אריק קנטור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
| אריק קנטור | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 6 ביוני 1963 ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית |
| דת | יהודי |
| לאום |  ארצות הברית |
| תפקיד | חבר בית הנבחרים של ארצות הברית |
| מחוז ייצוג | המחוז ה-7 של מדינת וירג'יניה |
| סטטוס | מכהן |
| מפלגה פוליטית | המפלגה הרפובליקנית |
| בת זוג | דיאנה פיין |
| אתר אינטרנט | http://cantor.house.gov/ |
אריק איוון קנטור (באנגלית: Eric Ivan Cantor) (נולד ב-6 ביוני 1963) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקני. מכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המפלגה הרפובליקנית המייצג את המחוז ה-7 של וירג'יניה משנת 2001.
קנטור הוא הרפובליקני היהודי היחיד בבית הנבחרים. קנטור מכהן כסגן ראשון למצליף המפלגה הרפובליקנית. הוא יושב ראש קרן וירג'יניה-ישראל [1] וידוע כתומך בישראל [2].
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה וקריירה
קנטור נולד בריצ'מונד, וירג'יניה וחי שם רוב חייו. הוא למד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, קיבל תואר דוקטור למשפטים ממכללת וויליאם ומרי ולימד באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. קנטור נשוי לדיאן פיין ולזוג שלושה ילדים: איוון, ג'ינה ומייקל.
[עריכה] קריירה
הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו עוד כסטודנט באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון והתמחה אצל חבר הקונגרס, טום ביילי במשרדו בוושינגטון והיה הנהג שלו בקמפיין הראשון של ביילי לבחירה מחדש. אחרי שעבד בהתמחות פרטית כעורך דין, הוא נבחר לבית הנבחרים המדינתי של וירג'יניה, כשהוא מכהן שם מ-1992 ועד 2001 השנה שבה נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.
במהלך כהונתו הראשונה בתפקיד, קנטור נבחר לכהן כיושב ראש צוות העבודה של הקונגרס לטרור ולוחמה בלתי קונבנציונאלית. הוא גם כיהן בוועדת בית הנבחרים לשרותים פיננסיים ובועדה לדרכים ואמצעים, בעלת ההשפעה הרבה. מאז כהונתו השנייה, הוא מכהן כסגן ראשון למצליף הרפובליקני, המינוי הגבוה ביותר בשדולת חברי הקונגרס הרפובליקנים.
באוקטובר 2002, הוא הצביע בעד ההסמכה לשימוש בכוח צבאי בעיראק [3].
בבחירות 2002 לבית הנבחרים הארצי, קנטור הביס את המתחרה בן ל. ג'ונס.
ב-8 ביוני 2005, הוא ביקר את הווארד דין, יו"ר הוועד הדמוקרטי הלאומי, על שהתייחס למפלגה הרפובליקנית כ"מפלגה נוצרית לבנה" [4]. בבחירות אמצע הקדנציה של שנת 2006, קנטור הביס את ג'ים נחמן, המועמד הדמוקרטי ואת המועמד העצמאי ד"ר בראד באלטון. קנטור קיבל 64% מהקולות.
בינואר 2007, הוא תמך בתוספת חיילים לעיראק ויזם הצעת חוק בנושא, בניגוד להצעות נסיגה שונות [5], בזמן שזה לא היה פופולרי וצבא ארצות הברית נתפס כנכשל בהבאת ביטחון למדינה זו.
[עריכה] היחס לישראל
קנטור היה אחד מיוזמי החקיקה המונעת סיוע אמריקני לרשות הפלסטינית ובין יוזמי הצעת חוק הקוראת להפסיק את הסיוע האמריקני לפלסטינים עד שהם יחדלו מחפירות בהר הבית בירושלים [דרוש מקור]. הוא יזם יחד עם הנציגה היהודייה שלי ברקלי את תיקון 2745 לחוק רפורמת האו"ם אשר מורה לנציגים האמריקנים בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) להבטיח אימוץ של הרזלוציה שמגדירה את איראן כפסולה מלקבל כל חומר גרעיני, טכנולוגיה, ציוד או סיוע שלא קשורים לפיקוח או לביטחון מחברי ה-IAEA עד אשר היא תאפשר גישה מלאה למתקני הגרעין שלה [6]
באפריל 2002, בתגובה לטענה של מחלקת המדינה כי ארצות הברית אינה מספקת סיוע "ישיר" לרשות הפלסטינית, קנטור השיב שארצות הברית שלחה כ-75 מיליון דולר בסיוע שנתי לרשות הפלסטינית, באמצעות הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי [7]. כמו כן, הוא הצביע בעד החוק המביעה סולידאריות עם מדינת ישראל במאבקה כנגד הטרור [8].
ביוני 2004, הוא תמך בהצהרת בית הנבחרים 460, אשר אומרת כי הקונגרס של ארצות הברית תומך במכתב בוש לראש הממשלה אריאל שרון, במאמצים של הקהילה הבינלאומית לבנות יכולות פלסטינית להלחם בטרור, לפרק את ארגוני הטרור ולמנוע איום משטחם לישראל וקנטור שיבח את מאמצי הנשיא בוש [9].
ב-9 ביולי 2004, עם הגשת חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לגדר הביטחון, קנטור הוציא הודעה רשמית: "הפסיקה היום על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק שמכריזה על גדר הביטחון הישראלית כהפרה של החוק הבינלאומי היא שערוריתית" והוסיף כי "פסיקות שכאלה על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק, רק עוזרות לחזק את האמונה של הטרוריסטים כי שהטקטיקות שלהם מצליחות" וכן ש"כדמוקרטיה המבוססת היחידה במזרח התיכון, לישראל יש זכות, כמו כל אומה אחרת, לעשות מה שצריך כדי להגן על אזרחיה כנגד רצח ואלימות. כל ניסיון מוטעה של האו"ם להטיל סנקציות על ישראל על הגנת עמה והגנתה כנגד טרוריסטים חייב להענות בגינויי כלל עולמי" [10].
בספטמבר 2005, עם נסיגת צה"ל מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות, הוא נסע עם משלחת של מחוקקים לגוש קטיף כדי לבחון את הצעד במו עיניו. משחזר, הוא תיאר את קשיי המשפחות ושלטי הצמתים שהורדו עם שמות היישובים היהודים. למרות שכינה את צעדו של ראש הממשלה אריק שרון כ"אמיץ", הוא הביע דאגה לגבי התגובה הפלסטנית, "הבעיה" הוא אמר, "החגיגות של מה שהם מגדירים 'ניצחון' שהם גירשו את ישראל החוצה" ותיאר את שריפת בתי הכנסת והשימוש במקומות המפונים לשיגור טילים על ישראל. הוא ביקר גם את התנהגות החסרה ברצון טוב של אבו מאזן ואמר :"יש דפוס מתמשך של סוג כזה של תגובה מהרשות הפלסטינית" וטען שזה עוד מושרש מימי הסכמי אוסלו שבמקום תקווה צמחה אינטיפאדה [11]
ב-14 בדצמבר 2005, בראיון שנתן נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד שבו אמר שהשואה היא "מיתוס" והביע את דעתו שיש להעביר את מדינת ישראל לאירופה או לצפון אמריקה, וכשבועיים לאחר הערותיו בדבר הצורך "למחוק את ישראל מהמפה", קנטור הגיב לגבי האפשרות של מתקפה ישראלית: "הרטוריקה של מר אחמדינז'אד כלפי ישראל הופכת להיות יותר לוהטת כשתוכנית הנשק הגרעיני שלו נהיית יותר מפותחת. אם הקהילה הבינלאומית לא יכולה לראות את הסכנה המיידת המיידית סביב לכופף ולפרק את איראן עכשיו, אולי זה יהיה הכרחי לישראל לפעול בהגנה עצמית משלה על ידי התקפה מקדימה על איראן" [12] באותו יום הוא יזם במליאה הצעת החוק 575, לאסור על חמאס וקבוצות אחרות מלהשתתף בבחירות המתקרבות לרשות הפלסטינית וקישר אותם לאיום הגרעיני האיראני [13] [14].
ב-9 במרץ 2006, במחאה על אתר חמאס המעודד ילדים להפוך למחבלים מתאבדים, הוא הודיע כי יתמוך בהצעת חוק שימנע את כספי המימון שיוגדרו כחובות האו"ם לארצות הברית, על כספי מימון שארצות הברית נותנת לארגון ושנשלחו לחמאס [15].
ב-13 באפריל 2006, בן דוד של אריק קנטור, דני וולץ בן ה-16, נהרג בפיגוע בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב, כשהגיעו לארץ לחגוג את חג פסח. בתחילה שכב פצוע קשה בבית חולים ואף התעורר לזמן מה, אך לאחר כמה שבועות מת מפצעיו. חודש לאחר מכן הוא נאם במליאה בתמיכה להצעת חוק 4681 ובשמו "חוק מניעת הטרור הפלסטיני", אשר מונע כסף לרשות הנשלטת ביד חמאס וכך הוא סיפר במליאת בית הנבחרים (22 במאי 2006) :"דניאל ואבא שלו אכלו צהריים בקפה בתל אביב, כאשר המחבל המתאבד פוצץ את עצמו במסעדה. במשך 27 יום דניאל נלחם על חייו, אבל יום ראשון שעבר הוא מת כתוצאה מפצעיו". הוא המשיך לתאר לגבי האיש הצעיר, הנאה ומלא חמלה ולהט כלפי משפחתו וקהילתו וכיצד רצה להמשיך בלימודי דת גם אחרי בית ספר התיכון העברי שהלך אליו. כיצד רצה עולם טוב יותר על פיו תיקון עולם וכיצד נשדד ממנו עתידו. הוריו ואחותו של דניאל שרדו את האירוע. [16] [17]. באותו חודש הוא נאם במליאה על האיום האיראני: "איראן היא ללא ספק האיום המסוכן ביותר לביטחון הלאומי שלנו וליציבות העולם" וש"עכשיו איראן עומדת על סף השגת נשק גרעיני" והוסיף כי "העולם לא יכול ולא יסבול אירן גרעינית" וש"הנשיא אחמיניז'אד הבהיר את כוונותיו למחוק את ישראל מהמפה, בת הברית הדמוקרטית הוותיקה ביותר שלנו במזרח התיכון"[18]. יומיים לאחר מכן, בנאומו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט בפני הישיבה המשותפת של הקונגרס, הוא ציין את המקרה ואת אריק קנטור בנוכחות הורי דניאל.
ב-28 ביוני 2006, לאחר חטיפתו של החייל גלעד שליט, שלושה ימים קודם לכן, הוא הוציא הודעה לעיתונות ש"אני מחויב לחלוטין לעצור מחמאס והאיסלמים הפשיסטיים שלהם מלקבל אי פעם עוד סנט אחד של משלם המיסים האמריקני" וש"ישראל היא עוד חזית באותה מלחמה לעולם חופשי שאמריקה נלחמת כנגד האיסלמים הפשיסטיים. אנחנו חייבים לעמוד איתנים עם ישראל, בת הברית הדמוקרטית התמידית שלנו במזרח התיכון, בלקיחת הלחימה ל[חזית של ה]טרוריסטים אשר האידאולוגיה שלהם נשענת על רצח של אזרחים חפים מפשע[19].
ב-20 ביולי 2006, בתחילת מלחמת לבנון השנייה, הוא יזם הצעת חוק התומכת בישראל ובמלחמתה בחיזבאללה, האשים יום קודם לכן במליאה את חמאס, חיזבאללה סוריה ואיראן בנשיאת אחריות[20] ובתגובה לקשיים להעברתו, מצד יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, בשל דרישה להכליל סעיף הדורש משני הצדדים להפחית למינימום בפגיעה אזרחית, הוא אמר:"ישראל כבר עושה כל שביכולתה להגביל את הנזק לאזרחים" [21].
ב-15 באוגוסט 2006, בסוף המלחמה לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם קיבלה פה אחד את החלטה 1701, הקוראת להפסקת אש, ועל שיגור 15 אלף פקחי או"ם חמושים ללבנון, במקביל לנסיגת צה"ל, קנטור הגיב בראיון להחלטה: "ישראל צריכה - כדי להגן על עצמה - להיכנס פנימה ולפרק את תשתיות הטרור" וש"צריך להבטיח שאנחנו מאפשרים לישראל ניצחון על ארגון הטרור חיזבאללה" הוא הביע בנוסף ספק לגבי יכולות כוחות האו"ם לפרק את חיזבאללה מנשקו, אך נתן אמון בעבודתו של שגריר ארצות הברית באו"ם, ג'ון בולטון וכן ביכולת ההגנתית של ישראל.[22].
ב-29 בינואר 2007, בעקבות בפיגוע התאבדות במאפיה באילת, הוא הגיב בהודעה רשמית להצעת חוק של הדמוקרטים לסיוע חוץ לרשות הפלסטנית: "עד אשר הרשות הפלסטינית תתנער מהטרור 50 מיליון דולר הם בזבוז של כספי משלם המיסים" [23].
ב-15 במרץ 2007, הוא נאם במליאת בית הנבחרים לגבי האיום האיראני, בתגובה להצעת חוק הדורשת מהנשיא לבקש את אישור הקונגרס ליציאה למלחמה עם איראן: "האומה שלנו צריכה להיות נחרצת לגבי האיום האיראני הגרעיני" וש"ניסיונות לשכך את הנחישות והביטחון שלנו שולח לכוחות האנטי אמריקנים בטהראן איתות שאמריקה חלשה. אם איראן תמשיך לראות שאמריקה עומדת נחושה בלמנוע ממנה להפוך לגרעינית, זה יעודד אותה להפוך להיות חברה אחראית בקהילה הבינלאומית" [24]. באותו חודש, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסיטנית יחד עם חמאס, הוא חתם על מכתב יחד עם 243 חברי קונגרס, ביוזמתו של חבר הקונגרס רוברט וקסלר המפציר בחוויאר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים [25].
ב-2 במאי 2007, הוא נאם במליאה התמיכה לחוק המכיר ביום העצמאות ה-58 של מדינת ישראל ונתן את בירכתו: "בצילו של הכחדת העם הרצחנית של השואה, נוצרה מדינת ישראל כדי שיהודים מסביב לעולם יהיה להם תמיד מקלט בטוח מדיכויי והשמדה" וכי "ב-1948, שנים של חלומות ציוניים הגיעו לשיא כשדוד בן-גוריון הכריז לעולם ששוב ישראל תהיה מדינה חופשייה ועצמאית" [26].
ב-25 בנובמבר 2007, הוא בא לישראל להשתתף באירוע השקת המסע הציבורי של ירושלים אחת, בטיילת ארמון הנציב בירושלים, עם שורה של בכירים ישראלים, ערב פתיחת ועידת אנאפוליס וניצל את ההזדמנות להביע את דעתו על אחדותה של העיר. הוא אמר כי הדאגה לעתיד העיר לאור ועדת אנאפוליס הביאה אותו לירושלים. הוא הביע פחד שהעיר הזאת תחולק בשנית. "נראה שענן שחור תלוי מעל ירושלים של זהב. ברור שביטחונה של ירושלים שברירי יותר ממה שחלקנו חושבים. בצידה המזרחי נוהמת מכונת התעמולה האנטי יהודית; מחבלים מתאבדים מועלים על נס כגיבורים לאומיים, המאבק המזוין נגד יהודים עדיין מהולל. מול זה, פשרות טריטוריאליות עלולות להוביל לכך שחלקים מירושלים יעברו לידיהם המדממות של חמאס, הג'יהאד ואל-אקצה. בתרחיש זה אזרחים ותיירים כאחד ימצאו את עצמם תחת אש צלפי הטרור, ונוצרים ויהודים יתפללו בפחד באתריהם הקדושים. ללא ספק, יש למנוע תרחישים מזעזעים אלו". קנטור אמר כי הטעות הטראגית של עזה צריכה לדבריו לפחות להשמיע "צליל אזהרה" בדרך לאנאפוליס. "כולנו ראינו מה יכול לקרות אם אינטרסים ביטחוניים זזים הצידה לטובת פשרות טריטוריאליות. ישראל הייתה תמיד נדיבה בדרכה לשלום. אבל אסור להכריח אף אומה בעולם להפקיד את ביטחונה בידי טרוריסטים שמעדיפים טרור על פני מדינה, ומלחמה על פני שלום". "מה שיפיל את ישראל מאיים גם על ארצות הברית ועל בעלות בריתה. משום שישראל וירושלים הם 'גראונד זירו' ["מקום הפיצוץ", בדרך כלל בהקשר למגדלי התאומים ] במלחמה הגלובלית בין חירות לדיכוי, טרור ודמוקרטיה. כשאנו מחליטים החלטות בקשר לעיר שישפיעו על דורות קדימה אל לנו לשכוח את מילותיו של דוד בן-גוריון: "אם למדינה יש נשמה, ירושלים היא הנשמה של ישראל". עוד הוא דיבר על הבעלות היהודית ההיסטורית על ירושלים: "עיר דוד שייכת ליהודים בקשר היסטורי של 3000 שנה. ומתוך קשר זה הפכה ישראל למדינה חוקית בה ירושלים היא המהות. מי שמבין זאת הכי טוב הם אויבי ישראל. זאת בדיוק הסיבה מדוע הם יעשו כל שביכולתם באופן סיסטמטי למחוק קשר היסטורי זה. אם יפרידו בין ישראל לירושלים ישראל תאבד את הלגיטימיות שלה ואת רצונה להילחם. רק אז יוכלו להשמיד את ישראל".
