אופ"ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דגל אופ"ק

אופ"ק (באנגלית: OPEC - Organization of the Petroleum Exporting Countries, ארגון המדינות המייצאות נפט) הוא קרטל המורכב מהמדינות אלג'יריה, אינדונזיה, איראן, עיראק, כווית, לוב, ניגריה, קטר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ונצואלה, אנגולה ואקוודור; משנת 1965 המטה הבינלאומי שלו ממוקם בווינה שבאוסטריה. מטרת הארגון היא לקבוע עם חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים.

בעזרת שיתוף פעולה זה, הארגון אופ"ק מעוניין לווסת את קצב הפקת הנפט ובכך לשלוט במחירו, בעיקר על ידי קביעת מכסות הפקה לכל אחת מהמדינות החברות.

המדינות החברות באופ"ק מחזיקות בערך 75% מעתודות הנפט של העולם. הן מפיקות שליש מהנפט המופק בעולם ומהוות כחצי מיצוא הנפט העולמי. הודות לאופ"ק, המדינות החברות מקבלות יותר כסף תמורת הנפט שהן מייצאות. בשנת 2004, 11 החברות באופ"ק קיבלו 338 מיליארד דולר הכנסות מייצוא נפט, עלייה של 42% משנת 2003.

מועצת שרי הנפט של המדינות החברות אופ"ק, הגוף המרכזי בארגון, מתכנסת אחת לשישה חודשים ומחליטה, בין היתר, על מכסות התפוקה לכל מדינה חברה.

[עריכה] היסטוריה

מטה אופ"ק בווינה

הארגון הוקם ב-14 בספטמבר 1960 בוועידה בבגדד על ידי ערב הסעודית, איראן, עיראק, כווית וונצואלה. חברות אופ"ק מהוות קרטל שמטרתו היא להסכים על כמות הנפט אותה המדינות החברות בארגון מייצאות ועל מחירו.

עד מלחמת יום הכיפורים היה אופ"ק ארגון חסר השפעה ממשית. במלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות (שהן הרוב באופ"ק) על חרם הנפט שגרם לעלייה דרמטית במחירו. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים כאשר הוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. מחירה של חבית נפט עלה ממחיר של 3 דולר, ערב המלחמה, בשנת 1973, ל-30 דולר בשנת 1980.

החל באמצע שנות השמונים החל אופ"ק להיחלש, בשל גילוי הנפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי החברות. היחלשות נוספת הייתה בעקבות מלחמת המפרץ שהפכה את מדינות המפרץ הפרסי לתלויות בארצות הברית. לאחר בחירתו לנשיאות פעל הוגו צ'אווס, נשיאה הנבחר של ונצואלה, לחיזוק הקשרים בין המדינות החברות בארגון לאכיפה מחדש של מכסות הייצור. כחלק מקמפיין זה נסע הוגו צ'אווס בשנת 2000 לבקר בכל המדינות החברות באופ"ק, תוך כך היה לנשיא היחידי הנבחר דמוקרטית שבקר את סדאם חוסיין מאז מלחמת המפרץ (הראשונה). התחזקות הקשרים בארגון והאכיפה המחודש של מכסות יצור הנפט היו בין הגורמים המשמעותיים לעליית המחירים הקבועה הנמשכת עד היום (לאחר שפל במחירים של שנות התשעים).