ג'ון מיור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'ון מיור
תאריך לידה	21 באפריל 1838 (בדונבר, במזרח לותיין שבסקוטלנד)
תאריך פטירה	24 בדצמבר 1914 (בלוס אנג'לס שבקליפורניה)

ג'ון מְיוּר (באנגלית: John Muir)^[1]‏ (21 באפריל 1838 - 24 בדצמבר 1914) היה פילוסוף של הטבע, חוקר טבע, בוטנאי, שומר טבע וסביבה ואקולוג אמריקני ממוצא סקוטי, אבי רעיון הגנת הסביבה ושימורה באמצעות הקמת שמורות טבע ומוכר כ"אבי הפארקים הלאומיים" בארצות הברית. פעילותו קידמה מאוד את רעיון שמירת הטבע. כתביו הם חלק מהקנון האמריקני ונלמדים בבתי הספר ובאוניברסיטאות.

	ללכת להרים זה כמו ללכת הביתה... שמורות הטבע נחוצות לא רק כמקור לעץ או למים, אלא כמעיינות של חיים
-- ג'ון מיור

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 המאבק על הסיירה נבדה 3 תאוריית היווצרות יוסמיטי 4 הץ' הצ'י 5 הנצחתו 6 הערות שוליים 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

מיור נולד בעיירה דונבר שבסקוטלנד בשנת 1838, אחד משמונת ילדיהם של דניאל מיור ואָן גילְרְיֶה (Gilrye). ב-1849 היגרה משפחתו לארצות הברית והתיישבה בחווה בקרבת העיירה פורטג' בוויסקונסין. ב-1860 התחיל ללמוד באוניברסיטת ויסקונסין במדיסון אך לא סיים את לימודיו. בין 1866 ל-1867 עבד כמהנדס במפעל באינדיאנפוליס שבאינדיאנה, אך לאחר שכמעט התעוור בתאונה, הלך ברגל אלף מיל מקנטאקי דרך מדינות הדרום עד פלורידה. משם תכנן להמשיך לדרום אמריקה, אך חלה במלריה ובא באונייה לקליפורניה ב-1868. מסן פרנסיסקו הגיע ליוסמיטי שבמזרח קליפורניה. ולאחר זמן הפך למדריך תיירים במקום. בין השנים 1876 - 1873 גר מיור בסן פרנסיסקו, פרסם מאמרים בנושאים גאולוגיים ובוטניים והרבה לבקר בהרי הסיירה.

ב-1879 ערך מסע ראשון לאלסקה וגילה את מפרץ הקרחון. הוא נשא לאישה את לואיסה ונדה סטרנצל (Louisa Wanda Strentzel) ב-14 באפריל 1880 (לזוג נולדו מאוחר יותר שני בנות), ושב לאלסקה. בשנה זו התרחשה ההרפתקה שעליה כתב את ספרו "סטיקין". ב-1881 הצטרף למשלחת חיפושים אחר אוניית הקיטור ז'אנט שאבדה באלסקה. ב-1886 יצא למסעות בוונקובר, בפיוג'ט סאונד (Puget sound) ובהר ריינייר. התלווה אליו הצייר ויליאם קית'.

ב-1894 ראה אור ספרו הראשון, "הרי קליפורניה" (Mountains of California). ב-1896 שירת כיועץ לוועדה שבדקה את מצב היערות בארצות הברית והמליץ לקונגרס להקים שמורות יער. ב-1897 ראה אור לראשונה "סטיקין" כסיפור (ב-1909 פורסם כספר), בכתב העת Century Magazine ("מגזין המאה"). ב-1899 יצא שוב למסע באלסקה בלוויית ג'ון בורוז (Boroughs) וחוקרי טבע אחרים.

ב-1903 יצא מיור למסעות באירופה, בסיביר, ביפן, בסין, בהודו ובאוסטרליה. ב-1905 נפטרה רעייתו. הוא המשיך בסיוריו, גילה באריזונה את היער הכחול ובו עצים מאובנים ופעל להכרזת היערות המאובנים כמונומנטים לאומיים. ב-1911 יצא למסעות בהרי האנדים באמריקה הדרומית וב-1912 ערך מסעות באפריקה.

[עריכה] המאבק על הסיירה נבדה

נדודי מיור בסיירה נבדה הגבירו את מודעותו לאיומים השונים על שטחי הבר, והוא פעל בקרב הציבור לשימור ההרים והיערות. ב-1889 נטל חלק פעיל במאבק לשמירת אופיה הטבעי של הסיירה נבאדה ובהתנגדות לתוכניות יישוב הרכס. הוא קרא להכרזה על עמק יוסמיטי כפארק לאומי, הכרזה שיצאה לפועל ב-1 באוקטובר 1890, אז קיבל הקונגרס האמריקאי חוק להקמת פארק לאומי יוסמיטי, אך עדיין ללא עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה של עצי סקוויה ענקית. אלה נותרו "פארק מדינתי יוסמיטי" בשליטת קליפורניה, שנוצר ב-1864, לאחר שהנשיא אברהם לינקולן העניק את שטח העמק והחורשה לשליטת קליפורניה לשם שימור ושימוש ציבורי, וכך הפך השטח לשמורת הטבע הראשונה בעולם.

ב-28 במאי 1892 היה מיור ממקימי "מועדון הסיירה", ארגון לאיכות הסביבה ולהגנת הטבע באזור רכס הסיירה נבאדה, ועמד בראשו עד יום מותו. את מסעותיו במקומות שונים, ובסיירה נבאדה בפרט, תיאר בעשרה ספרים ובמאמרים רבים. ב-1893 נסע למדינות מזרח ארצות הברית ולאירופה.

ב-1901 פרסם מיור את "הפארקים הלאומיים שלנו". בעקבות הספר נחשף הנשיא תאודור רוזוולט לעניין וביקר ביוסמיטי. הנשיא ומיור יצאו לבדם למסע בן שלושה ימים בפארק, במאי 1903. לימים פעל הנשיא למען שמירת הטבע, לפי קווים מנחים שהשניים גיבשו במהלך טיולם. כמו כן שכנע מיור את הנשיא לצרף את עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה לפארק הלאומי. כשלוש שנים מאוחר יותר חתם הנשיא על הצעת החוק המשיבה את עמק יוסמיטי וחורשת מריפוסה לשליטה פדרלית, וכל שטח יוסמיטי הפך לפארק לאומי.

[עריכה] תאוריית היווצרות יוסמיטי

מיור למד גם גאולוגיה, אך לא לתארים גבוהים, אך צדק בוויכוח על היווצרות עמק יוסמיטי עם מי שנחשב אז לאחד הגאולוגים המומחים, פרופ' ג'וסיה דוויט ויטני (Josiah Dwight Whitney) שהיה פרופסור לגאולוגיה באוניברסיטת הרווארד ויו"ר "החקר הגאולוגי של קליפורניה" (California Geological Survey) ועל שמו הר ויטני בקליפורניה. ויטני וחבריו המלומדים טענו שעמק יוסמיטי נוצר משקיעת הקרקע עקב אסון טבע שיצר גוש קרקע שקוע המוקף בהעתקים מקבילים^[2] הנקרא בשפה המקצועית גראבן, ואילו מיור טען שהעמק (וכן אתרים בתוך העמק ובאזור) נוצרו כתוצאה מפעילות קרחונית, כפי שאכן סוברים כלל החוקרים היום. ויטני התייחס למיור בזלזול ובלעג, כאל בור וחובבן חסר ידע, וכינה אותו "רועה צאן" (הוא אכן רעה צאן במשך כמה שנים), ואף שעוד בחייו של ויטני נמצאו ראיות לקיום קרחונים ביוסמיטי בעבר הרחוק, הוא החזיק בדעתו עד יום מותו. למרבה האירוניה, על שמו של פרופ' ויטני נקרא גם "קרחון ויטני" שעל הר שסטה בקליפורניה.

[עריכה] הץ' הצ'י

בתחילת המאה ה-20 תכננה עיריית סן פרנסיסקו להפוך את עמק הֶץ' הֶצִ'י לאגם באמצעות הקמת סכר, וכך להפיק חשמל ולספק מים לצריכה ביתית של תושבי סן פרנסיסקו. ב-1908 נאבק מיור בניסיון להפוך את העמק למאגר מים. היזמים קיבלו את האישורים הדרושים למרות הגעת המאבק לעיתונות והצטרפות של רבבות תומכים. ב-1913 התחילו לבנות את הסכר על נהר הטואלמי. ספרו של מיור, "סיפור ילדותי ונעורי" (Story of my Boyhood and Youth), ראה אור באותה שנה, אך ב-1914 נפטר מדלקת ריאות, בערב חג המולד. ליד מיטתו נמצא כתב היד של הספר "מסעות באלסקה" (שעתיד היה לראות אור ב-1915) ופיסת נייר שעליה כתב: "המוות הוא אחות רחמנייה האומרת: "בואו למיטה, ילדים, ותקומו מחר בבוקר", או אם חסודה הקוראת לילדיה לבוא הביתה."

[עריכה] הנצחתו

החברה ההיסטורית של קליפורניה הגדירה את מיור כאיש הדגול ביותר. קליפורניה קבעה ב-1898 את 21 באפריל, יום הולדתו, כיום לזכרו. ב-2004 הוטבע דיוקנו (עם עמק יוסמיטי וקונדור קליפורני) על מטבעות של רבע דולר שהונפקו בקליפורניה.

מיור נחשב לאחד מחלוצי שמירת הטבע בארצות הברית. על שמו נקראו "שביל ג'ון מיור" בקליפורניה ובטנסי, אזור "פְּרָאוּת ג'ון מיור" ברכס סיירה נבאדה, "הר מיור" שמעל שביל ג'ון מיור" בקליפורניה, ויער של עצי סקוויה נאה כ-19 ק"מ מצפון לסן פרנסיסקו - "מצבת הזיכרון הלאומית יער מיור" (Muir Woods National Monument). גם בתי הספר "תיכון ג'ון מיור" בפסדינה שבקליפורניה, בית הספר היסודי "גון מיור", "מכללת ג'ון מיור" (אחת משש המכללות לתואר ראשון של אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו) ו"פארק מדינתי ג'ון מיור" (John Muir Country Park) בדונבר שבסקוטלנד ו"דרך ג'ון מיור" בסקוטלנד (עדיין בפיתוח) נקראו על שמו. כן נקרא על שמו האסטרואיד "אסטרואיד 128523 ג'ון מיור" (asteroid 128523 Johnmuir).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אף שלפי הכתיב באנגלית אמורים להגות מוּיְר, ההגייה הנכונה היא מיור
2. ^ שברים מסוג העתק, שהם הגורמים לרעידות אדמה ופעילויות געשיות שיש בהם תנועה יחסית בין שני חלקי הצורה הגאולוגית, בניגוד לשברים מסוג "מפרק" [joint] שאין בהם תנועה כזו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• Sierra Club, אתר האינטרנט של "מועדון הסיירה".