אליהו בן-אמוזג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב אליהו בן-אמוזג, הראב"א, (24 באפריל 1823 - 6 בפברואר 1900 ז באדר א תר"ס) רב, מקובל, פילוסוף ופרשן המקרא.

אליהו בן אמוזג נולד בליוורנו, איטליה למשפחה שהיגרה מהעיר פאס שבמרוקו. בגיל 4 התייתם משני הוריו. הוסמך לרבנות בגיל 18, ושימש כרב העיר ליוורנו במשך כחמישים שנה. בן-אמוזג היה בעל ידע נרחב מאוד בכתבי הקודש היהודים, ובחוכמות חיצוניות, כגון פילוסופיה, אנתרופולוגיה, ארכאולוגיה, היסטוריה, בלשנות וביקורת המקרא. בכתיבתו ניכרת התמודדות עם רעיונותיהם של קאנט, הגל, פיכטה, ופילוסופים אחרים. בין רעיונותיו המרכזיים היה אחדות המין האנושי, בעזרת היסודות האוניברסלים ביהדות.

חלק מחיבוריו נערכו והוצאו לאור על ידי ד"ר הרב אליהו רחמים זייני.

תוכן עניינים 1 אם למקרא 2 ישראל והאנושות 3 מבוא לתורה שבעל פה 4 בשבילי המוסר 5 טעם לש"ד 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] אם למקרא

אחד מחיבוריו המרכזיים הוא "אם למקרא", פירוש מעורר מחלוקת לתורה. פירושו הכיל ביאור הנסמך על ממצאי המחקר המודרני, כגון פילולוגיה, ארכאולוגיה והיסטוריה. בנוסף, הכיל הפירוש הגנה על העמדות המסורתיות של חכמי ישראל אל מול ביקורת המקרא. הספר נדפס בחמישה כרכים בשנים 1862 - 1863, בבית הדפוס של "בן אמוזג".

הספר עורר מחלוקת קשה. חכמי חאלב טענו כנגד בן-אמוזג שתי טענות מרכזיות: האחת, מחבר הספר סבור שיש לחוכמות החיצוניות ערך בהבנת התורה. השנייה, מחבר הספר מצביע על הדמיון בין מנהגים מסוימים המוזכרים במקרא לכאלה שנהגו עמים אחרים בעולם העתיק. חכמי חאלב לא הסתפקו בהסתייגות הרועמת, וקראו לשרוף את הספר. הם אף פנו לרבנים אחרים ברחבי האימפריה העות'מאנית לשרוף את ספרי התורה שבהם נדפס הפירוש של בן-אמוזג. חכמי דמשק נעתרו לפנייה ושרפו את הספרים. חכמי ירושלים אימצו קו ביניים. הם לא שרפו את הספרים, אבל לא הכשירו אותם פומבית, ולא גינו את חכמי חאלב על פעולתם. גדול חכמי אסיה הקטנה במאה ה-19, הרב חיים פלאג'י, שחי באיזמיר, התנגד לפעולתם של חכמי חאלב, ואף כתב מכתב עידוד אישי לבן-אמוזג.

[עריכה] ישראל והאנושות

חיבור מרכזי נוסף של בן-אמוזג הוא ישראל והאנושות (Israel et L'Humanite), שנכתב במקור בצרפתית. בן-אמוזג מנתח את היחס בין עם ישראל לאומות העולם, כפי שזה בא לידי ביטוי בכתבי הקודש. כמו כן, הספר מתווה את האידאל בעתיד, ביחסים שבין עם ישראל לאומות העולם. על פי בן-אמוזג, היהדות איננה דת לאומית, כי אם דת אוניוורסלית, בעלת משמעות לכל אומות העולם. הוא טוען כי ישנה "תורת משה", המציגה תרי"ג מצוות, והמחייבת את עם ישראל בלבד. לעומת זאת, היהדות, היא דת אוניברסלית המופנית לכל אומות העולם, ומתוכה הם אמורים לקיים את שבע מצוות בני נח.

[עריכה] מבוא לתורה שבעל פה

ספר זה הינו הראשון בסדרת כתביו של בן אמוזג, בעברית. ספר זה עצמו הוא הראשון בסדרת כתביו הבאים להגן על תורה שבעל פה, מקוריותה, נאמנותה ואמיתותה. בן אמוזג מחולל בו מהפך אדיר בתפיסת המושג 'תורה שבעל פה'. תחת עטו, 'תורה שבעל פה' מפסיקה להיות נגזרת מ'תורה שבכתב'. אדרבה, היא מופיעה לנו במלוא עוצמתה הבלתי-משוערת אף אצל למדנים וגדולים: היא היא המקור לתורה שבכתב, ובלעדה אין אפילו מקום לתורה שבכתב. היא אינה עוד פרוש ותוספת, אלא היסוד של 'תורה שבכתב'. ספר זה יצא לאור מחדש בשנת תשס"ב (144 עמ'), על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, בהוצאת ישיבת אור וישועה.

[עריכה] בשבילי המוסר

בחיבור "בשבילי המוסר" עורך בן-אמוזג הבחנה בין המוסר היהודי ובין המוסר הנוצרי. בעוד זה האחרון מדגיש את מידת הרחמים, המוסר היהודי מבוסס על איזון בין מידת החסד ומידת הצדק. הספר, אשר יצא לאור לראשונה בשנת 1867 ומאז הודפס פעמים רבות, נמצא במוקד התענינות מחודשת בקרב החוקרים. הספר עוקב אחר ההיסטוריה של הנצרות ומותח עליה ביקורת קשה, כמו גם על האסלאם, וטוען כי אלה גם אלה שאבו את מקורותיהם מן היהדות ועיוותו אותם. הספר מחולק ל12 פרקים, אשר עשרת הראשונים מביניהם עוסקים בנצרות, והשניים האחרונים באסלאם.

הספר ראה אור לראשונה בצרפתית, בשנת 1867 ובעידוד חברת כי"ח, תחת הכותרת "Moral Juive et Morale Chretienne". באותה שנה פורסם הספר גם באנגלית, תחת השם "Jewish and Christian ethics with a criticism on Mahomedism". המהדורה הצרפתית פורסמה שוב בשנת 1925 ובשנת 2002. חלק מהספר ראה אור בעברית לראשונה בשנת 1966 בשם "בשבילי המוסר" בתרגומו של ד"ר שמעון מרכוס. בשנת 2007 יצא הספר לאור בשלמותו בעברית בתרגומו של הרב ד"ר א"ר זייני, תחת השם "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי".

הספר מתייחס בצורה שלילית באופן קיצוני לנצרות ולמוסר שלה. הוא דן בדוקטרינות המשמשות יסוד למוסר הנוצרי וכן במחלוקת בין הקתוליות לפרוטסטנטיות. הוא מתאר את ביטול התורה בידי הנצרות והשפעתו של ביטול זה על המוסר הנוצרי, וטוען כי המוסר הנוצרי מהווה העתק של חלק מן זה היהודי, שעוות ושונה עד שרוקן מתוכן - הצד הרוחני וה"עליון" של היהדות. לטענתו התעלמותה של הנצרות מן הצד הגשמי ומן העולם הזה, אשר מאזנים את הרוחני והעליון יותר בפילוסופיה היהודית, הובילה לבוז של הנצרות לגוף ובאופן פרדוקסלי, לחוסר מוסריות ולחומרנות.

	מאז ומעולם לא הייתה הנצרות אלא עבריות קטועת-אברים זו, שניטל ממנה אותו מרכיב המקשר אותה אל חיי העולם הזה.
-- פרק 10.

הרב מבטל באופן מוחלט את גישת החסד הנוצרי, לה הוא מקדיש כמה וכמה פרקים. הוא טוען כי חוסר האבחנה בין חוק אזרחי לחוק מוסרי והפיכת החסד לעקרון המנחה של כל מוסר, גרמה לצמיחתה של אי-מוסריות המטפחת את הרשעה בעולם בשם החסד. עוד טוען הרב כי האוניברסליות הנוצרית מטשטשת את כל הגבולות, הורסת את החסד העולמי, וזאת ולטענתו, לעומת היהדות הפרושית שידעה לאזן בין זהות לאומית לחסד אוניברסלי. הרב מצביע על האופן בו מטפחת היהדות את כבודו וחירותו של האדם, בעוד הנצרות מחוללת מלחמות דת.

נושאים נוספים בספר הם "הגניבה הספרותית", לטענת הסופר, שביצעה הנצרות מן הקבלה היהודית, ויחסה של הנצרות לאויבים אישיים. גם בנושאים אלה מותח הרח ביקורת קשה על גישתה של הנצרות לנושא.

הרב אליהו בן אמוזג מתאר את גישתו אל האסלאם בפרקים 11 ו-12, הפרקים האחרונים של הספר. לפי דעתו, שאב האסלאם את מקורותיו מן צדדים אחרים ביהדות מאשר אלה ששימשו השראה לנצרות, ויצר קיצוניות חד צדדית:

	מוחמד מעצב ומסדיר את העולם הבא על פי דוגמתו של העולם הזה. הוא מעביר את כאביו, עינוגיו, תאוותיו וגחמותיו של העולם הזה, את הנאותיו ותענוגות בשריו, אל העולם הבא, עד כי גם תחיית המתים עצמה אינה אלא המשך וחזרה על חיי העולם הזה. במילה אחת: האיסלם אימץ מתוך היהדות בעיקר את צידה החברתי והמדיני, בעוד הנצרות העדיפה לדבוק בצידה הדתי והמטפיזי.
-- פרק 11.

[עריכה] טעם לש"ד

בחיבור טעם לש"ד (שיכול השם שד"ל) יוצא להגנת חוכמת הקבלה וקדמוניותו של ספר הזוהר, ויוצא בכך נגד "ויכוח על חכמת הקבלה ועל קדמות ספר הזהר וקדמות הנקודות והטעמים" לשד"ל - שמואל דוד לוצאטו.

[עריכה] לקריאה נוספת

• צבי זוהר. 1993. שמרנות לוחמת: קוים למנהיגותם החברתית-דתית של חכמי חלב בעת החדשה. 55: 57-78

[עריכה] קישורים חיצוניים

• יאיר שלג, בחזונו, עם ישראל עומד במרכזו של "חבר העמים האברהמי", בעיתון הארץ
• ד"ר גתית הולצמן, דת, מדע ותרבות בהגותו של הרב אליהו בן אמוזג, מכללת אורנים
• משה אידל, על הקבלה אצל הרב אליהו בן אמוזג, פורסם בפעמים,74, חורף תשנ"ח,עמ' 87-96
• אלסנדרו גואטה, קבלה ונצרות בהגותו של הרב אליהו בן אמוזג, 1998, פורסם בפעמים,74, עמ' 97-103
• גתית הולצמן, אוניברסליות ולאומיות, ישראל והעמים בהגותו של הרב אליהו בן-אמוזג, 1998, פעמים,74, עמ' 104-103
• איימה פאלייר, חייו ויצירתו של הרב בן-אמוזג הקדמה בקצרה
• הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, חשיבות לימוד דברי הרב אליהו בן אמוזג זצ"ל
• סיכום פרקי הספר "מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי"
• אליעזר שחר פלד, לתרגום החדש של הספר "מוסר יהודי מול מוסר נוצרי"