אליזבת, נסיכת הסה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אליזבת, נסיכת הסה | |
|---|---|
| הנסיכה הגדולה של רוסיה | |
 |
|
| שם מלא | אליזבת אלכסנדרה לואיז אליס |
| בעלה | סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה |
| שושלת | בית הסה |
| אב | לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסה |
| אם | אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת |
| תאריך לידה | 1 בנובמבר 1864 הסה, גרמניה |
| תאריך פטירה | 18 ביולי 1918 אלפאייבסק, מחוז סברדלובסק, רוסיה |
| מקום קבורה | כנסיית מריה מגדלנה, ירושלים |
אליזבת, נסיכת הסה (1 בנובמבר 1864 - 18 ביולי 1918), הידועה גם בשם יליזבתה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה, הייתה נסיכה גרמנית מבית הסה העתיק ואשתו של סרגיי אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, בנו החמישי של הצאר הרוסי אלכסנדר השני. הנסיכה אליזבת הייתה אחותה הגדולה של אלכסנדרה, הצארינה האחרונה של רוסיה, וכמוה גם היא נרצחה על ידי מהפכנים בולשביקים במהלך מהפכת אוקטובר. אליזבת הייתה ידועה ברוסיה לא רק בשל יופייה הרב, אלא בעיקר בשל טוב ליבה ועבודתה עם פשוטי העם העניים.
תוכן עניינים |
[עריכה] שנותיה המוקדמות
הנסיכה אליזבת אלכסנדרה לואיז אליס, שכינוייה במשפחה היה "אלה", נולדה בהסה שבגרמניה, ילדתם השנייה של לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסה ואשתו אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת, בתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת. אמה בחרה לה את השם אליזבת לאחר ביקור במקדש בעיר מארבורג המקודש לאליזבת הקדושה, קדושה נוצרית הנחשבת לאחת המייסדות של שושלת הסה.
למרות שהנסיכה הגיעה מאחד מבתי אצולה העתיקים ומכובדים ביותר בגרמניה, אליזבת ומשפחתה חיו חיים די פשוטים ביחס לסטנדרטים המלכותיים. ילדי המשפחה נהגו לנקות בעצמם את חדריהם בעוד שאימם תפרה להם בגדים. במהלך מלחמת שבעת השבועות בין אוסטריה לפרוסיה אליזבת נהגה להתלוות לאימה בביקוריה אצל חיילים פצועים. בשל אימה, שהייתה חלק ממשפחת המלוכה הבריטית, שפתה הראשונה של אליזבת הייתה אנגלית, אולם עם אביה היא שוחחה בשפתה השנייה, גרמנית.
בשנת 1878 אחותה הגדולה של אליזבת, ויקטוריה, חלתה במחלת הדיפתריה. שתי האחיות ישנו יחד באותו החדר ולכן אמם מיהרה להוציא את אליזבת מהחדר המשותף ולשלוח אותה לסבתה. בזכות כך הנסיכה אליזבת הייתה בת המשפחה היחידה שלא נדבקה במחלה; אחותה הצעירה ביותר, מרי, מתה מהמחלה בעודה בת 4 בלבד, וחודש לאחר מכן אמה, שהייתה מותשת מהטיפול בילדיה החולים, נפטרה גם היא.
[עריכה] מחזרים ונישואים
הנסיכה אליזבת נחשבה בתקופתה לאחת הנשים היפות ביותר באירופה, ובצירוף אישיותה הכובשת והאדיבה היא הפכה לאחת הרווקות המבוקשות ביותר בקרב נסיכי היבשת. אחד ממחזריה הראשונים היה בן דודה הנסיך וילהלם, לעתיד וילהלם השני, קיסר גרמניה. וילהלם היה תלמיד באוניברסיטת בון כשאליזבת הייתה נערה צעירה, ובסופי השבוע הוא נהג לבקר את דודתו אליס, אמה של אליזבת. במהלך ביקורים אלו הוא התאהב בנסיכה היפהפייה, אולם אליזבת, שלא נמשכה אליו כלל, דחתה בנימוס את חיזוריו, מה שגרם לו לעזוב את לימודיו ולחזור לברלין.
מחזר אחר של אליזבת היה בן דודו של וילהלם, הנסיך פרידריך, לעתיד הדוכס הגדול של באדן. המלכה ויקטוריה, סבתה של אליזבת, חיבבה מאוד את הנסיך הצעיר, ולכן התאכזבה ביותר כאשר אליזבת סירבה להצעותיו. אמו של פרידריך, הקיסרית אוגוסטה, כעסה מאוד על אליזבת ולא סלחה לה על כך שדחתה את בנה במשך זמן רב.
לבסוף נפלה הנסיכה היפה בקסמיו של נסיך רוסי מבית רומנוב, משפחה שגבריה נחשבו לגבוהים ויפים במיוחד. דודתה הגדולה של אליזבת, מריה אלכסנדורבנה, קיסרית רוסיה, ביקרה לעתים תכופות אצל קרוביה בהסה, והייתה מלווה בדך כלל על ידי בניה הצעירים, סרגיי ופאבל. אליזבת והנסיכים הכירו מילדותם, אולם לאחר מספר שנים בהן לא התראו סרגיי ראה אותה בפעם הראשונה כאישה צעירה והתאהב בה.
בתחילה הנסיכה אליזבת לא התרשמה במיוחד מסרגיי, וסירבה להצעת הנישואים שלו. אולם לאחר שאמו ואביו נפטרו באותה השנה היא החלה להסתכל עליו בצורה שונה, בעיקר משום שגם היא איבדה את אמה בגיל צעיר. אליזבת וסרגיי החלו להתקרב מאוד זה לזה, וכשסרגיי הציע לה נישואים בפעם השנייה היא הסכימה - למרות התנגדותה של סבתה ויקטוריה.
[עריכה] הנסיכה הגדולה של רוסיה
סרגיי ואליזבת נישאו ב-15 ביוני 1884 בארמון החורף שבסנט פטרבורג, והנסיכה אליזבת הפכה רשמית ליליזבתה פיודורובנה, הנסיכה הגדולה של רוסיה. הנסיכה הגדולה החדשה הרשימה את משפחתה החדשה וכן את העם הרוסי. הזוג הצעיר התיישב בארמון בלוזלסקי-בלוזרסקי שבסנט פטרבורג, ולאחר שסרגיי התמנה למושל מוסקבה בשנת 1892 הם עברו לגור באחד מארמונות הקרמלין. למרות שאליזבת לא הייתה חייבת להמיר את דתה מהדת הלותרנית עליה גדלה לדת הרוסית אורתודוקסית אליה השתייכו בעלה ול משפחת המלוכה הרוסית, היא בחרה מרצונה לעשות כן בשנת 1891.
לזוג לעולם לא נולדו ילדים משלהם, אולם הם ערכו לעתים קרובות מסיבות מיוחדות לילדים במעון הקיץ שלהם מחוץ למוסקבה. בשנת 1902 הם הפכו להורים המאמצים של אחייניהם, מריה ודמיטרי, לאחר מות אמם וגירוש אביהם מהמדינה.
הנסיך הגדול סרגיי נרצח בקרמלין ב-18 בפברואר 1905 על ידי מהפכן סוציאליסט בשם איוואן קליאייב. אליזבת קיבלה את החדשות בצורה כה קשה עד כי קרוביה חששו שהיא תעבור התמוטטות עצבים. אולם הנסיכה נרגעה במהרה ואף ביקרה את קליאייב בכלא והפצירה בו לבקש חרטה על מעשיו. אליזבת אף ביקשה מאחיינה, הצאר ניקולאי השני, לחנון את רוצחו של בעלה, אולם קליאייב סירב לקבל את החנינה ונתלה במאי 1905.
[עריכה] אלמונתה ומותה
לאחר מותו של הנסיך סרגיי אליזבת לבשה רק בגדי אבל והפסיקה לאכול בשר. בשנת 1909 היא מכרה את כל תכשיטיה ודברי הערך שלה ובכסף שקיבלה פתחה את מנזר מארפו-מרלינסקי במוסקבה והפכה לנזירה הראשית בו. במהלך השנים הבאות היא בנתה על אדמות המנזר בית חולים (בו שימשה כאחות), כנסייה, בית מרקחת ואף בית יתומים, והיא ונזירותיה ביקרו באזורים הקשים ביותר של העיר, שם עזרו לנזקקים.
לאחר מהפכת אוקטובר בשנת 1917 המהפכנים הקומוניסטים לא הפריעו לחיים הרגילים של המנזר ואף סייעו לו עם משלוחי מזון. אולם בשנת 1918 לנין ציוון על הצ'קה לעצור את הנסיכה ולגרשה ממוסקבה עם יתר משפחת המלוכה. לנסיכה נאמר כי היא תישלח לדרום המדינה, שם תוכל לעבוד כאחות ולהיות עם יתר בני משפחתה. אליזבת ציפתה במיוחד לפגוש שוב את אחותה, הצארינה אלכסנדרה, אולם עם הגיעה ליקטרינבורג היא לא הורשתה להיפגש עם המשפחה הקיסרית, שהייתה מוחזקת בבית מחוץ לעיר.
לאחר מספר ימים ביקטינבורג הצטרפו לאליזבת קרובים אחרים ממשפחת רומנוב: סרגיי מיכאילוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, יואן קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה, קונסטנטין קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה ואיגור קונסטנטינוביץ', נסיך רוסיה. ב-20 במאי 1918 הם נשלחו לעיר אלפאייבסק שבמחוז סברדלובסק, שם שוכנו בבית ספר בקצה העיר.
ב-17 ביולי הגיעו לבית הספר מספר חיילי צ'קה שלקחו מהאסירים את כל כספם שהיה עליהם והסיעו אותם למכרה ברזל מחוץ לעיר. החיילים החלו להכות את האסירים ואז זרקו אותם, הנסיכה אליזבת ראשונה, לתוך המכרה, שהיה בעומק 20 מטרים. לפי עדותו של אחד הרוצחים [1] אליזבת ושאר האסירים שרדו את הנפילה למכרה, ולכן הוא זרק לתוכו רימון יד. לאחר הפיצוץ הוא טוען כי שמע את האסירים שרים המנונים דתיים ולכן זרק לשם רימון נוסף, שגם הוא לא השתיק אותם. לבסוף החיילים דחפו לתוך הבור כמות גדולה של ענפים ושיחים והבעירו אותם.
מספר חודשים לאחר מכן כבש הצבא הלבן את אלפאייבסק, שם מצא את גופותיהם של אליזבת והנסיכים שנרצחו עימה במכרה הנטוש. החיילים גילו כי לאחר שאליזבת נפצעה מהנפילה לבור היא הצליחה לחבוש את פצעיו של הנסיך יואן, שגופתו נמצאה חבושה לידה. ראש הצבא הלבן באזור הורה על חייליו להוציא את הגופות מהמכרה ולקבור אותם בקתדרלה הסמוכה, אולם ביולי 1919, כשהצבא הלבן נאלץ לסגת מהאזור בשל כיבושו על ידי הבולשביקים, הגופות הוצאו מקבריהן ונלקחו לעיר אירקוטסק, ומאוחר יותר לסין. ב-3 באפריל 1920 נקברו גופות חברי בית המלוכה שנרצחו באלפאייבסק בחצר המיסיון הרובי בבייג'ינג.
בהוראתה של אחותה של אליזבת, ויקטוריה, עצמותיה של הנסיכה הגדולה הוצאו בפעם האחרונה מקברן והובאו לירושלים, שם הן נקברו בפעם האחרונה בכנסיית מריה מגדלנה ב-15 בדצמבר 1920. כנסייה זו נבנתה בשנת 1888 לזכרה של מרי, נסיכת הסה, אמו של הצאר אלכסנדר השני וכן דודתה הגדולה וחמתה של הנסיכה אליזבת. אליזבת בעצמה נכחה בטקס פתיחת הכנסייה, והיא כל כך התאהבה במקום שהביעה את רצונה לבלות את סוף ימיה שם.
[עריכה] קנוניזציה
בשנת 1981 הנסיכה אליזבת הוכרזה כקדושה על ידי הכנסייה הרוסית האורתודוקסית.
[עריכה] אילן יוחסין
| אליזבת, נסיכת הסה | לודוויג הרביעי, הדוכס הגדול של הסה | קארל, נסיך הסה-דרמשטט | לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסה |
| וילהלמינה, נסיכת באדן | |||
| אליזבת, נסיכת פרוסיה | וילהלם, נסיך פרוסיה | ||
| מריה אנה, נסיכת הסה-הומבורג | |||
| אליס, נסיכת הממלכה המאוחדת | אלברט, נסיך סקסה-קובורג-גותה | ארנסט הראשון, דוכס סקסה-קובורג-גותה | |
| לואיז, נסיכת סקסה-גותה-אלטנבורג | |||
| ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת | אדוארד אוגוסטוס, דוכס קנט וסטראת'רן | ||
| ויקטוריה, נסיכת סקסה-קובורג-זאפלד |
