אלימות במשפחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלימות במשפחה היא התעללות נפשית, פיזית או מינית של בן משפחה אחד במשנהו. מחקרים מצביעים על כך, שפרט לצבא ולמשטרה, המשפחה היא הקבוצה האלימה ביותר בחברה. מרבית המתעללים במשפחה הם גברים אשר סבלו במהלך חייהם מהתעללות, ולכן ניתן להסיק מכך כי קיימת האפשרות שההתעללות מצידם היא נלמדת.
תוכן עניינים |
[עריכה] אלימות בין בני זוג
אלימות כלפי בת הזוג היא מצב מורכב ואמביוולנטי מאחר וביחסים בין נשים וגברים נמצאת סתירה: מצד אחד יחסים של מתח, ריחוק ועוינות ומצד שני משיכה, אהבה וחיבה. תופעת האלימות במשפחה הכוללת רצח נשים בידי בן זוגן קיימת מאות שנים, אך המודעות הציבורית לבעיה זו ברחבי העולם החלה רק בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים של המאה העשרים. אלימות הבעל כלפי האישה מופעלת בכמה אופנים: פיזי, רגשי, פסיכולוגי, מיני וכלכלי. ההתנהגויות כוללות איומים, התעללות מילולית, השפלה, מעקבים, הטרדות, השלכת חפצים ופגיעה באמצעות כלים חדים. מחקרים טוענים כי מטרתו של הבעל היא להשיג שליטה על האישה. הצורך בשליטה נובע ברוב המקרים מחולשתו של הגבר, מרגש הנחיתות וחוסר ההערכה העצמית שלו. הגבר מוצא באישה אובייקט שעליו הוא משתלט, והשתלטות זו מזינה את כוחו מחדש. ככל שרגשי הנחיתות של הבעל גדולים יותר התסכול גדול יותר ורמת האלימות כלפי האישה עלולה להיות קשה יותר.
מרבית התוקפים הם אנשים בעלי צרכים אשר יכולים לאהוב ולהיות נאהבים. הם משתמשים באלימות כדי לקבל את רצונם מבנות זוגם, אבל מתנהגים כרגיל כלפי קרובי משפחה, חברים לעבודה ואחרים. לרוב הם מאוד לא בטוחים ביכולתם לתת אמון באנשים אחרים ויש להם קושי לרקום יחסי חברות קרובים. הם נוטים להיות ביקורתיים או קנאים כלפי בנות זוגם ולעתים קרובות הם מכחישים אחריות על ההתנהגות שלהם. כמו כן, הם ממזערים את ההשפעה של ההתנהגות התוקפנית ומאשימים את בנות-זוגם בהתנהגותם.
מחקרים מראים כי למתעללים ולקורבנות האלימות יש מאפיינים דומים. בין המאפיינים ניתן למצוא: הערכה עצמית נמוכה, הכחשה ורקע של אלימות במשפחה.
במקרים של חשד לאלימות במשפחה, ניצבת המשטרה לעיתם קרובות בפני דילמה הכרוכה בניבוי תוך לקיחת סיכון. בעיה זו קשה במיוחד, שכן סכסוכים משפחתיים רבים מתרחשים "בארבע עיניים", ובפני הגורם החיצוני המעורב אין תמיד מידע עובדתי מוצק שיכול לתמוך בגרסה זו או אחרת. בשנת 1998 עדכנה משטרת ישראל את מדיניותה, כאשר פתחה מדור לחקירת מקרי אלימות בין בני זוג. במערך זה מושם דגש על הנושאים הבאים: תגובה מהירה ומקצועית של המשטרה תוך מיצוי סמכויותיה, הערכת המסוכנות ומניעתה בכל שלבי הטיפול המשטרתי, קשר בין המשטרה לביו גורמים מטפלים בקהילה, והקצאת מערך חקירות ייחודי בכל תחנות המשטרה: בכל תחנת משטרה יהיו שני חוקרים שהוסמכו לחקירת עבירות אלימות בין בני זוג, וכן יוקצו חוקרות ייחודיות למגזר הערבי.
עד לשנת 1976 העוסקים בתקשורת הישראלית לא ראו הכאת נשים כבעיה חברתית, אלא כבעיה פרטית. במהלך השנים היחס לתופעה עבר שינוי. תחילה נחשפו מקרים שהוצגו כחריגים, והכתבים דיווחו על אלימות נגד נשים ורצח נשים על ידי בעליהן כעל "בעיה רומנטית", טרגדיה משפחתית או אירוע מקרי והנטייה הייתה להטיל את האשמה באישה. אולם בשנת 1976 היחס לתופעה השתנה והוא בא לידי ביטוי בשני אופנים: פתיחת מקלטים לנשים מוכות בשנות השבעים וחקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה בשנת 1991, ובהדרגה החלה התקשורת לראות בתופעה כבעיה חברתית ולא אישית.
מנתוני משטרת ישראל אודות רצח נשים בידי בני זוגן עולה כי בשנת 2002 נרצחו 14 נשים, בשנת 2003 נרצחו 19 נשים, ובשנת 2004 נרצחו 10 נשים, אשר כללו אישה אחת מהמגזר הערבי ושש נשים עולות מחבר העמים. בשנת 2005 נרצחו 11 נשים בידי בני זוגן ו-4 נשים על רקע חילול כבוד המשפחה. בשנת 2006 (עד 1 בנובמבר) נרצחו 10 נשים בידי בני זוגן ו-5 נשים נרצחו על רקע חילול כבוד המשפחה.
רצח נשים הוא גורם המוות השביעי בתמותת נשים בוגרות מקרב כלל אוכלוסיית ארצות הברית, והגורם המוביל בתמותת נשים צעירות ממוצא אפרו-אמריקני בארצות הברית בין הגילאים 15-45. 20%-40% מכלל מקרי הרצח הם רצח נשים במשפחה.
[עריכה] אלימות כנגד ילדים
אלימות כנגד ילדים נוצרת בשל הניצול, האמון והכוח, שהילד נותן במבוגר. ההתעללות מופנת בעיקר כלפי הצעירים והחלשים שבהם. הילדים מלווים בתחושת אשם דבר שפוגע בהם בהמשך ומשפיע על יצירת מערכת יחסים בריאה.
ישנן שתי תפיסות מרכזיות בנוגע לאלימות כנגד ילדים. הראשונה, תופסת את הילד כחסר אישיות בפני עצמו עד אשר מפתח ישות משלו. התפיסה השנייה מדגישה את זכויות ההורה מול חובות הילד. לנוכח תפיסות אלו, כאשר הופיעו בעבר פגיעות בילד על ידי הוריו, הדבר ניחשב ללגיטימי ולנורמטיבי, שכן ההנחה הייתה שההורה ממלא בכך את חובותיו.
האלימות כלפי ילדים באה לידי ביטוי במספר אופנים:
- פגיעה פיזית.
- פגיעה ריגשית. פגיעה זו פחות נראית לעין אולם מביאה בסופו של דבר לתופעת "נבואה המגשימה את עצמה". ההורה מתייג בצורה שלילית את הילד, הילד מאמין באימרות הוריו ומתחיל להתנהג בהתאם לתיוג.
- הזנחה פיזית, משמעותו מחדל של ההורים כלפי ילדיהם.
- פגיעה מינית. רוב הפגיעות מתבצעות על ידי הגברים במשפחה כלפי הבנות במשפחה.
בין הסיבות המרכזיות לפגיעת ההורים בילדיהם ניתן למצוא רגשות שליליים (כעס, שינאה, עוינות) או אמונה כי דרך האלימות יצליחו לחנך את ילדיהם. הציטוט "חוסך שבטו שונא בנו" מייצג, לעתים, עמדה זו. חלק מההורים מונעים מתוך מחשבת זדון ומתוך כוונה תחילה, כאשר חלק אחר של הפגיעות מתבצעות בשוגג מתוך מחשבה לא מודעת.
בישראל ישנו חוק "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע", סעיף 368 לחוק העונשין, ושם ישנה התיחסות לכך שמדובר בילד, כלומר אדם שטרם מלאו לו 18 שנה. הפוגע מוגדר ככל מבוגר האחראי על הקטין - הורה מאמץ, הורה חורג ואפוטרופוס.
[עריכה] אלימות בין אחים
אלימות בין אחים פירושה התעללות בין אחים כדפוס של אלימות והפחדה שחוזר על עצמו. סוג אלימות זה מוזכר בסיפורי התנ"ך - רצח הבל על ידי אחיו קין, והתעללות אחי יוסף ביוסף.
האלימות בין אחים מתפרשת לרוב כמריבה. ההורים מתעלמים ותופסים זאת כחלק מתהלך ההתבגרות. אלימות זו מאפיינת ילדים בגילי 12-6, וכן מאפיינת בנים יותר מאשר בנות.
[עריכה] אלימות נגד קשישים
בעבר, בחברה המסורתית, תוחלת החיים הייתה קצרה. רק מספר בודד של אנשים הצליחו להגיע לגיל הזקנה, והם זכו למעמד חברתי גבוה הודות לנדירותם ולתפקידים שמילאו. ככל שחברה הופכת למודרנית, הכוח והידע עוברים לצעירים, וכך יש כמות רבה יותר של אנשים המגיעים לגיל הזקנה.
בעבר, הזקנים היו נחשבים לראשי הבית, הרכוש היה בבעלותם וכל המשפחה גרה ועבדה יחד. אך ככל שהמודרניזציה נכנסת לחיים, התלות במשפחה פוחתת, הילדים לא גרים עם הוריהם, והצרכים והשאיפות של הצעירים משתנים. הקשישים לא משמשים עוד גורם סמכותי לצעירים, ומנסים לזכות בכבוד באמצעות שימוש בכוח. כאמור, בעקבות השינויים שנוצרו בקרב החברה כמות הקשישים הולכת וגדלה, המדינה לא דואגת לתת להם שירותים מתאימים, ומכאן רוב האחריות נופלת על ילדיהם או קרובים אחרים. סיטואציה זו מביאה ללחץ רב, לקושי בטיפול ולקשיים נוספים כגון בעיות כלכליות, בריאותיות ונפשיות אשר בסופו של דבר גורמות לאלימות.
מנגד, ישנה טענה שהאלימות הייתה ידועה עוד קודם, אולם בעקבות השינויים המודרניים החשיפה שלה גברה. כמו כן, ערכים שהיו מובנים מאליהם בעבר, ניתנים לבחירה כיום.
ישנן שני סוגי משפחות אשר מאופיינות באלימות כנגד קשישים:
- משפחות בעלות בעיות בלתי פתורות מן העבר, ולכן הלחץ מעורר אותן שוב.
- משפחות דלות אמצעים נפשיים וכלכליים, שהטיפול הרפואי בזקן מביא אותן לפגיעה קשה עוד יותר.
אלימות נגד קשישים מאופיינת ב: פגיעה פסיכולוגית, פגיעה גופנית, פגיעה כלכלית, הזנחה מכוונת והזנחה בלתי מכוונת (קיימת גם הזנחה אישית שבה הקשיש לא נותן לעצמו טיפול נאות). במחקרים שונים שהתפרסמו נראה כי הפגיעה השכיחה ביותר היא פגיעה גופנית. נמצא כי רוב הקורבנות הן קשישות שסובלות ממוגבלויות פיזיות או שכליות. חלק מהקרבנות הם גם גברים מעל גיל 75 שאף הם סובלים ממגבלה מסוימת. ממצא נוסף הוא רוב הקורבנות משויכים למעמד כלכלי נמוך.
הפוגעות היו בדרך כלל נשים, קרובות משפחה של הקשישים או הבעלים. ניתן להסביר ממצא זה בטענה שהנשים הן המטפלות בקשישים.
מרבית מקרי האלימות לא נחשפים ונשארים בסוד בתוך המשפחה, היות שהזקנים רואים בכך כישלון אישי שלהם. הם מרגישים כי תרמו לכך, ובנוסף קיים בהם פחד להישלח למוסדות. כמו כן הרשויות לא בודקות ביסודיות רבה את הקשישים כדי לא לפגוע בפרטיותם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- בן דוד, ל' (2004). ריכוז נתונים בנושא אלימות נגד נשים – הוגש לוועדה לקידום מעמד האישה לקראת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים: הכנסת- מרכז המחקר והמידע, נובמבר 2004.
- בר-אלי מ', מוחא מ', ופרנקל ד' (2004). הבעייתיות של הרחקה מהבית מקרים של חשד לאלימות נגד בני זוג במשפחה: פרספקטיבה של לקיחת סיכונים. משטרה וחברה, 8, 53-37.
- גל, נ'. (2003). אלימות נגד נשים: נורמה או סטיה? תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
- דלומי ר' וכהן מ'. (2007). חוק העונשין התשל"ז 1977. בני ברק: מחשבות.
- זועבי, ס', (1994). אלימות נגד קשישים במגזר הערבי מציאות או מיתוס. עבודה כדי לקבל תואר
מוסמך, אוניברסיטת חיפה.
- לוטמן, א' (2006) אלימות נגד נשים- היקף התופעה וסוגיית הענישה- הוגש לוועדה לקידום מעמד
האישה לקראת ציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים: הכנסת- מרכז המחקר והמידע, נובמבר (2006)
- משוניס, ג.ג. (1999), סוציולוגיה, תל אביב: הוצאת האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 550-452,
469-471.
- צימרין, ח. (1985). ילדים מוכים - בעיה רבת פנים. תל אביב, הוצאת פפירוס.
- Campbell, J.C., Webster, D., Koziol-Mclain, J ., Block, C., Cambell, D., Cury, M.A., Gary, F., Glass, N., Mcfarlane, J., Sachs, C., Sharps, P., Ulrich,Y.,Wilt, S., Mangenello, J., Schollenberger, J., Frey, V.& Laughon, K. (2003). Risk factors for femicide in abusive relationship: Result from a multisitte case control study. American journal of public health 7.
- Crowell, N.A, & Burgess, A.W. (1996) Understandinging violence against woman. Washington, DC: National Academy Press.
- Gelles, R.J. (1990).Intimate violence in families. Newbury Park: sage.
- Jackson, N.A., N.A.,& Oates, G.C. (1998). Violence in intimate relationships: examining sociological and psychological issuses. Washington, DC: National Academy press.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בטלר ק'. (2007). מלחמת אחים
- אלימות במשפחה - דרכי זיהוי, דעת
- Conner, M. (2006) About Domestic Violence against women
