודות השיקום הייתה לנקות את התגליפים והתבליטים, וואן ארפ לא פתר את בעיית הניקוז. בתוך 15 שנים קירות הגלריות היו ספוגים במים, וניתן היה להבחין בסדקים והתפוררות בתבליטים. ואן ארפ השתמש בבטון נטול מלחים-אלקליים וסידן הידרוקסיד, והעביר אותן לתוך המקדש. פעולה זו גרמה לכמה בעיות, כך שנוצר צורך דחוף בעבודות חידוש נוספות.

מאז עבודות השיקום שהחלט ב-1907 נערכו מספר סבבי עבודות נוספים, אך הם לא סיפקו למקדש את ההגנה המלאה שהוא היה זקוק לה. בשלהי שנות ה-60 הממשלה האינדונזית ביקשה מהקהילה הבינלאומית לסייע לה במאמץ חידוש גדול של המקדש. בשנת 1973 הוכנה תוכנית-אב לשיקום בורובודור. הממשלה האינדונזית ואונסק"ו החלו בפרויקט שיקום נרחב שנמשך בין 1975 ל-1982. היציבות של יסודות המקדש חוזקה, וכל 1,460 התבליטים נוקו. השיקום כלל את פירוק חמשת הקומות ושיפור הניקוז באמצעות שיבוץ תעלות מים בתוך המקדש. הוספו שכבות בלתי חדירות ומסננות מים למקדש. בפרויקט זה עבדו כ-600 עובדים, ועלותו הכוללת הייתה 6,901,243 דולר אמריקני .[44]. לאחר שהעבודות הללו הושלמו אונסק"ו הכריז על בורובודור ב-1991 כעל אתר מורשת עולמית.

[עריכה] מקורות

[עריכה] כללי

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ Soekmono (1976), page 35-36.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Soekmono (1976), page 4.
  3. ^ (November 2003) Indonesia. Melbourne: Lonely Planet Publications Pty Ltd, p.211-215. ISBN 1-74059-154-2. 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 Mark P. Hampton, Heritage, Local Communities and Economic Development, Annals of Tourism Research, volume 32, issue 3, pages 735–759, date 2005
  5. ^ 5.0 5.1 E. Sedyawati, Potential and Challenges of Tourism: Managing the National Cultural Heritage of Indonesia, Tourism and Heritage Management, Editor: W. Nuryanti (ed.), Pages 25–35, Publisher: Gajah Mada University Press, Yogyakarta, 1997
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Soekmono (1976), page 13.
  7. ^ 7.0 7.1 Thomas Stamford Raffles (1817). The History of Java, 1978, Oxford University Press. ISBN 0-19-580347-7. 
  8. ^ 8.0 8.1 Barabudur, Mendut en Pawon en hun onderlinge samenhang (Barabudur, Mendut and Pawon and their mutual relationship), J. L. Moens, 1951, trans. by Mark Long, Tijdschrift voor de Indische Taai-, Land- en Volkenkunde, Het Bataviaasch Genootschap van Kunsten en Wetenschappen, 326 - 386
  9. ^ 9.0 9.1 J.G. de Casparis, "The Dual Nature of Barabudur", in Gómez and Woodward (1981), page 70 and 83.
  10. ^ Soekmono (1976), page 1.
  11. ^ N. J. Krom (1927). Borobudur, Archaelogical Description. The Hague: Nijhoff. Retrieved on 2007-02-02. 
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Borobudur monument (Java, Indonesia) stood by a natural lake: chronostratigraphic evidence and historical implications, Murwanto, H.; Gunnell, Y; Suharsono, S.; Sutikno, S. and Lavigne, F, The Holocene, Volume 14, Issue 3, 2004, 459 - 463
  13. ^ R.W. van Bemmelen (1949). The geology of Indonesia, general geology of Indonesia and adjacent archipelago, vol 1A, The Hague, Government Printing Office, Martinus Nijhoff. cited in Murwanto (2004).
  14. ^ phttp://dx.doi.org/10.1016/S0377-0273(00)00132-3 10,000 Years of explosive eruptions of Merapi Volcano, Central Java: archaeological and modern implications, Newhall C.G., Bronto S., Alloway B., Banks N.G., Bahar I., del Marmol M.A., Hadisantono R.D., Holcomb R.T., McGeehin J., Miksic J.N., Rubin M., Sayudi S.D., Sukhyar R., Andreastuti S., Tilling R.I., Torley R., Trimble D., and Wirakusumah A.D., Journal of Volcanology and Geothermal Research, Volume 100, Issue 1, 2000, 9 - 50]
  15. ^ 15.0 15.1 Soekmono (1976), page 9.
  16. ^ Miksic (1990)
  17. ^ 17.0 17.1 Dumarçay (1991).
  18. ^ Paul Michel Munoz (2007). Early Kingdoms of the Indonesian Archipelago and the Malay Peninsula. Singapore: Didier Millet, p.143. ISBN 9814155675. 
  19. ^ In Search of "Ho-Ling", Indonesia, W. J. van der Meulen, Volume 23, 1977, 87 - 112
  20. ^ 20.0 20.1 King Sañjaya and His Successors, W. J. van der Meulen, Indonesia, Volume 28, 1979, 17 - 54
  21. ^ Soekmono (1976), page 10.
  22. ^ 22.0 22.1 Problems of Indonesian Historiography, D.G.E. Hall, Pacific Affairs, Volume 38, Issue 3/4, 1956, 353 - 359
  23. ^ Roy E. Jordaan (1993). Imagine Buddha in Prambanan: Reconsidering the Buddhist Background of the Loro Jonggrang Temple Complex. Leiden: Vakgroep Talen en Culturen van Zuidoost-Azië en Ocenanië, Rijksuniversiteit te Leiden. ISBN 90-73084-08-3. 
  24. ^ 24.0 24.1 Soekmono (1976), page 5.
  25. ^ 25.0 25.1 Soekmono (1976), page 6.
  26. ^ 26.0 26.1 Soekmono (1976), page 42.
  27. ^ The Restoration and Conservation Project of Borobudur Temple, Indonesia. Planning: Research: Design, Caesar Voute, Studies in Conservation, Volume 18, Issue 3, 1973, Pages 113 - 130
  28. ^ Keputusan Bersama tentang Hari Libur Nasional dan Cuti Bersama tahun 2006, Coordinating Ministry for Public Welfare, Indonesian, Retrieved on 2006-12-13
  29. ^ The Meaning of Procession. Waisak. Walubi (Buddhist Council of Indonesia). Retrieved on 2006-12-13.
  30. ^ Battle of Borobudur, Jamie James, Time magazine, 27 January 2003, Retrieved on 2007-01-27
  31. ^ 1,100-Year-Old Buddhist Temple Wrecked By Bombs in Indonesia, The Miami Herald, 22 January 1985, Retrieved on 2006-11-29
  32. ^ The Key Determinants of Indonesia’s Political Future, Harold Crouch, Institute of Southeast Asian Studies, 2002, Volume=7
  33. ^ An ancient wonder reduced to rubble, Sebastien Berger, The Sydney Morning Herald, 30 May 2006, Retrieved on 2006-12-05
  34. ^ A. Wayman, Reflections on the Theory of Barabudur as a Mandala, Barabudu History and Significance of a Buddhist Monument, Asian Humanities Press, Berkeley, 1981
  35. ^ 35.0 35.1 35.2 Soekmono (1976), page 16.
  36. ^ Peter Ferschin and Andreas Gramelhofer, Architecture as Information Space, 8th Int. Conf. on Information Visualization, Pages 181 - 186, 2004, IEEE
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 Caesar Voûte and Mark Long. Borobudur: Pyramid of the Cosmic Buddha. D.K. Printworld Ltd.. Retrieved on 2007-01-27. 
  38. ^ 38.0 38.1 Atmadi (1988).
  39. ^ Gary Michael Tartakov, Lecture notes for Asian Art and Architecture: Art & Design 382/582, Iowa State University, Lecture 17: Sherman Lee’s History of Far Eastern Art (Indonesia and Cambodja), Retrieved on 2006-05-21
  40. ^ Soekmono (1976), page 17.
  41. ^ 41.0 41.1 41.2 Kompas, Borobudur Pernah Salah Design?, 7 April 2000 Retrieved on 2006-12-13 (Indonesian)
  42. ^ 42.0 42.1 Soekmono (1976), page 18.
  43. ^ Soekmono (1976), page 20.
  44. ^ UNESCO, Cultural heritage and partnership, 1999, Retrieved on 2006-12-13

[עריכה] לקריאה נוספת

  • Luis O. Gomez and Hiram W. Woodward (1981). Barabudur, history and significance of a Buddhist monument, presented at the Int. Conf. on Borobudur, Univ. of Michigan, May 16-17, 1974, Berkeley: Asian Humanities Press. ISBN 0-89581-151-0. 
  • August J.B. Kempers (1976). Ageless Borobudur : Buddhist mystery in stone, decay and restoration, Mendut and Pawon, folklife in ancient Java. Wassenaar: Servire. ISBN 90-6077-553-8. 
  • John Miksic (1999). The Mysteries of Borobudur. Hongkong: Periplus. ISBN 962-593-198-8. 
  • Adrian Snodgrass (1985). The symbolism of the stupa, Southeast Asia Program, Ithaca, N.Y.: Cornell University. ISBN 0-87727-700-1. 

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בורובודור

מקדשי בורובודור • מקדשי פראמבאנאן • אתר האדם המוקדם בסנגיראן • הפארק הלאומי קומודו • הפרק הלאומי לורנץ • יער הגשם בסומטרה • הפארק הלאומי אוג'ונג קולון


aa - ab - af - ak - als - am - an - ang - ar - arc - as - ast - av - ay - az - ba - bar - bat_smg - bcl - be - be_x_old - bg - bh - bi - bm - bn - bo - bpy - br - bs - bug - bxr - ca - cbk_zam - cdo - ce - ceb - ch - cho - chr - chy - co - cr - crh - cs - csb - cu - cv - cy - da - de - diq - dsb - dv - dz - ee - el - eml - en - eo - es - et - eu - ext - fa - ff - fi - fiu_vro - fj - fo - fr - frp - fur - fy - ga - gan - gd - gl - glk - gn - got - gu - gv - ha - hak - haw - he - hi - hif - ho - hr - hsb - ht - hu - hy - hz - ia - id - ie - ig - ii - ik - ilo - io - is - it - iu - ja - jbo - jv - ka - kaa - kab - kg - ki - kj - kk - kl - km - kn - ko - kr - ks - ksh - ku - kv - kw - ky - la - lad - lb - lbe - lg - li - lij - lmo - ln - lo - lt - lv - map_bms - mdf - mg - mh - mi - mk - ml - mn - mo - mr - mt - mus - my - myv - mzn - na - nah - nap - nds - nds_nl - ne - new - ng - nl - nn - no - nov - nrm - nv - ny - oc - om - or - os - pa - pag - pam - pap - pdc - pi - pih - pl - pms - ps - pt - qu - quality - rm - rmy - rn - ro - roa_rup - roa_tara - ru - rw - sa - sah - sc - scn - sco - sd - se - sg - sh - si - simple - sk - sl - sm - sn - so - sr - srn - ss - st - stq - su - sv - sw - szl - ta - te - tet - tg - th - ti - tk - tl - tlh - tn - to - tpi - tr - ts - tt - tum - tw - ty - udm - ug - uk - ur - uz - ve - vec - vi - vls - vo - wa - war - wo - wuu - xal - xh - yi - yo - za - zea - zh - zh_classical - zh_min_nan - zh_yue - zu -