הפארק הלאומי יוסמיטי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| הפארק הלאומי יוסמיטי | |
|---|---|
 מפלי יוסמיטי על רקע צוקי שחם |
|
| מיקום | קליפורניה, ארצות הברית |
| שנת הכרזה | 1890 |
| שטח הפארק | 3,081 קמ"ר |
| מבקרים בשנה | 3,243,000 (נכון ל-2006) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים של ארצות הברית |
| http://www.nps.gov/yose/ | |
  |
|
הפארק הלאומי יוסמיטי (אנגלית: Yosemite National Park;IPA:/joʊˈsɛmɨtiː/) שוכן בחלק המזרחי-מרכזי של קליפורניה, ארצות הברית. הפארק משתרע על פני שטח של 3,081 קמ"ר, ושטחו כולל גם את האזור שמעבר למורדות המערביים של רכס הסיירה נבדה [1]. בכל שנה מבקרים ביוסמיטי כ-3.5 מיליון תיירים, ורובם מגיעים לעמק יוסמיטי ששטחו 18 קמ"ר [2]. הפארק הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ב-1984, והוא התפרסם ברחבי העולם בשל צוקי הגרניט, מפלי המים, נחלים צלולים, חורשות סקוויה ענקית והמגוון הביולוגי שלו [2]. כ-95% משטחי הפארק הוכרזו כארץ בראשית [3]. למרות שיוסמיטי הוא לא הפארק הלאומי הראשון שהוכרז, הוא היה נקודת מפתח בהתפתחות הרעיון של פארק לאומי, בעיקר בזכות עבודתם של אנשים כגון ג'ון מיור [4].
יוסמיטי הוא אחד מבתי הגידול הגדולים והרגישים ביותר בסיירה נבדה, ויש בו מגוון גדול של צמחים ובעלי חיים. גובה הפארק הוא בין 600 ל-4,000 מטרים, והוא מחולק לחמישה אזורי צמחייה עיקריים: יער אלונים עבות, אזור רמה תחתון, אזור רמה עליון, תת-אלפיני ואלפיני. ביוסימיטי גדלים כחמישית ממיני הצמחים הגדלים בקליפורניה. בפארק תועדו בתי גידול של למעלה מ-160 מיני צמחים נדירים, תצורות גאולוגיות נדירות והרכבי קרקע ייחודיים [2].
הגאולוגיה של אזור יוסמיטי מאופיינת בסלעי גרנטי ושרידים של סלעים עתיקים. רכס הסיירה נבדה התרומם לפני כ-10 מיליוני שנים, ולאחר מכן נוצרו מורדותיו המערביים והמזרחיים. ההתרוממות הגדילה את תלילותם של גדות הנחלים והנהרות, דבר שהוביל בסופו של דבר ליצירתם של קניונים עמוקים וצרים. לפני כמיליון שנים הצטברו בפארק שלג וקרח, ומהם נוצרו הקרחונים ששכנו באזורי המרעה הגבוהים ונדדו לכיוון עמקי הנהרות. במהלך עידן הקרח המוקדם עובי שכבת הקרח ביוסמיטי היה כ-1.2 ק"מ. התנועה כלפי מטה של הקרח גרמה ליצירתו של העמק הפופולרי בצורת האות U. כ-5% מהפארק משטחי הפארק מכוסים בסלעים מותמרים של סלעי משקע וסלעי יסוד. סלעים אלה מכונים תליוני גג, כיוון שבעבר הרחוק הם היו הגג של סלע הגרניט הבסיסי [2].
תוכן עניינים |
[עריכה] גאולוגיה
[עריכה] פעילות טקטונית וגעשית
האזור שבו נמצא הפארק היה משני הצדדים של שולי היבשת בשלהי הפרקמבריון ובתחילת פליאוזואיקון [5]. המשקעים הגיעו לאזור הפארק מהיבשת, וכוסו בשכבת מים רדודה. הסלעים הללו עברו במשך השנים תהליך של התמרה והפכו לסלעים מותמרים.
החום שנוצר כתוצאה מירידת הלוח הפרלוני אל מתחת ללוח הצפון אמריקני גרם ליצירת איים געשיים בחוף המערבי של צפון אמריקה הקדומה בין שלהי הדבון לפרם [5]. פעילות וולקנית ביורה גרמה לכיסוי הסלעים במה שעשוי להיות הפעילות המאגמתית הקשורה לשלבים הראשונים של יצירת בתולית הסיירה נבדה. 95% מהסלעים הללו הוזזו בסופו של דבר באמצעות תהליך בליה שגרם לדחיפתם המואצת כלפי מעלה.
שלב המחדר האזורי הראשון החל לפני 210 מיליון שנים בשלהי הטריאס, ונמשך לאורך היורה עד לתקופה של לפני 150 מיליון שנים [6]. בערך באותה תקופה נוצר רכס הרי הנבדה כתוצאה מאורוגנזת נבדה, והגיע עד לגובה של 4,500 מטרים. אירוע זה היה תוצאה ישירה של היווצרות בתולית הסיירה נבדה, והסלעים שנוצרו בעומק 10 ק"מ מתחת לפני כדור הארץ היו בעיקר גרניטיים בהרכבם [7]. יצירת הפלוטון המשמעותית השנייה החלה לפני 120 מיליון שנים, והסתיימה לפני 80 מיליון שנים בקרטיקון [6]. האירועים הללו היו חלק מאורוגנזת סבייר.
לפני כעשרים מיליון שנים (בקנוזואיקון) ועד לפני חמש מיליון שנים התרחש מחדר של חלק מהרי געש (שלא קיימים עוד) ברכס קסקייד, וגרמה להצפת האזור בכמויות גדולות של חומרי יסוד. משקעי היסוד הללו כיסו את האזור הצפוני לאזור יוסמיטי. הפעילות הוולקנית לא נפסקה לפני חמש מיליון שנים, והיא נמשכת באזור הנמצא מזרחית לגבולות הפארק הנוכחיים באגם מונו ובעמק הארוך.
[עריכה] התרוממות ובליה
לפני 10 מיליון שנים החלה תנועה אנכית לאורך העתק הסיירה, וכתוצאה ממנה התרומם הסיירה נבדה. לאחר מכן הנטייה של גוש הסיירה גרמה להתרוממות מואצת של הסיירה נבדה, והגדילה את השיפוע של הנחלים המערביים [8]. כתוצאה מכך המים בנחלים זרמו במהירות יותר גבוהה, ולכן גם חצבו את העמקים יותר מהר. התרוממות נוספת התרחשה כאשר כאשר התפתחו העתקים נוספים במזרח, ובייחוד עם יצירתו של עמק אואנס. התרוממות הסיירה הואצה פעם נוספת לפני כשני מיליון שנים, במהלך הפליסטוקן.
תהליכי ההתרוממות והסחיפה המוגברים חשפו את סלעי הגרניט באזור ללחצים של פני השטח, וגרמו בכך להשרה, (האחראית לצורות המעוגלות של כיפות רבות בפארק) ולנפולת מסיבית. קרחונים מתקופת הפליסטוקן האיצו תהליך זה והגדולים שביניהם הסיעו את הסלעים והאבנים שנוצרו מקרקעית העמק [9]. קרחוני הפליסטוקן האיצו את התהליך הזה, והגדולים שבהם דחקו מקרקעית העמקים את האבנים הקטנות שנוצרו.
מהירות ומיקום הבליה נקבעו על ידי מספר אזורי חיבור אנכיים. רוב האזורים הללו היו סדקים ארוכים, קוויים ועמוקים בכיוון צפון-מזרח או צפון-מערב, או קווים מקבילים בעלי מרווח קבוע. הסדקים הללו נוצרו כתוצאה משחרור לחץ הקשור להתרוממות הסלעים, ובאמצעות הורדת הסלעים על ידי הבליה.
[עריכה] עיצוב על ידי קרחונים
רצף של פעילויות קרחוניות גרם לשינויים נוספים באזור בתקופה שהתחילה לפני 2-3 מיליוני שנים, והסתיימה לפני כ-10,000 שנים. בסיירה נבדה התרחשו לפחות ארבעה אירועים קרחוניים, הנקראים שרווין (קדם-טאהו), טאהו, טנאיה וטיוגה [8]. קרחוני שרווין היו הגדולים ביותר, ומילאו את עמק יוסמיטי והעמקים האחרים, כאשר הקרחונים בשלבים המאוחרים יותר היו קטנים בהרבה. ההשערה היא שקרחון מתקופת שרווין אחראי ליצירתו של עמק יוסמיטי והקניונים האחרים באזור.
המערכות הקרחוניות הגיעו עד לעומק של 1,200 מטרים והותירו את חותמן ברחבי אזור יוסמיטי כולו. הקרחון הארוך ביותר ביוסמיטי היה באורך 95 ק"מ, התחיל בקניון הגדול של נהר טולומן, ועבר את עמק הץ' הצ'י. קרחון מרסד נדד מעמק יוסמיטי לתוך ערוץ נהר מרסד. קרחון לי וינינג חצב את קניון לי וינינג והתנקז לאגם ראסל שהוא הגרסא המוגדלת של אגם מונו שנוצר כתוצאה מפעילות קרחונית. רק הפסגות הגבוהות ביותר, כגון הר דאנה והר קונס, לא כוסו בקרחונים. הקרחונים הנסוגים הותירו אחריהם מורנות שסכרו אגמים שונים כגון אגם יוסמיטי [10].
[עריכה] הוויכוח על תהליך היווצרות העמק
על צורת היווצרות עמק יוסמיטי החלו להתדיין מאז 1851. ההשקפה שהייתה מקובלת בתחילה, אותה הוביל פרופסור ג'וֹזיה דוויט ויטני, הייתה שהעמק נוצר כתוצאה של אסון טבע כמו רעידת אדמה חזקה מאוד שיצרה גוש קרקע שקוע המוקף בהעתקים גאולוגיים מקבילים הקרויים בשפה הגאולוגית גראבן, ואילו ג'ון מיור טען שהעמק ואתרים נוספים נוצרו כתוצאה מפעילות קרחונית, כפי שאכן סוברים כלל החוקרים היום. ויטני התייחס למיור בזלזול ולעג לו כחובבן חסר ידע ובור וכינה אותו "רועה צאן". אף שכבר במהלך חייו נמצאו ראיות לפעילות של קרחונים באזור, הדחיק ויטני את העדויות הללו, ולא נטש את דעתו עד יום מותו.
[עריכה] גאוגרפיה
| הפארק הלאומי יוסמיטי | |
|---|---|
 אתר מורשת עולמית  |
|
|
מבט כללי על עמק יוסמיטי |
|
| מדינה |  ארצות הברית |
| הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1984, לפי קריטריונים 7, 8 | |
 |
|
[עריכה] סלעים ובליה
כמעט כל תצורות הקרקע באזור יוסמיטי נחצבו מסלע גרניטי של בתולית הסיירה נבדה [6]. כ-5% מקרקעות הפארק, הנמצאים בעיקר בשוליו המזרחיים ליד הר דאנה, נוצרו מסלעים וולקניים וסלעי משקע מותמרים [11]. הסלעים הללו מכונים תליוני גג כיוון שבעבר הם היו הגג של סלעי הגרניט התחתיים [12].
פעילות הבליה בסוגים שונים של התרוממות גרמה ליצירת מערכות מחברים ושברים האחראיות ליצירת העמקים, קניונים, כיפות ומאפיינים אחרים שניתן לצפות בהם כיום. מערכות החיבור והשבר הללו אינן זזות, כך שהן לא העתקים [13]. המרווח בין נקודות החיבור מבוקר על ידי כמות הסיליקה בסלעי הגרניט והגרנודיוריט; כמות גדולה יחסית של סיליקה נוטה לגרום לסלע יותר עמיד, וכתוצאה מכך נוצרים מרווחים יותר גדולים בין נקודות חיבור וסדקים [14].
עמודי תווך ועמודים, כגון עמוד וושינגטון והחץ האבוד, נוצרים על ידי נקודות חיבור צולבות. הבליה הפועלת על המחברים העיקריים היא זו שאחראית ליצירת העמקים ומאוחר יותר הקניונים [14]. הכוח הארוזי החזק ביותר במיליוני השנים האחרונות היה קרחון יבשתי אלפיני גדול, שהפך את עמקי הנהר בצורת V לקניונים בצורת U (כגון עמק יוסמיטי ועמק הץ' הצ'י). ההשרה (הנגרמת הל ידי נטיית הגבישים בסלעים פלוטוניים להתרחב בפני השטח) שפעלה על סלעי גרניט עם נקודות חיבור מרווחות היא האחראית ליצירת כיפות כגון הכיפה החצויה והכיפה הצפונית, ולהחדרת קשתות כגון הקשתות המלכותיות [9].
[עריכה] מקומות ידועים
שטחו של עמק יוסמיטי מהווה רק כאחוז אחד משטחו הכולל של הפארק, אך זה המקום שאליו מגיעים רוב התיירים. אל קפיטן, שהוא צוק גרניט בולט המתנשא מעל לעמק, הוא אחד מיעדי הטיפוס הפופולריים ביותר בעולם בגלל נתיבי הטיפוס הרבים שלו, בנוסף להיותו נגיש בכל ימות השנה. כיפות גרנית כגון סלע סנטינל והכיפה החצויה מתנשאות לגובה של 900 ו-1,450 מטרים, בהתאמה, מעל קרקעית העמק.
באזור הגבוה של יוסמיטי נמצאים מגוון אתרים ידועים כגון חורשות טולומן, ערבות דאנה, רכס קלארק, רכס הקתדרלה ופסגת קונה. פסגת סיירה ושביל הפסגה הפאסיפי עוברים דרך יוסמיטי, ויש בהם פסגות של סלעים מותמרים אדומים כגון הר דאנה והר גיבס, וכן פסגות גרניט כגון הר קונס. הר לייל הוא הנקודה הגבוהה ביותר בפארק.
בפארק יש שלוש חורשות של עצי סקוויה ענקית: חורשת מריפוסה (200 עצים), חורשת טולומן (25 עצים) וחורשת מרסד (20 עצים) [15]. סקוויה ענקית הוא העץ הגדול ביותר בעולם מבחינת ביומסה, והוא גם בין הגבוהים והעתיקים ביותר. עצי סקוויה נאה, הנמנים על אותה תת-משפחה (סקווים) כמו הסקוויה ענקית, הגדלים לאורך החוף הצפוני של קליפורניה הם הגבוהים ביותר, ואילו העצים הגדלים באגן הניקוז הגדול בריסלקון פיין שבחוף המזרחי הם העתיקים ביותר. תפוצתם של העצים הללו הצטמצמה לאחר תחילת עידן הקרח האחרון [16].
[עריכה] מים וקרח
ביוסמיטי יש מגוון רב של מקורות מים הכוללים כ-3,200 אגמים ששטחם מעל 100 מ"ר, 17 מפלי מים ובריכות טבעיות שלתוכן נשפכים המפלים, 2,700 ק"מ של נחלים, שני נהרות ושני מאגרי מים. מערכות הנהרות טולומן ומרסד נובעים לאורך פסגת הסיירה נבדה בפארק, והם וחקקו את קניוני הנהרות לעומק 1200-900 מטרים. נהר הטולומן מתנקז לתוך החלק הצפוני של יוסמיטי המשתרע על פני שטח של כ-1760 קמ"ר. נהר המרסד מתחיל בפסגות הדרומיות של הפארק, בעיקר ברכסי קלארק וקתדרלה, והוא מנקז שטח של 1320 קמ"ר [17]. אזורי מקורות המים ביוסמיטי נמצאות בתחתית העמק לאורך הפארק וקשורים לאגמים, לנחלים ולנהרות הקרובים דרך הזרימה השנתית ותנועת מי התהום.
הגורמים ליצירת צורות הקרקע ביוסמיטי הם תהליכים הידרולוגיים, כולל קפיאה, זרימה ותגובה גיאומורפית הקשורה לנהר [17]. אזורי הגידול הטבעי במרעה או אחו המצויים בין הגבהים 3,500-900 מטרים הם לרוב סביבות מים, בדומה לסביבות הגידול הטבעי הנמצאות על גדות הנהרות והנחלים הרבים ביוסמיטי.
יוסמיטי מפורסם בשל ריכוז מפלי המים הגבוה הנמצאים בו. בפארק יש מספר "צניחות" גובה תלולות, מדפי קרח ועמקים תלויים המאפשרים למפלי מים להתקיים בהם, ובייחוד בחודשים אפריל-יוני שבהם מתרחשת עונת המסת השלגים. מפלי יוסמיטי שגובהם הוא 739 מטרים נמצאים בעמק יוסמיטי, והם המפלים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה. בעמק יוסמיטי נמצאים גם מפלי ריבון הקטנים יותר, שבהם יש את ירידת הגובה הבודדת התלולה ביותר (492 מטרים) [16]. אחד המפלים הבולטים ביותר בפארק הוא מפל ברידלוויל, שניתן לצפות בו מהקצה המזרחי של תעלת ואוונה. מפלי ואפאמה בעמק הץ' הצ'י מפורסמים גם כן. בנוסף, ביוסמיטי יש מאות מפלים זמניים שקיומם תלוי בעונות השנה.
רוב הקרחונים שבפארק הם קטנים, והם כמעט תמיד נמצאים באזורי צל. קרחון לייל הוא הקרחון הגדול ביותר בסיירה נבדה (ולכן בפארק כולו), והוא משתרע על פני שטח של 65 הקטאר [18]. אף לא אחד מהקרחונים ביוסמיטי הוא שריד לקרחוני הענק מעידן הקרח האחרון, שהיו אחראים לעיצוב הנוף של יוסמיטי, והם נוצרו בפרקי זמן מסוימים לאחר עידן הקרח האחרון [15]. כתוצאה מההתחממות העולמית נעלמו והצטמקו קרחונים רבים באזור יוסמיטי, ושטח הפנים של חלקם הצטמק ב-75% [18].
[עריכה] אקלים
יוסמיטי נמצא באזור של אקלים ים-תיכוני, ומשמעות הדבר היא שהמשקעים יורדים במהלך החורף המתון, והעונות האחרות יבשות באופן יחסי כיוון שרק כ-3% מהמשקעים יורדים בקיץ החם והארוך [19]. כתוצאה מהתרוממות האוויר כלפי מעלה כמות המשקעים הולכת וגדלה עד לגובה של 2,400 מטרים, היכן שהיא הולכת ופוחתת באזור הפסגות. כמות המשקעים היא בין 915 מ"מ בגובה 1,200 מטרים ועד 1,200 מ"מ בגובה 2,600 מטרים. באזורים הגבוהים כמעט ואין שלג עד לנובמבר. השלג מצטבר במהלך החורף, ולעיתים תהליך זה נמשך עד מרץ או תחילת אפריל [20].
הטמפרטורה פוחתת ככל שמעפילים לגובה רב יותר. גבולות טווח הטמפרטורה אינם קיצוניים, כיוון שיוסמיטי נמצא במרחק של כ-160 ק"מ בלבד מהאוקיינוס השקט. אנטי ציקלון המתרחש בחוף של קליפורניה בקיץ גורם לשליחת כמויות גדולות של אוויר קר לעבר הסיירה נבדה, וכתוצאה מכך באזור יוסמיטי יש אוויר נקי ויבש.
הטמפרטורה הממוצע ביום היא בין 3.9°C- ל-11.5°C בערבות טולומן הנמצאות בגובה של 2,600 מטרים. בשער ואוונה, הנמצא בגובה של 1,564 מטרים, הטפרטורה היומית הממוצעת היא בין 2.2°C ל-19.4°C. בגבהים שמתחת ל-1,525 מטרים הטמפרטורה גבוהה יותר; הטמפרטורה היומית הממוצעת הגבוהה בעמק יוסמיטי (1,209 מטרים) היא בין 7.8°C ל-32.2°C. בגבהים שמתחת ל-2,440 מטרים הטמפרטורות נקבעות לפי סופות רעמים קיציות תכופות, ביחד עם שלג שלעיתים יורד עד חודש יולי. השילוב של הצמחייה היבשה, הלחות היחסית הנמוכה וסופות הרעמים, גורם לשריפות רבות הנגרמות כתוצאה ממכת ברק [20].
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] מלחמות האינדיאנים
אינדיאנים משבטי הפאיוט והסיירה מיווק התגוררו באזור במשך עשרות שנים לפני הגעת החוקרים הלבנים הראשונים. קבוצת אינדיאנים בשם אהוואהניצ'י התגוררה בעמק יוסמיטי כאשר האנשים הלא מקומיים נכנסו אליו בפעם הראשונה [21].
במהלך הבהלה לזהב בקליפורניה באמצע המאה ה-19 מספר האנשים הלבנים שעברו דרך יוסמיטי גדל באופן משמעותי. מייג'ור ג'ים סאבאג' מצבא ארצות הברית הוביל את גדוד מריפוסה דרך עמק יוסמיטי בשנת 1851, כחלק מהמרדף אחרי 200 אינדיאנים בהנהגתו של צ'יף טנאיה במסגרת מלחמות מריפוסה [22]. העדויות מהגדוד הזה הן הראשונות הנוגעות לכניסה הראשונה של האדם הלבן לעמק. ליחידתו של סאבאג' סופח דוקטור לאפאייט באנל, שבתקופה מאוחרת יותר כתב על רשמיו מהעמק בספר The Discovery of the Yosemite (גילויו של ילוסטון). באנל נחשב לזה שהעניק את לעמק את שמו לאור ראיונותיו עם צ'יף טנאיה. באנל כתב שצ'יף היה זה שייסד את מושבת פאי-יוט של אה-ואה-ני [21]. המיווקים (ורוב המתיישבים הלבנים) החשיבו את בני אהוואהניצ'י לאלימים בגלל המחלוקות הטריטוריאליות התכופות שפרצו ביניהם, ומשמעותה של המילה המיווקית "yohhe'meti" היא "הם רוצחים" [23]. התכתובות והמאמרים שנכתבו על ידי חיילי הגדוד סייעו בהפיכתו של העמק והאזור שמסביבו לאתר פופולרי.
טנאיה ויתר האהוואהניצ'ים נלכדו בסופו של דבר, והכפר שלהם נשרף; הם הועברו לשמורה הסמוכה לפרסנו שבקליפורניה. חלקם הורשו לחזור לעמק בתקופה מאוחרת יותר, אך הסתבכו בצרות כאשר תקפו קבוצה של שמונה כורי זהב באביב 1852 [24]. הם נאלצו להימלט מהעמק ולמצוא מקלט בקרב שבט מונו הסמוך; לאחר שגנבו מספר סוסים ממארחיהם, הם נרדפו וחוסלו על ידי בני המונו. מאחורי מוזיאון יוסמיטי ובאזור מרכז המבקרים עמק יוסמיטי נמצא העתק משוחזר של כפר אהוואהני.
[עריכה] התיירים הראשונים
התיירים הראשונים שהגיעו לעמק היו היזם ג'יימס מייסון הצ'ינגס, האמן תומאס איירס ושני אנשים נוספים [22]. הצ'ינגס כתב מאמרים וספרים על המסע הזה ועל מסעות מאוחרים יותר באזור, ושרטוטיו של איירס הפכו לתיאור המדויק הראשון של כמה מהמאפיינים הבולטים של יוסמיטי. הצלם צ'ארלס לינדר ויד צילם את התמונה הראשונה של העמק ב-1859 [22]. אחד הצלמים שפעלו באזור לאחר מכן היה אנסל אדמס.
ואוונה הייתה אתר חנייה אינדיאני באזור שבו נמצא כיום החלק הדרום-מערבי של הפארק. המתיישב גאלן קלארק גילה את חורשת הסקוויה ענקית בוואוונה בשנת 1857. לאחר מכן נבנו כמה בקתות ודרכים פשוטות באזור. מלון ואוונה נבנה ב-1879 על מנת לשרת את התיירים המבקרים בחורשה. ככל שנפח התיירות גדל, כך גדל גם מספר השבילים והמלונות.
[עריכה] יוסמיטי גרנט
אזרחים בעלי השפעה כגון הסנאטור ג'ון קונס וגאלן קלארק היו מודאגים מבעלי האינטרסים המסחריים, ופעלו למען הכרזה על האזור כשטח מוגן. הצעת חוק להקמת פארק הועבר בשני בתי הקונגרס, ונחתמה על ידי הנשיא אברהם לינקולן ב-30 ביוני 1864, וכך נוצר יוסמיטי גרנט [25]. הייתה זו הפעם הראשונה שבה קרקע של פארק הוקצתה לשימור ושימוש ציבורי על ידי הממשל הפדרלי, והיא היוותה התקדים שלפיו הוקם ב-1872 הפארק הלאומי הראשון - ילוסטון [4]. עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה נמסרו לקליפורניה כפארק מדינתי, ושנתיים לאחר מכן מונה חבר מנהלים לטפל בקרקעות.
גאלן קלארק מונה על ידי הוועדה לשומר הפארק הראשון, אך לא הוא או הוועדה היו בעלי הסמכות לפנות את בעלי האחוזות שביניהם היה הצ'ינגס [25]. הנושא לא נפתר עד ל-1875 כאשר בוטלו הזכויות בקרקע של בעלי האחוזות. קלארק וחברי הוועדה הודחו ב-1880, והצ'ינגס הפך לשומר הפארק החדש [26].
בשנותיו הראשונות של הפארק שופרה הנגישות לתיירים, והתנאים בעמק יוסמיטי הפכו ליותר מתקבלים על הדעת. נפח התיירות גדל בעיקר לאחר שב-1869 הסתיימה בנייתה של מסילת הרכבת הטרנס-יבשתית הראשונה, אך זמן הרכיבה הארוך לאזור היה מכשול בהתפתחות התיירות. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-19 נבנו שלושה שבילים למרכבות על מנת להתמודד עם מספר המבקרים המגיעים לעמק.
הנטורליסט הסקוטי ג'ון מיור כתב מאמרים שפרסמו את האזור והגבירו את ההתעניינות המדעית כלפיו. מיור היה הראשון ששיער כי תצורות הקרקע הגדולות של יוסמיטי נוצרו על ידי קרחונים אלפיניים, ובעקבות כך נכנס לוויכוח עם מדענים כגון ג'וזיה ויטני. מיור כתב מספר מאמרים מדעיים על הביולוגיה של האזור [26].
[עריכה] הגברת מאמצי ההגנה
רעיית היתר בערבות (בעיקר על ידי כבשים), כריתה של סקוויה ענקית, ופעולות נוספות גרמו למיור לתמוך בהגברת רמת ההגנה על הפארק. מיור שיכנע אורחים חשובים שהגיעו אל הפארק בחשיבותה של ההגנה הפדרלית על האזור; אחד מהאורחים הללו היה רוברט אנדרווד ג'ונסון מהעיתון סנצ'ורי מגזין. מיור וג'נסון הפעילו לחץ שתדלני בקונגרס עבור חקיקת החוק שלפיו הוקם הפארק הלאומי יוסמיטי ב-1 באוקטובר 1890 [27]. אולם, השליטה על העמק והחורשה נותרה בידי מדינת קליפורניה. מיור סייע בשכנועם של הפקידים המקומיים לסלק לחלוטין את עדרי הצאן ממחוז יוסמיטי.
הפארק הלאומי החדש הועבר לסמכותו של רג'ימנט הפרשים הרביעי של צבא ארצות הברית ב-19 במאי 1891, שהקים מחנה צבאי בוואוונה [27]. לקראת סוף המאה ה-19 נוכחות הכבשים כבר לא הייתה בעיה, והצבא ביצע בפארק שיפורים רבים אחרים. אולם, הפרשים לא יכלו להתערב ולעזור בשיפור מצבם ההולך ומתדרדר של העמק או החורשה.
מיור ומועדון הסיירה המשיכו להפעיל לובינג בקרב הממשלה ואנשים בעלי השפעה על מנת שאלו יקימו את הפארק הלאומי יוסמיטי המאוחד. הנשיא תאודור רוזוולט שהה ביחד עם מיור בגליישר פוינט במשך שלושה ימים במאי 1903. באותו טיול מיור שיכנע את רוזוולט להפקיע מקליפורניה את השליטה בעמק ובחורשה, ולהעביר אותה אל הממשלה הפדרלי. רוזוולט עשה זאת באמצעות הצעת חוק ב-1906.
[עריכה] שירות הפארקים הלאומיים
שירות הפארקים הלאומיים הוקם ב-1916, ויוסמיטי הועבר לסמכותו. באותה שנה הושלמה גם הבנייה של אכסניית ערבות טולומן, דרך מעבר טיוגה ואתרי מחנאות באגמי טנאיה ומרסד [28]. כניסת כלי הרכב לפארק התאפשרה לאחר בנייתם של כבישים מהירים המובילים אל הפארק. מוזיאון יוסמיטי נפתח לראשונה ב-1926 לאחר מאמציו של הנטורליסט אנסל פרנקלין הול [29].
בשנת 1903 הוצע להקים סכר בחלק הצפוני של הפארק. המקום המיועד היה עמק הץ' הצ'י, ומטרת הסכר הייתה לספק מים וכוח הידרואלקטרי לסן פרנסיסקו. הפרויקט הזה נתקל בהתנגדותם של פעילי שימור כגון ג'ון מיור ומועדון הסיירה, בזמן שאחרים כגון גיפורד פינצ'וט תמכו במהלך. הקונגרס האמריקני אישר את הקמת הסכר ב-1913 באמצעות חוק מיוחד [30].
לאחר מכן הצליחו מספר שתדלנים להכריז על 2,742 קמ"ר (89%) משטח הפארק כארץ בראשית יוסמיטי [31]. שירות הפארקים החל בשנות ה-60 לצמצם את התמריצים המלאכותיים לבקר בפארק. עומס התחבורה בעמק יוסמיטי במהלך חודשי הקיץ הפך בהדרגה לבעיה משמעותית. אחת האפשרויות שהוצעו הייתה לאסור את כניסתם לעמק של כלי רכב שאינם רשומים בבית מלון או באחד מאתרי המחנאות, ובכך לאלץ את אלו שמבקרים למשך יום אחד בלבד להשתמש באמצעי תחבורה ציבורית.
[עריכה] בתי מלון וזכיינים
בשנים הראשונות שלאחר הקמת הפארק המלונות ומקומות הנופש השונים היו בניהול של מספר חברות. חברת פארק יוסמיטי וקארי הוקמה ב-1925 על מנת לאחד את בעלי האינטרסים המנוגדים. שירות הפארקים העניק לחברה החדשה זכות בלעדית להפעיל את המלונות, המסעדות ורוב החנויות ביוסמיטי. שנתיים לאחר מכן הנהלת החברה עברה לפעול מקומת הביניים של המלון החדש שהיא בנתה, האהוואהני. החברה ניהלה את הזכיונות השונים בפארק במשך חמישים שנים עד שהיא נמכרה בשלהי שנות ה-70 לשתי חברות אחרות. החברה נרכשה על ידי חברה יפנית ב-1993, אך המהלך נתקל בהתנגדותו של מזכיר הפנים מנואל לוחאן, שהתנגד לכך שחברה יפנית תחזיק בזכיונות הקשורים לפארק לאומי של ארצות הברית, כך שהמהלך לא הצליח בסופו של דבר לאחר שהחוזה עם החברה בוטל. כיום הזכיונות נמצאים בידיה של חברה אמריקנית מצפון דלאוור בשם "פארקים ומקומות נופש".
[עריכה] ביולוגיה
[עריכה] פלורה ופאונה
טווח בתי הגידול ביוסמיטי הוא בין חורשה עבותה למרגלות ההרים לבין מרחבים של סלעים אלפיניים, ובסך הכל גדלים ביוסמיטי 250 מינים של בעלי חוליות הכוללים דגים, דו חיים, זוחלים, עופות ויונקים. המגוון הגבוה הזה נובע בעיקר כתוצאה מבתי הגידול ביוסמיטי שכמעט לא נפגעו, בהשוואה לסביבות טבעיות מחוץ לפארק שנפגעו או נהרסו כתוצאה מפעילות האדם [32].
רוב בתי הגידול הסמוכים לגבול המערבי של הפארק נשלטים על ידי יערות מחטניים מעורבים של מיני האורן פונדרוסה סוכר, ארזים, אשוח לבן ואשוח דאגלס, וקבוצות של עצי סקוויה ענקית המופרדות זו מזו על ידי אזורים של עצי אלון. בבתי הגידול הללו נמצא מגוון גדול של מינים טבעיים, בין השאר בזכות האקלים המתון בגבהים הנמוכים, אך גם בזכות השילוב בין סוגי בתי הגידול למיני הצמחים. מיני בעלי החיים הגדלים בבתי גידול אלה הם בעיקר דוב שחור אמריקני, שונר מצוי, שועל אפור מצוי, אייל פרדי שחור זנב, המין Eumeces gilberti משפחת החומטיים, ציפור השיר מהמין Certhia americana, לילית מנוקדת ומינים רבים של עטלפים. למכשולים שונים בפארק יש חשיבות עבור אוכלוסיית העטלפים כיוון שהם מהווים עבורם אתרי קינון חשובים [32].
באזורים גבוהים היערות המחטניים הופכים בהדרגה לאזורי גידול של אשוח אדום, אורן לבן מערבי, אורן ג'פרי, אורן לודג'פיפל ומדי פעם גם אורן פוקסטייל. בבתי הגידול האלה יש בדרך כלל מספר קטן יותר של מיני בעלי חיים, בעיקר בגלל מורכבותם והגובה הרב שבו הם נמצאים. המינים הנפוצים באזורים הללו הם בעיקר הסנאיים Spermophilus lateralis ו-Tamiasciurus douglasii, דלק קליפורני, עורבני שטלר, קיכלי חלוד זנב ונץ גדול. הזוחלים אינם נפוצים, אך המינים שכן נמצאים הם הנחש Charina bottae והקשקשאים Sceloporus occidentalis ו-Elgaria coerulea [32].
באזורים עוד יותר גבוהים העצים מאופיינים בגובה קטן יותר, והם מפוזרים יותר בגלל סלעי הגרניט הפזורים בשטח. בין העצים הללו ניתן למנות את אורן לודג'פיפל, אורן וייטבארק ו-Tsuga mertensiana ממשפחת האורניים, הגדלים עד לקו העצים. האקלים בבתי הגידול הללו הוא קשה, ועונת הגדילה קצרה מאוד. אולם, מינים כגון פיקה, מרמוטה צהובת בטן, Lepus townsendii, העורב Nucifraga columbiana הסתגלו לתנאי המחיה באזורים אלה. כמו כן, בתי הגידול האלפיניים חסרי העצים מועדפים על ידי התת-מין נבדה של כבש גדול קרניים. אוכלוסייה קטנה של תת-מין זה הובאה מחדש לאזור מעבר טיוגה, וזהו האזור היחיד ביוסמיטי שבו מתקיימת אוכלוסייה יציבה של הכבש [32].
הערבות בגבהים השונים הן בית גידול מוגן וחשוב עבור חיי הטבע ביוסמיטי. בעלי חיים מגיעים אליהן על מנת למצוא מזון באזורי הדשא הירוקים, ולהשתמש במים העומדים והזורמים הנמצאים בערבות רבות. בתגובה לכך גם הטורפים נמשכים לאזורים הללו. בעלי חיים רבים נוטים להעדיף את אזור המגע בין הערבה ליער כיוון שקרבתם של האזורים הפתוחים נוחה מבחינת חיפוש אחר מזון, והיער מספק אזור שבו ניתן להתגונן מטורפים. מינים שתלויים בערבות באופן מהותי הם לילית אפורה, ציפור השיר Empidonax traillii ממשפחת הטירניים, קרפדת יוסמיטי והמכרסם Aplodontia rufa [32].
בתוך גבולות הפארק תועדו למעלה מ-130 מיני צמחים לא-מקומיים. הצמחים הללו הובאו לתוך יוסמיטי במהלך הגירת המתיישבים האירו-אמריקנים המוקדמים בשלהי שנות ה-50 של המאה ה-19. מפגעים טבעיים ומעשה ידי האדם, כגון שריפות ותהליכי בנייה, תרמו לעלייה המהירה בתפוצת הצמחים הלא-מקומיים. חלק מהמינים הללו פולשים באגרסיביות ו"מסלקים" את קהילות הצמחים הטבעיות, כך שמשאבי הפארק מושפעים לרעה, כיוון שהצמחים הלא-מקומיים עשויים לגרום לשינויים משמעותיים במערכות האקולוגיות של הפארק באמצעות שינוי קהילות הצמחים המקומיות והתהליכים שעליהם הן מסתמכות. חלק מהצמחים הלא-מקומיים גורמים לעלייה בתדירות השריפות האזור, או מגדילים את זמינות החנקן בקרקע כך שצמחים לא-מקומיים נוספים יוכלו לשגשג בה. צמחים לא-מקומיים רבים יכולים להצמחי שורשים ארוכים המסייעים להם בתחרות עם הצמחים המקומיים על משאבי המים. מאז שנות ה-40 הוגדרו כמה מיני צמחים ביוסמיטי כרעילים ומזיקים, ואחרים הוגדרו כאגרסיביים ודורשי בקרה [33].
[עריכה] נושאים בטיפול הסגל
למרות העושרה והאיכות של בתי הגידול ביוסמיטי, שלושה מינים נכחדו במהלך ההיסטוריה של הפארק, ו-37 מינים נוספים הוכרזו על ידי רשויות קליפורניה או הרשויות הפדרליות כמינים במעמד מיוחד. האיומים החמורים ביותר על חיי הטבע והמערכות האקולוגיות ביוסמיטי הם נזקי שריפות, מינים לא מקומיים שהוחדרו לסביבה הטבעית, זיהום אוויר, הרס בתי גידול ושינויי אקלים. ברמה יותר בסיסית, גורמים שונים כגון מוות בתאונות דרכים וזמינות המזון הגדולה עבור האדם השפיעו על חלק מהמינים.
הדובים השחורים ביוסמיטי התפרסמו בעבר כאשר פרצו למכוניות חונות על מנת לגנוב מזון. נטייתם של הדובים לנבור בפחי האשפה שבפארק הייתה אטרקציה תיירותית במשך מספר שנים. תדירות הולכת וגוברת של מפגשים בין דובים לבני אדם, והנזק הגדול לרכוש, הובילו לקמפיין נמרץ על מנת לגרום לדובים להפסיק להיות תלויים במזון האנושי או ליצור קשר איתם או עם רכושם. הפחים הפתוחים לאוויר נסגרו; כל כלי הקיבול לאשפה הוחלפו בכלים חסיני-דובים; כל אתרי המחנאות צוידו בארונות מזון שהדובים לא יכולים לפתוח, כך שהתיירים יוכלו להשאיר מזון ברכבים ללא חשש שהדובים בעלי הכוח הרב יוכלו להגיע למזון בקלות. כיוון שדובים שהראו נטיות אגרסיביות כלפי בני אדם נהרגו בסוף, הנהלת הפארק השתמשה באמצעים שונים, כגון ירי כדורי גומי, על מנת לגרום לדובים להירתע מבני האדם. בשנים האחרונות נלכדים 30 דבים בכל שנה, האוזן שלהם מסומנת, וכן נלקחת מהם דגימת DNA על מנת שניתן יהיה לזהות את הדוב שגרם לנזק [34].
זיהום שכבת האוזון גרם לנזקים רקמתי בעצי הסקוויה ענקית שבפארק. הנזקים הופכים את העצים ליותר פגיעים להדבקה בחרקים ומחלות. כיוון שהאצטרובלים של העצים הללו צריכים קרקע שנחרכה באש על מנת לנבוט, מאמצי דיכוי האש בעבר פגעו ביכולת הרבייה של העצים הללו. המדיניות הנוכחית של הנהלת הפארק היא להבעיר שריפות מתוכננות מתוך תקווה שבכך יינתן פתרון לבעיה.
[עריכה] תיירות
עמק יוסמיטי פתוח למבקרים בכל השנה, אך שאר הפארק סגור בגלל השלג החל מסוף הסתיו, ונפתח מחדש בין תחילת האביב לסופו. באתר מתקיימים סיורי חוץ באזור עצי הסקוויה הענקית ומסביב לעמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה, ותיירים רבים מנצלים את האפשרות הזאת.
רוב התיירים בפארק שוהים בו יום אחד, ומבקרים באזורים שונים של עמק יוסמיטי שנגישים בקלות בכלי רכב. עומס התחבורה בזמן שיא התיירות בקיץ מהווה בעיה משמעותית. בעמק יש מערכת אוטובוסים הפועלת בחינם בכל השנה, והריינג'רים (שומרים) של הפארק מעודדים את התיירים להשתמש בה כיוון שקשה מאוד למצוא חניה בעמק במהלך הקיץ [35].
בנוסף לחקר המאפיינים הטבעיים של הפארק, המבקרים יכולים ללמוד על ההיסטוריה הטבעית והתרבותית של יוסמיטי באמצעות מספר מבנים: מרכז המבקרים עמק יוסמיטי, מוזיאון יוסמיטי הסמוך ומרכז הטבע באיי האפי. בפארק נמצאים גם שתי נקודות ציון היסטוריות לאומיות: ביתן הזיכרון לקונטה (מרכז המבקרים הראשון ביוסמיטי) ובית המלון אהוואהני.
הפעילויות העיקריות המתבצעות בפארק הן:
- טיולים (Hiking): בפארק יש למעלה מ-1,300 ק"מ של שבילי טיולים מגוונים מבחינת רמת הקושי והאורך [2]. ניתן לחלק את הפארק לחמישה אזורים עבור אלה ששוהים בעמק יוסמיטי יום אחד: חורשות ואוונה ומריפוסה, גליישר פוינט, חורשות טולומנה, הץ' הצ'י והעגורן השטוח-זאב לבן. שבילי הפארק מתוארים בכמה ספרים, והנהלת הפארק מספקת מידע עליו בחינם. עובדי הפארק מעודדים את המטיילים לטייל באזורים שונים מלבד עמק יוסמיטי. בין שלהי האביב לתחילת הסתיו רוב הפארק פתוח לטיולים רב-יומיים. כל הטיולים הללו דורשים אישור מיוחד מראש, וברובם התיירים נדרשים להכין מתקן אכסון מזון שעמיד בפני הדובים [36].
- רכיבה: ברחבי הפארק יש תחנות להשכרת אופניים הפועלות בין האביב לסתיו, ובעמק יש כ-20 ק"מ של שבילי אופניים סלולים. בנוסף, רוכבי האופניים יכולים לנוע בשבילים הרגילים. לפי תקנות הפארק חל איסור על רכיבה מחוץ לשבילים המסומנים ועל טיפוס הרים באמצעות האופניים [37].
- יעדי נסיעה: בעוד שאל חלק מהמקומות ביוסמיטי ניתן להגיע רק בהליכה, למקומות אחרים ניתן להגיע רק באמצעות כלי רכב. במקומות אלו המבקרים רשאים לצפות בשמי הלילה גם מחוץ לאתר החנייה. בכל הדרכים ביוסמיטי יש נוף מרהיב, אך המפורסמת ביותר היא דרך טיוגה, הפתוחה בדרך כלל משלהי מאי או תחילת יוני ועד חודש נובמבר. [38]. תיירים אחרים מעדיפים לנסוע באוטובוס לגליישר פוינט (קיץ-סתיו) על מנת לצפות בנוף של עמק יוסמיטי והאזור שמסביבו.
- טיפוס מהווה נדבך חשוב בפעילויות המתבצעות בפארק [39]. מחנה 4, אתר חנייה רגלי בעמק יוסמיטי, היה מרכיב בסיסי בהתפתחות הטיפוס כספורט, והוא כלול ברשומה הלאומית של אתרים היסטוריים [40]. בחודשים הלא מושלגים המטפסים שוהים בטווח רחב של גבהים, החל מצוקים בגובה שלושה מטרים ועד צוקים בגובה קילומטר אחד הנמצאים מול אל קפיטן. במקום נערכים גם שיעורי טיפוס.
- פעילויות חורף: רוב הדרכים בפארק סגורות במהלך החורף בגלל השלג הכבד; אולם, עמק יוסמיטי פתוח למבקרים במשך כל השנה. ניתן לגלוש באזור הסקי "מעבר הדביבון", שהוא אזור הסקי הוותיק ביותר בקליפורניה. חלק מהפארק פתוח עבור סקי למרחקים וסקי על נעלי שלג, ובאזורים אלה נבנו כמה בקתות עבוד הגולשים.
- ארוחת הערב ברייסברידג' היא אירוע חגיגי הנערך מדי שנה במלון אהוואהני מאז 1927, בהשראת רישומיו של וושינגטון אירווינג על נושא הכלים ברייסברידג' ועל מסורות אנגליות של חג המולד במאה ה-18. אנסל אדמס אירגן את הארוחה בין 1929 ל-1973.
תצפית מגליישר פוינט
[עריכה] מקורות
[עריכה] הפניות
- Harris, Ann G. Geology of National Parks: Fifth Edition. (Iowa, Kendall/Hunt Publishing; 1998) ISBN 0-7872-5353-7.
- Kiver, Eugene P. and David V. Harris. Geology of U.S. Parklands: Fifth Edition. (Jonh Wiley & Sons; New York; 1999) ISBN 0-471-33218-6.
- National Park Service: Yosemite National Park (adapted public domain text)
- Climate (22-Dec-2004) Retrieved on January 27 2007
- Exotic Vegetation (22-Dec-2004) Retrieved on January 27 2007
- Nature & History (13-Oct-2006) Retrieved on January 27 2007
- Water Resources Overview (22-Dec-2004) Retrieved on January 27 2007
- Wildlife Overview (22-Dec-2004) Retrieved on January 27 2007
- Schaffer, Jeffrey P. Yosemite National Park: A Natural History Guide to Yosemite and Its Trails. (Wilderness Press, Berkeley; 1999) ISBN 0-89997-244-6.
- Wuerthner, George. Yosemite: A Visitor's Companion. (Stackpole Books; 1994) ISBN 0-8117-2598-7.
- Yosemite: Official National Park Service Handbook (no. 138), Division of Publications, National Park Service
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed), p. 324.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Nature & History, United States National Park Service: Yosemite National Park, October 13, 2006
- ^ Yosemite Wilderness, United States National Park Service: Yosemite National Park
- ^ 4.0 4.1 History & Culture, United States National Park Service: Yosemite National Park
- ^ 5.0 5.1 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 328.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Harris, Geology of National Parks (5th ed), page 329
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 337.
- ^ 8.0 8.1 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 339.
- ^ 9.0 9.1 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 332.
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 333.
- ^ Geology: The Making of the Landscape, United States National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ Geological Survey Professional Paper 160: Geologic History of the Yosemite Valley - The Sierra Block, United States Geological Survey , November 28, 2006
- ^ Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 331.
- ^ 14.0 14.1 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed.), p. 220.
- ^ 15.0 15.1 Harris, Geology of National Parks (5th ed.), p. 340.
- ^ 16.0 16.1 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed), page 227
- ^ 17.0 17.1 Water Overview, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ 18.0 18.1 Kiver, Geology of U.S. Parklands (5th ed.), p. 228.
- ^ Wuerthner, Yosemite: A Visitor's Companion (1st ed.), p. 8.
- ^ 20.0 20.1 Climate, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ 21.0 21.1 Discovery of the Yosemite and the Indian War of 1851 Which Led to That Event, Lafayette H. Bunnell, Chapter 17, F.H. Revell, 1892, ISBN 0-93966-658-8
- ^ 22.0 22.1 22.2 Harris, Geology of the National Parks (5th ed.), p. 326.
- ^ Origin of the Word Yosemite, Daniel E. Anderson, The Yosemite Web, July 2005
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 46.
- ^ 25.0 25.1 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 48.
- ^ 26.0 26.1 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 49.
- ^ 27.0 27.1 Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 50.
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 52.
- ^ National Park Service, Yosemite: Official National Park Handbook, p. 117.
- ^ Schaffer, Yosemite National Park (4th ed.), p. 51.
- ^ PUBLIC LAW. 98-425, 98th U.S. Congress, 1994
- ^ 32.0 32.1 32.2 32.3 32.4 Wildlife Overview, National Park Service: Yosemite Park Service, December 22, 2004
- ^ Exotic Plants, National Park Service: Yosemite National Park, December 22, 2004
- ^ DNA to Help Identify "Problem" Bears at Yosemite , National Geographic, April 23, 2001
- ^ Yosemite Valley Shuttle Bus, National Park Service: Yosemite National Park, September 21, 2006
- ^ Robert Hayes, Food Storage, National Park Service: National Park Service, January 9, 2007
- ^ Plan Your Visit, Yosemite National Park, U.S. National Park Service
- ^ Auto Touring, National Park Service: Yosemite National Park,, December 22, 2004
- ^ Hayes Roberts, Climbing, National Park Service: Yosemite National Park, May 10, 2006
- ^ Camp 4 Listed With National Register of Historic Places, National Park Service: Yosemite National Park, February 27 2003, Press release. Retrieved on January 27
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הפארק הלאומי יוסמיטי |
- האתר הרשמי
- מידע על יוסמיטי באתר "מגלים - מגזין תיירות"
- יוסמיטי : מקדש גדול ומיוחד, באתר ynet
- המקדש של הטבע, nrg מעריב
- המסע הוא חלום - מסע ליוסמיטי, דני וולפשטיין, מדריכי הטיפוס של המזרח התיכון
- מידע על יוסמיטי באתר bartravel
- מידע על יוסמיטי באתר טריפי
- כתבה על יוסמיטי (ופארקים אחרים) באתר נענע
- תמונות פנורמיות של יוסמיטי באתר Xrez
- תמונות מיוסמיטי באתר Virtual Parks
|
אוורגליידס • אולימפיק • איי הבתולה • איי התעלה • אייל רויאל • אכדיה • ארצ'ס • בדלנדס • ביג בנד • ביסקיין • בלאק קניון • ברייס קניון • גליישר • גליישר ביי • גרייט בייזין • גרנד טיטון • גרנד קניון • דנאלי • דריי טורטוגס • הדיונות הגדולות • הוט ספרינגס • הלקלה • הר ריינייר • הרי גואדלופ • הרי הגעש של הוואי • גרייט סמוקי מאונטיינז • הרי הרוקי • ווֹיאג'וּר • וראנגל-סנט אליאס • וינד קייב • יוסמיטי • ילוסטון • ימת קלארק • ימת קרייטר • לאסן • מסה ורדה • מערות קרלסבד • מערת מאמות' • סגוארו • סמואה האמריקנית • סקוויה • עמק המוות • עמק קויאהוגה • עמק קובוק • עץ יהושע • פטריפייד פורסט • פיורדי קניי • ציון • צפון רכס הקסקיידס • קונגרי • קטמיי • קינגס קניון • קניונלנדס • קפיטול ריף • רדווד • שננדואה • שערי החוג הארקטי • תיאודור רוזוולט |
|
תילי קהוקיה • תרבות צ'אקו • היכל העצמאות • הפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיסלו ואוניברסיטת וירג'יניה • פואבלו דה טאוס • פסל החירות • הפארק הלאומי מערות קרלסבד • פארק השלום הבינלאומי ווטרטון גליישר (בשיתוף עם קנדה) • הפארק הלאומי אוורגליידס • הפארק הלאומי גרנד קניון • הפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינז • הפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי • הפארק הלאומי מערת מאמות' • הפארק הלאומי אולימפיק • מערכת הפארקים רדווד • הפארק הלאומי ילוסטון • הפארק הלאומי יוסמיטי • מערכת הפארקים הלאומיים - קלואן, וראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה)  |
