M8
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ה-M8 היה נגמ"ש סיור בתצורת 6X6 שיוצר בחברת פורד במהלך מלחמת העולם השנייה. הרכב היה בשימוש חיילים אמריקאים ובריטים באירופה ובמזרח הרחוק עד סיום המלחמה. לרכב היה שימוש נרחב ונכון לשנת 2006 הוא עדיין בשירות במספר מדינות עולם שלישי. בבריטניה הM8 היה ידוע בכינוי גרייהאונד.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיתוח
ביולי 1941, מחלקת החימוש של הצבא האמריקני התחילה בפיתוח של תותח נ"ט חדש ומהיר, כדי להחליף את משחית הטנקים M6, שהייתה משאית 3/4 טון עם תותח M3 בקוטר 37 מ"מ בארגז המטען. הדרישה הייתה לרכב בתצורת 6X4 החמוש בתותח 37 מ"מ ומכונת ירייה בעלת ציר משותף בצריח. השיריון המשופע היה אמור לעמוד בקליעי מכונת ירייה בקוטר 0.5 אינץ' ושיריון הצד בקליעים בקוטר 0.3 אינץ'. אבות טיפוס נשלחו לסטודבייקר (T21),פורד (T22) וקרייזלר (T23), כולם דומים בעיצובם. עד אז היה ברור כי תותח 37 המ"מ לא יהיה מספיק כדי לחדור את השיריון הקדמי של הטנקים הגרמניים כך שהרכב המשוריין החדש, שנקרא M8 וכונה בצבא הבריטי גרייהאונד, בגלל מהירותו הגבווה אך שיריונו הדק, בדומה לכלב הגרייהאונד, הפך להיות רכב סיור. בעיות בחתימת החוזה ושיפורים מינוריים בעיצוב עיכבו את תחילת ייצורו של הרכב עד למרץ 1943. הייצור הסתיים ביוני 1945. 8,634 יחידות נבנו, לא כולל את גירסת ה-M20.
[עריכה] תיאור
ב-M8 היה מותקן תותח M6 בקוטר 37 מ"מ (עם כוונת טלסקופית M70D) ומכונת ירייה (בראונינג M1919) בקוטר 0.3 אינץ' בצריח פתוח או M2 בראונינג בקוטר 0.5 אינץ' שיכול לשמש גם כנשק נ"מ. הצוות מנה ארבעה חיילים: מפקד, תותחן, נהג, ומפעיל רדיו (שיכול לשמש גם כנהג). הנהג ומפעיל ברדיו ישבו בקדמת הרכב, בעוד שהמפקד והתותחן ישבו בצריח. הרכב נשא כ-80 פגזים בקוטר 37 מ"מ (כלי רכב עם התקן רדיו שני נשאו פחות פגזים, לפעמים רק 16), עם 1500 קליעים בשביל מכונת הירייה בקוטר 0.3 אינץ' ו-400 קליעים למכונת הירייה בקוטר 0.5 אינץ'. בנוסף הרכב נשא 16 רימוני יד, 4 סירי עשן, 6 מוקשים ורובי M1 קרבין לאנשי הצוות.
עובי השיריון נע מ-3 מ"מ מתחת לגוף הרכב ועד ל-19 מ"מ בקדמת הרכב ובצריח. ה-M8 הונע באמצעות מנוע בנזין מדגם הרקולס JXD עם שישה צילינדרים והגיע למהירות מרבית של כ-90 קמ"ש על כביש וכ-48 קמ"ש בשטח. עם מכל דלק בנפח 223 ליטר (59 גלון) וצריכת דלק של כ-31 ליטרים ל-100 ק"מ הטווח המרבי של הרכב היה בממוצע 640 ק"מ.
[עריכה] שירות
ה-M8 נלחם לראשונה באיטליה ב-1943. הצבא האמריקאי השתמש ברכב גם בזירה האירופאית וגם במזרח הרחוק, שם הוא שומש לפעמים בתפקידו המקורי, כמשחית טנקים מכיוון ששיריון רוב הטנקים היפאנים היה דק משיריון הטנקים הגרמנים ותותח 37 המ"מ של ה-M8 הצליח לחדור אותו. כ-1000 יחידות סופקו לבריטניה, צרפת וברזיל במסגרת חוק השאל-החכר. הרכב נחשב מהיר, אמין (אחרי שכמה תקלות תוקנו), חמוש ומשוריין בצורה מספקת למטרות סיור. לעומת זאת יחידות השיריון ביקרו את יכולת השטח של הרכב. באיטליה ההררית ובשלג העמוק בחורף הצפון-אירופאי ה-M8 היה מוגבל לכבישים סלולים, עובדה שהגבילה את יכולות הסיור שלו. הרכב היה גם פגיע למוקשים. לעתים הבריטים הניחו שקי חול על רצפת הרכב כדי לפצות על שיריונו הדק. בעיה נוספת הייתה שמפקדים פעמים רבות השתמשו ביחידות הסיור שלהם לתמיכה בקרבות, וה-M8 דק השיריון לא היה מתאים למטרות אלו.
צבא ארצות הברית חיפש תחליף ל-M8 כבר ב-1943. שני אבות טיפוס, סטודבייקר T27 ושברולט T28 הושלמו בקיץ 1944. שניהם נבחנו והוכחה עליונותם לעומת הגרייהאונד, אך בשלב כה מתקדם במלחמה הוחלט שלא להתחיל בייצור רכב חדש.
אחרי מלחמת העולם השנייה ה-M8 השתתף במלחמת קוריאה. זמן קצר אחרי מללמת קוריאה הופסק השימוש ברכב בצבא ארצות הברית. מספר נגמ"שים הגיעו למשטרת ארצות הברית ושירתו שם עד שנות התשעים. צרפת השתמשה ב-M8 עד מלחמת הודו-סין הראשונה. כלי רכב רבים שהיו בשימוש ארצות הברית, בריטניה וצרפת יוצאו לבעלות בריתן של נאט"ו ולמדינות עולם שלישי. כיום, כמה יחידות עדיין בשימוש באפריקה ובדרום אמריקה.
מפעילות בעבר ובהווה של ה-M8 כוללות את: אלג'יריה, אוסטריה, בלגיה, בנין, ברזיל, בריטניה, בורקינה פאסו, קמרון, קולומביה, קפריסין, אל סלוודור, אתיופיה, צרפת, גרמניה, גוואטמלה, האיטי, איראן, איטליה, ג'מייקה, מדגסקר, מקסיקו, מרוקו, ניז'ר, נורבגיה, פרגוואי, פרו, פורטוגל, ערב הסעודית, סנגל, קוריאה הדרומית, דרום וייאטנם, טאיוואן, תאילנד, טוגו, תוניסיה, טורקיה, ארצות הברית, ונצואלה, יוגוסלביה וזאיר.
[עריכה] גרסאות
[עריכה] T22
אב-טיפוס מוקדם.
[עריכה] T22E1
אב-טיפוס עם הנעת 4X4.
[עריכה] T22E1
הגרסה הסופית.
[עריכה] M8E1
גרסא עם מתלים משופרים. שני כלי רכב בלבד יוצרו ב-1943.
[עריכה] M8 טאו
גרסא משופרת של הM8 שצוידה בטיל הטאו. הגרסא נבנתה במפעלי החברה האמריקאית NAPCO. התותח הראשי הוחלף במכונת ירייה בקליבר 0.50 ובמשגר טאו. מספר כלי רכב משופרים היו בשימוש בקולומביה.
