טינטורטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה.
הסיבה שניתנה לכך היא: צורך בוויקיזציה ובהגהה של העברית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

טינטורטו: דיוקן עצמי

מציאת גופתו של מרקוס הקדוש (1548).

טינטורטו (באיטלקית: Tintoretto; שמו האמיתי ז'אקופו קומין 29 בספטמבר 1518 - 31 במאי 1594). מגדולי ציירי ונציה והצייר החשוב האחרון של הרנסאנס האיטלקי. בנעוריו נקרא ז'אקופו רובוסטי מכיוון שאביו עמד איתן בהגנה על שערי העיר פדואַ (robust משמעו חסון) מפני פלישת אויבים. שמו האמיתי, קומין, התגלה רק לאחרונה על ידי מיגל פלומיר (אוצֵר במוזיאון פראדו במדריד), שחשף את תגליתו באירוע פתיחת תערוכת רטרוספקטיבה של טינטורטו במוזיאון פראדו ב 2007. קומין היא המילה האיטלקית לכמון.

היה הצייר הרשמי של הרפובליקה הונציאנית וצייר תמונות רבות לארמון הדוג'ה, יצירתו "הסעודה האחרונה" נחשבת כטובה בציוריו, נראים בה ישו והשליחים כרוחות רפאים, באווירה המזכירה כזו של סיאנס. את ציוריו של טינטורטו מאפיינות קומפוזיציות תיאטרליות וצבעים עזים ובשל האנרגיה הבלתי רגילה בציוריו (הוא נקרא לעתים איל פוריוסו (Il Furioso)), ושימושו הדרמטי בפרספקטיבה וצורות תאורה מיוחדות, הוא נחשב למבשר אומנות הבארוק.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] שנות חניכותו

הוא נולד בונציה בשנת 1518, הבן הבכור מתוך 21 אחים. אביו, ג'ובאני, היה צַבָע (טינטורה באיטלקית) ומכאן קיבל את כינויו, טינטורטו - צבע קטן. מקור המשפחה הוא בברשה בלומברדיה, אז - חלק מהרפובליקה של ונציה. בעבר מקובלת הייתה הסברה כי מקור המשפחה בעיירה הטוסקאנית לוצ'ה.

בילדותו ז'אקופו, צייר מלידה, צייר על קירות ביתו. אביו, שהבחין בכישרון, לקח אותו לסטודיו של טיציאן לראות האם הוא יוכל להתחנך כאמן. אנו מניחים כי אירוע זה התרחש בסביבות 1533, כשטיציאן היה (לפי ההערכות המקובלות) בן חמישים ושש.

טינטורטו שהה בסטודיו רק עשרה ימים כשטיציאן שלח אותו בחזרה הביתה. הסיבה לכך הייתה שהמאסטר ראה כמה ציורים חדשניים ומרעננים, שהבין שנוצרו על ידי טינטורטו, מה שגרם לו לקנא באמן הצעיר והמבטיח. זאת, אבל, רק השערה, וייתכן שזה יהיה הוגן יותר להניח שהציורים שראה טיציאן ביטאו עצמאות כה רבה, שהוא הבין שז'אקופו, גם אם הוא לא צייר רע - לעולם לא יהיה תלמיד נוח.

מרגע זה ואילך, נפרדו דרכם של הציירים והם נותרו מרוחקים. טינטורטו הצהיר כי הוא מעריץ נלהב של טיציאן, אבל לא חבר, וטיציאן וחסידיו הפנו את גבם אליו. טינטורטו לא חיפש חניכות נוספת, אבל למד לבדו בחריצות. הוא חי בעוני, אוסף חומרים שאחרים השליכו ומתאמן בעזרתם. שאפתנותו הרבה הוצגה במשפט אותו כתב בסטודיו שלו: Il disegno di Michelangelo ed il colorito di Tiziano (עיצובו של מיכלאנג'לו, צבעיו של טיציאן).

הוא למד הרבה במיוחד מפסליו של מיכלאנג'לו שחר צהריים דמדומים ולילה, והפך למומחה בכיוּר מודלים משעווה וחימר (בשיטות אלו השתמש גם טיציאן) שאחר כך עזרו לו מאוד ביצירת הקומפוזיציה של תמונותיו. המודלים בהם השתמש היו לפעמין גופות אותן ניתח או לימודים בבית ספר לאנטומיה. את פסליו הוא שמר בארגז עץ, בו גם היה חריץ לנר‏ - בימים אלו ואילך הוא עבד ביום וגם בלילה.