אקווה אלטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אקווה אלטה (באיטלקית: Acqua alta - מים גבוהים^[1]) היא תופעת טבע המתרחשת בלגונה של ונציה במהלך הסתיו והחורף, ובה מוצפים חלקים מהעיר (ומהאיים הסמוכים לה) במי הלגונה של ונציה, בזמן הגאות. בגלל שקיעת ונציה ובגלל שינויים במשטר הזרימה בלגונה, הוחרפו תכיפות התופעה וחומרתה בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20, וכיום היא מתרחשת עשרות פעמים בשנה. רוב ההצפות מתרחשות בין אוקטובר לפברואר ואורכות כשלוש שעות בממוצע.

אקווה אלטה בסמוך לכיכר סן מרקו

חומרת ההצפות
גובה הגאות	אחוז השטח המוצף בעיר
פחות מ-80 ס"מ	0 (גאות רגילה)
100 ס"מ	4
110 ס"מ	12
120 ס"מ	35
130 ס"מ	70
140 ס"מ	90

[עריכה] היסטוריה

האקווה אלטה מטרידה את ונציה מזה מאות שנים, כפי שמלמדים מסמכים שהשתמרו מתחילת המאה ה-13. מכיוון שרחובות ונציה הם בגובה מועט ביותר מעל פני הים היו ההצפות מטרד ידוע בהיסטוריה של העיר, ובהתאם, הכניסה לבתים רבים בעיר כרוכה בעלייה במדרגה אחת לפחות, כדי להקטין את הסיכוי לחדירת מים מהרחוב לתוך הבתים. במקרים אחרים נהרסו בתים ששקעו בקרקע הבוצית, ונבנו בתים חדשים על יסודות גבוהים יותר. בעבר היו ההצפות מתרחשות מספר פעמים בשנה, והתושבים, המורגלים במים, הסתגלו אליהן.

את מפלס המים בוונציה מודדים באופן מסורתי בהשוואה למפלס פני הים הממוצע, כפי שנמדד במד שהותקן ליד בית המכס בעיר (מול כיכר סן מרקו) ב-1897. גאות רגילה יכולה להגיע לגובה של 80 ס"מ מעל ממוצע זה ובה אין העיר מוצפת כלל. ככל שעולים המים מעל לכך, מוצפים חלקים הולכים וגדלים של העיר. כיכר סן מרקו ורחובות סמוכים לה הם הראשונים להיות מוצפים, שכן זהו האזור הנמוך ביותר בעיר.^[2]

המקרה החמור ביותר של אקווה אלטה התרחש ב-4 בנובמבר 1966. באסון זה הגיע מפלס המים ל-194 ס"מ מעל רמתם הממוצעת - שיטפון שלפי ההערכות מתרחש בממוצע אחת ל-180 שנה. כל ונציה הייתה שקועה במים בעומק ממוצע של חצי מטר, במשך יותר מ-22 שעות. כיכר סן מרקו הייתה מתחת למים בעומק של 1.25 מטר, במשך 15 שעות. אלפי אנשים פונו מבתיהם ונזק רב נגרם למבנים וליצירות אמנות בעיר. אונסק"ו ארגן מבצע "הצילו את ונציה" וברחבי העולם הוקמו עמותות כדי לממן את שימורן של יצירות האמנות שניזוקו ואת שחזורן. אירוע זה העלה את המודעות לסכנת ההרס המאיימת על ונציה, ולאחריו החלו מאמצים הדרגתיים להפסיק את שקיעת העיר, להגן עליה מפני גאויות חריגות ולהסדיר את החיים בעיר בזמן האקווה אלטה.

התופעה נתנה את שמה גם לכנס מדעי בינלאומי באותו שם, הדן בהגנה משיטפונות, בתוצאות של שינויי אקלים ובהתמודדות עם אסונות.

[עריכה] גורמים

בגלל התחממות עולמית^[3] עלה מפלס המים הממוצע בלגונה ב-11 ס"מ במהלך המאה ה-20. העיר, לעומת זאת, שקעה ב-12 ס"מ^[4]. מתוך 12 הס"מ, ההערכה היא ש-4 ס"מ נגרמו משקיעה טבעית ו-8 ס"מ הם תוצאה של חפירת בארות ששאבו מים מהאקוויפר שבקרקע מתחת לעיר, לשימושים תעשייתיים. בשנות השבעים, לאחר שהובן שהשאיבה גורמת לשקיעה מואצת, נאסרה השאיבה בחקיקה. הפסקת השאיבה האטה את קצב שקיעת העיר, אך התהליך עדיין נמשך לאיטו, ככל הנראה בגלל משקלם העצמי של הבניינים, שגורם ליסודות לשקוע עמוק יותר בקרקע הרכה של הלגונה. גורם נוסף לשקיעת העיר הוא שינויים במשטר הזרימה בלגונה, שנגרמו מחפירת נתיבי שיט עמוקים, כדי שמכליות גדולות יוכלו לעגון בנמל מרגרה הסמוך. השינויים בזרימה מאפשרים לזרמי הגאות להכות בוונציה ללא הפרעה ולסחוף איתם מיליוני טונות של חול מיסודות העיר בחזרה אל הים.

בסך הכול שקעה ונציה במהלך המאה ה-20 כ-23 ס"מ בהשוואה לפני הים, דבר שגרם לתופעת האקווה אלטה להתרחש בתדירות גבוהה יותר ובעוצמה מוגברת. אם ב-1900 הוצפה כיכר סן מרקו שבע פעמים, הרי ב-1996 הוצפה 99 פעמים. תופעת ה"אקווה אלטה" בככר סן מרקו נפוצה בתחילת המאה ה-21 פי 50 מאשר בתחילת המאה העשרים ^[5] וכיום יש בכל שנה עשרות מקרים של אקווה אלטה, לעתים פעמיים באותו היום.

אקווה אלטה חמורה במיוחד נוצרת כאשר יש התלכדות של מספר גורמים: גאות אסטרונומית (המקסימלית היא עם מולד הירח ובזמן ירח מלא), לחץ אטמוספירי נמוך (ירידה של 10 מילימטר כספית בלחץ האטמוספירי גורמת לעלייה של 13 ס"מ בגאות) ורוחות בורה או שירוקו מדרום הים האדריאטי, שגורמות לגלים גבוהים ומחמירות את ההצפות.

אקווה בסה (Acqua bassa) היא תופעה הפוכה לאקווה אלטה, המתרחשת כאשר שפל מתלכד עם לחץ אטמוספירי גבוה ועם רוחות חריגות. צירוף נסיבות אלו מופיע בדרך כלל מספר ימים בודדים מדי שנה, בחודשים פברואר - מרץ, ומביא לירידת מפלס המים בוונציה, לעתים עד 70 - 80 ס"מ מתחת לקו המים הממוצע. במצב זה הגונדולות נתקעות בבוץ שבתחתית התעלות, קרקעיתן של חלק מהתעלות הקטנות בעיר נחשפת לגמרי, ובאחרות יורד מפלס המים לרמה שאינה מאפשרת שיט בחלק מהנתיבים, ולפיכך יש הפרעות לתחבורה בעיר, במשך מספר שעות. האקווה בסה החמורה ביותר שנמדדה הייתה ב-1882, ובשיאה ירד מפלס המים ב-1.24 מטר מתחת לפני הים הממוצעים [1][2].

[עריכה] התמודדות ומניעה

צילום לוויין של לגונת ונציה

ההצפות גורמות נזק רב, והן מפריעות לחיים הסדירים של התושבים, שמספרם פחת מאוד בעקבות הגירה שלילית מתמשכת, בין היתר בגלל האקווה אלטה. בראש ובראשונה הפגיעה היא בהפסקת תחבורת הסירות בתעלה הגדולה, שהיא עורק התחבורה הראשי של העיר. השיט בתעלה מוגבל בזמן ההצפות, מכיוון שרוב הסירות אינן יכולות לעבור מתחת לגשרים וקשה לשמור על יציבות הסירות, השטוחות למדי, במי הגלים הגואים. בעיר שהאספקה מגיעה אליה ברובה בסירות שטוחות ^[6] והמשטרה, האמבולנסים ומכבי האש נעים בסירות, הרי בשעת האקווה אלטה העיר משותקת כמעט לחלוטין. כמו כן נגרם נזק מצטבר למבנים העתיקים בעיר: מי המלח מאכלים לאיטם את העצים ^[7] ושאר חומרי הבניין בבתים. גם התיירות נפגעת, אם כי התיירים רואים בתופעה אטרקציה. ההצפה מהווה גם סכנה תברואתית, שכן מי התעלות אינם נקיים, ומכיוון שאי אפשר לפנות אשפה מהעיר עד תום האקווה אלטה.

בשנות ה-70 המוקדמות הוקמה תחנה מטאורולוגית בים האדריאטי, 16 ק"מ מחופי ונציה - (Acqua Alta Oceanographic Tower (AAOT. מטרת התחנה, המכונה אף היא "אקווה אלטה", לנטר שינויים אטמוספיריים וימיים באזור ולספק התרעה מפני אקווה אלטה.

כאשר התחזית היא לאקווה אלטה של 90 ס"מ לפחות, מופעלים בעיר 16 צופרי אזעקה (רובם על מגדלי פעמונים), כארבע שעות לפני מועד ההצפה החזוי, כדי לתת לתושבים ולתיירים התרעה מספקת. בכל אי גדול כדוגמת מוראנו או בוראנו יש צופר נפרד. האזעקה מופעלת בחמישה מחזורים של 10 שניות כל אחד, שביניהם 10 שניות שקט. כאשר חזויה הצפה חמורה במיוחד, של 140 ס"מ ומעלה, מופעלים הצופרים פעמיים ברציפות, כדי להודיע לתושבים להתפנות.

לאחר קבלת האזהרה פורסים עובדי העירייה מעברים מוגבהים להולכי רגל (passerelle) במסלולים שנקבעו מראש, באזורים מועדים לפורענות, שכן התחבורה הציבורית בעת ההצפה היא מוגבלת, כאמור. התושבים והתיירים נועלים מגפי גומי גבוהים כדי שיוכלו להמשיך ללכת באזורים המוצפים. בעלי חנויות חוסמים את הכניסה לחנות מהרחוב בלוחות מתכת בגובה הברכיים, ושקי חול מונחים בכניסות לבניינים שונים, כדי למנוע את כניסת המים.

ב-15 במאי 2003 הניח ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, את אבן הפינה לפרויקט MOSE.‏ MOSE הם ראשי התיבות של "Modulo Sperimentale Elettromeccanico" - מודול אלקטרומכני ניסיוני, אך השם גם מרמז על קריעת ים סוף, שכן Mose באיטלקית הוא משה. מטרת הפרויקט היא להגן על העיר מאקווה אלטה והוא כולל 79 שערי פלדה חלולים, כל אחד בגובה 30 מטר, ברוחב 20 מטר ובעובי 5 מטר. השערים ישוקעו על קרקע הלגונה בשלושת פתחיה לים, וכאשר יעלה מפלס המים לרמה מסוכנת יידחס לתוכם אוויר דחוס, דבר שיגרום להם להתרומם בתוך כשעה וליצור מחסום בפני מי הים, וכך לגונן על הלגונה. עלות הפרויקט, שהשלמתו מתוכננת לשנת 2011, היא 3 מיליארד אירו והוא נתון במחלוקת עזה. עיקר הביקורת היא שהפרויקט לא יוכל להגן על העיר אם תתממשנה התחזיות לעליית מפלס הים ב-20-30 ס"מ נוספים במהלך המאה ה-21, והצפי שפתרון אחר יידרש בעוד 100-150 שנה.

במסגרת מאמציה למנוע את נזקי האקווה אלטה בוחנת עיריית ונציה את יעילותם של משטחים מסוג חדש למעבר הולכי רגל בעת ההצפה. המשטחים החדשים הוצבו בכיכר סן מרקו בפברואר 2007. הם אינם מעץ (ולכן גם בהצפה חמורה יישארו במקומם ולא ייסחפו במים), הם יציבים, רחבים, בגבהים משתנים ונוחים יותר למעבר הולכי הרגל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

אקווה אלטה - באתר עיריית ונציה (באנגלית)
סרט שצולם בוונציה בזמן אקווה אלטה (QuickTime)
על אקווה אלטה, באתר PBS
סרט תדמית של רשות הנמלים של ונציה, המציג את פרויקט MOSE, להגנה מפני אקווה אלטה, באתר PBS‏ (QuickTime)
אתר ובו תחזית הגאות בוונציה לשבוע הקרוב
אתר ובו תמונות הממחישות את התופעה (באיטלקית)

[עריכה] הערות שוליים

^ האיטלקים נוהגים להשתמש במונח זה גם לתיאור התנהגות קבוצות כדורגל
^ המקום הנמוך ביותר בעיר הוא בכניסה לכנסיית סן מרקו - 64 ס"מ מעל פני הים ההיסטוריים, שהם 41 ס"מ מעל מפלסם הממוצע הנוכחי של פני הים.
^ ראו דו"ח של תוכנית הגנת הסביבה של האו"ם, כאן
^ כך לפי משרד המים של ונציה - כאן (איטלקית)
^ על פי דיווח ביום כדור הארץ 2007 (איטלקית)
^ ארגזי הסחורה מונחים בסירות זה על זה, עד לשפת הסירה השטוחה, כדי להגדיל את קיבולת הסירה. במצב זה עלול כל גל להפיל את המטען לתעלה.
^ בוונציה, יסודות הבניינים ושלדיהם עשויים מעץ מיוחד.