איסמט אינני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסטפה איסמט אינני (טורקית Mustafa İsmet İnönü) (נולד ב-24 בספטמבר 1884 - נפטר ב-25 בדצמבר 1973) היה איש צבא ומדינאי טורקי, הראשון שכיהן כראש המטות המשולבים של טורקיה וכראש ממשלתה, וכן כנשיאה השני. הוא נולד באיזמיר, אביו היה עובד מדינה עות'מאני ממלטיה ואימו בת לפליטים טורקים שנמלטו מבולגריה במלחמת רוסיה-טורקיה שהתרחשה בין השנים 1878-1877. אינני היה ידידו הקרוב של מוסטפה כמאל והוא היחיד שזכה להיקבר לצידו באנטקביר, המאוזוליאום של אטאטורק באנקרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] כאיש צבא
אינני סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית ב-1903. הוא התגייס לצבא העות'מאני ונודע כאיסמט פאשה (İsmet Paşa). אינני השתתף בדיכוי מרד שפרץ באזור אדירנה ב-1906 וכשהוקמה מפלגת האיחוד והקידמה (İttihad ve Terakki Cemiyeti) בידי הטורקים הצעירים, הצטרף לשורותיה. אינני שירת בסוריה ובתימן, ומשהחלה מלחמת העולם הראשונה שירת תחילה לצידו של מוסטפה כמאל באזור צ'נקלה ובחזית כנגד צבאות רומניה ורוסיה. ב-1917 שירת בגזרות הקווקז וארץ ישראל, ולקראת סוף המלחמה ב-1918 בסוריה ושוב תחת פיקודו של מוסטפה כמאל.
לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרף אינני לתנועה הלאומית הטורקית, וכשהוקמה האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה מונה למפקד צבאה, תפקיד בו החזיק עד ל-10 בנובמבר 1921. ב-10 בנובמבר 1920 הוא יצא לחזית במלחמת יוון-טורקיה ולאחר שפיקד בהצלחה על כוחות האסיפה הלאומית בשני הקרבות באינני (İnönü) בינואר ובמרץ 1921, הוא מונה למפקד חזית זו ב-4 במאי 1921. ב-1934 ועם הנהגת שמות משפחה בטורקיה יקח לו אינני את שמו של האתר בו התרחשו שני הקרבות כשם משפחתו. הוא המשיך והשתתף ביתר הקרבות במלחמת יוון-טורקיה עד לסיומה ב-1922.
[עריכה] כמדינאי בתקופת מוסטפא כמאל
עם תום מלחמת יוון-טורקיה מונה אינני לשר החוץ של האסיפה הלאומית ב-25 באוקטובר 1922, ובמסגרת זו שימש כראש צוות המשא ומתן בוועידת לוזאן שניסחה את הסכם לוזאן אשר נחתם ב-24 ביולי 1923. הוא נחשב כמי שהביא להתמשכות הדיונים משך למעלה מחצי שנה ולהפסקתם בשל עקשנותו וחוסר נכונותו לוותר על עמדותיו. הוא סיים את תפקידו כשר החוץ ב-27 באוקטובר 1923. ב-1 בנובמבר 1923, כשבוע לאחר הכרזת העצמאות של הרפובליקה הטורקית ולאחר מינוי של מוסטפא כמאל כנשיא המדינה, מונה אינני לראש ממשלת טורקיה. הוא שימש בתפקיד זה משך שבע כהונות עד 25 באוקטובר 1937, למעט שלושה וחצי חודשים בסוף 1924 ובתחילת 1925.
[עריכה] כנשיא המדינה
עם מותו של אטאטורק ב-1938 היה אינני לנשיאה השני של טורקיה ב-11 בנובמבר 1938. הוא השלים את יוזמתו של אטאטורק לסיפוח מדינת האטיי במחצית שנת 1939, ויזם וטיפח את פולחן האישיות של אטאטורק ואת מיתוס היותו "אבי האומה" הטורקית המודרנית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפעילו הן מדינות הציר והן בעלות הברית לחצים על אינני במטרה לצרף את טורקיה למלחמה לצידן.
אינני אשר זכר את מוראותיה של מלחמת העולם הראשונה ואת תוצאותיה העגומות מבחינת האימפריה העות'מאנית עמד על כך שטורקיה תשמור על ניטראליות. הוא הצליח לדחות את הצטרפותה של טורקיה למלחמה עד ה-23 בפברואר 1945 עת הצטרפה אל בעלות הברית, דבר הנחשב לאחת מהצלחותיו הפוליטיות החשובות ביותר. מעבר לעובדה שההצטרפות למלחמה לצד בעלות הברית בשלב זה של המלחמה הייתה בגדר הימור בטוח וקנתה לטורקיה את הזכות להימנות על הצד המנצח ולהצטרף אל האומות המאוחדות, ביקש אינני להשיג את תמיכתן של בריטניה וארצות הברית במקרה שסטלין ינסה לממש את תאוותו הבלתי מוסתרת להשתלט על מצרי הבוספורוס והדרדנלים. מטרה זו הושגה כאשר נשיא ארצות הברית הארי טרומן, פרסם ב-12 במרץ 1947 את דוקטרינת טרומן אשר הייתה במקורה הצהרת מדיניות נגד לפעולות ברית המועצות (בעיקר באירופה) ובמיוחד נגד תמיכתה בתנועות הקומוניסטיות באיראן, טורקיה ויוון. מעבר לחשיבות ההצהרתית של הדוקטרינה היא הביאה עימה סיוע כלכלי וצבאי אמריקאי רחב היקף לטורקיה.
[עריכה] בתקופה הרב מפלגתית
טורקיה נכנסה לתקופה הרב מפלגתית בבחירות שהתקיימו ב-14 במאי 1950 וב-22 במאי 1950 סיים אינני את תפקידו כנשיא כאשר מפלגתו, מפלגת הרפובליקה העממית, הפסידה בבחירות. הוא היה לראש האופזיציה עד לאחר ההפיכה הצבאית ב-1960 וניבחר שוב כראש ממשלת טורקיה ב-20 בנובמבר 1961. עם זאת בשנים אלה חוותה טורקיה חוסר יציבות פוליטית ובמשך מעט יותר משלוש שנים עמד אינני בראשן של שלוש ממשלות שונות. ב-20 בפברואר 1965 הפסידה מפלגתו של אינני בבחירות ועברה שוב לאופוזיציה. אינני נותר מנהיג המפלגה עד 8 במאי 1972, עת הוחלף על ידי בולנט אג'וויט ומת בשנה שלאחר מכן. מעבר ל-12 שנות כהונתו כנשיא טורקיה, כיהן אינני כראש ממשלתה בעשר כהונות שונות שנמתחו על פני 16 שנים לערך, וכפי שהעיד על עצמו "בכל כהונה, כאילו אני מתחיל את חיי מחדש" (Ben her devre yeni bir hayata başlar gibi başlarım).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מוסטפה כמאל אטאטורק • איסמט אינני • ג'לל באייר • ג'מל גירסל • ג'וודט סונאי פהרי קורוטירק • קנן אוורן • טורגוט אזאל • סוליימאן דמירל • אחמט נג'דט סזר • עבדוללה גול |
 |
