אטילה ההוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדף "אטילה" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות של אטילה, ראו אטילה (פירושונים).

אטילה ההוני (453 - 406) היה מלכם האחרון של ההונים, ששלט במשך 19 שנים על אימפריה אירופאית עצומה - גבולותיה נמתחו מנהר הריין שבמרכז אירופה עד לים הכספי ומנהר הדנובה עד לים הבלטי. מרכז שלטונו של אטילה היה בפאנוניה (בשטח הונגריה כיום) והוא נחשב לאחד האויבים הגדולים של האימפריה הרומית.
על אף שלאחר מותו קרסה האימפריה ההונית ולא הותירה אחריה מורשת ראויה לשמה, נותר אטילה דמות אגדית בהיסטוריה האירופאית, והוא נזכר בסיפורי עם רבים כהתגלמות הרוע והאכזריות.

[עריכה] ילדות מוקדמת (406 - 433)

אטילה נולד בשנת 406 לספירה לשבט ההונים אשר היה בנוי מקבוצות פנימיות אשר היו מסוכסכות אחת עם השנייה. טרם הגעתו של אטילה לבגרות, פלשו לעירו קבוצות הוניות מסוימות, אך הוא עצמו הצליח לברוח. דודו, רואס מלך ההונים, הבחין בו מתהלך במדבר עם סוסו צמא למים והחליט לאמץ אותו עד לבגרותו. מאז, גדל אטילה והתחנך אצל דודו.

לאחר שפגש אטילה במגיסטר מיליטום פלביוס אאטיוס, שוכנע להגיע לרומא כחלק מחליפת נסיכים בין האימפריה הרומית לאימפריה ההונית כאשר אטילה היה אמור להתחנך ברומא ואילו נסיך רומאי אמור היה ללמוד את דרך החיים ההוניים. בעת שהיתו ברומא למד אטילה מן הרומאים את שיטותיהם, ובילה יחד עם אאטיוס בחצר הקיסר ולנטיניוס השלישי.

[עריכה] שלטונו של אטילה (433 - 453)

בעוד אטילה חווה את חיי התענוגות של רומא, נמסרה לו ההודעה על מות דודו, ראוס מלך ההונים. נמסר לו גם כי אחיו, בלדה מנסה לתפוס את השלטון באימפריה ההונית.

אטילה לא נשאר אדיש לשמע ההודעה. בשנת 433 לספירה הוא חזר לשבט ההונים לקחת את חלקו בירושה, וחלק את שלטונו עם בלדה אחיו. 12 שנים מאוחר יותר, לאחר מאבק עם אחיו בלדה על השלטון – מאבק במהלכו נהרג אחיו – הפך אטילה לשליט הבלעדי של אימפריית ההונים, בשנת 445 לספירה.

ההונים היו נודעים בחיבתם לביזה ובמלחמתם אחד בשני. ההונים עד הופעתו של אטילה פלשו לאימפריה הרומית ואילצו את שליטי שני חלקי האימפריה הרומית להעלות מסים להונים, אך אטילה לא רצה עוד לעסוק בביזה, הוא לא היה מעוניין בכסף בלבד, אלא היה לו חזון ארוך טווח, הוא התעניין בהקמת אימפריה מאוחדת ופורחת, כפי שהקימו בעבר הרומאים.

לאחר עליית אטילה לשלטון, נעשו על-ידו נסיונות לקדם את התרבות הרומאית אצל ההונים ולחקות אותה. אטילה נשא נשים רבות, וכן, בילה חיי תענוגות כמו אלו של הרומאים.

בשנת 441 לספירה פלש אטילה לאימפריה הרומית המזרחית עקב אי עמידה בתשלום המסים הכבדים להונים, וזרע הרס וחורבן באזורים שבין הים השחור לבין הים התיכון, תוך שהוא מחריב עיר אחרי עיר. לא פלא שהמצביא ההוני חסר הרחמים זכה לכינוי "שוט האלוהים".

הקיסר הביזנטי תאודוסיוס השני נכנע כמו מלכים של עמים רבים אחרים שנכנעו לשלטון ההונים, אך בירת האימפריה המזרחית, קונסטנטינופוליס, ניצלה מפני שכוחות אטילה – שהתמחו בלחימת פרשים – חסרו את הידע המספק להטלת מצור ממושך על עיר מבוצרת.

לא במפתיע החליט תיאודוסיוס לאחר מכן לפייסו בכסף רב ולכרות עימו ברית רשמית והצבאות של הקיסר המזרחי תיאודוסיוס השני שלא הושמדו, חויבו להתגייס לצבא של אטילה. הצלחתו של אטילה במערכה במזרח, עודדה אותו להתרחב מערבה.

אולם היו שראו באטילה מושיע. הנסיכה הונוריה, אחותו של קיסר האימפריה הרומית המערבית, ולנטיניאן ה-3, שלחה לאטילה טבעת ובקשת עזרה ונישואין, מכיוון שעמדה להשלח לגלות עקב קיום רומאן עם קצין מהחצר הקיסרית וחשד לנסיון לביצוע הפיכה ותפיסת השלטון.

אטילה יידע את הרומאים כי הוא חושק לשאת את הונוריה לאישה ושהוא מצפה למחצית מהקיסרות הרומית המערבית כנדוניה.

לאחר סירובם של הרומאים לדרישתו, פלש אטילה בראש כוח המורכב מהונים ואנשי שבטים גרמאניים – שנכנעו לו בשנת 451 לספירה – לגאליה, שם התעמת בשדות הקטלאוניים שעל נהר מארן שבמרכז צרפת, עם צבא ויזיגותי-רומאי מאוחד, בהנהגת עמיתו משכבר פלביוס אאטיוס שהנחיל לאטילה את תבוסתו הראשונה.

אך למרות תבוסתו, נקם אטילה את נקמתו שנה לאחר מכן, כאשר החל בפלישתו לאיטליה ב-8 ביוני, תוך בזיזת כמה מעריה בלב האימפריה הרומית המערבית.

באופן מסורתי מספרים כי רומא ניצלה משום שהאפיפיור לאו הראשון שכנע את אטילה להימנע מפלישה אליה אך סביר יותר להניח כי הוא שיחד אותו בכסף רב.

אטילה תכנן מסע כיבושים נוסף לאיטליה, אך בטרם הספיק לערוך אותו נפטר באופן לא צפוי. בשנת 453 לספירה, במהלך אחת מחתונותיו, שתה לשוכרה וכתוצאה מדימום באף נחנק מדמו שלו.

עקב מותו של אטילה התפתחו שמועות כאילו אילדיקו, כלתו הטרייה של אטילה, הרעילה אותו בליל חתונתם אך סביר להניח שאלו הן אגדות בלבד ותו לא.

ברומא נערכו תהלוכות חגיגיות לכבוד מותו של אטילה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מותו של אטילה באתר סנונית.