השאל-החכר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השאל-החכר (lend-lease) - כינויו של חוק אמריקאי, אשר חוקק בתקופת מלחמת העולם השנייה ואיפשר לנשיא ארצות הברית לספק לבעלות הברית אספקה ומזון כפי ראות עיניו.
החוק, אשר חוקק ב-11 במרץ 1941, נשא את השם "כדי לקדם עוד את ביטחונה של ארצות הברית, ולשם מטרות אחרות", הסמיך את נשיא ארצות הברית "למכור, להעביר, להחליף, להחכיר, להשאיל, או להשתמש באופן אחר, לרשות כל ממשלה אחרת (שהנשיא חושב שביטחונה חשוב לביטחונה של ארצות הברית) כל פריט הקשור בהגנה". החוק איפשר לנשיא לבצע את החוק כל עוד סך הערך של כל הרכוש המועבר לא עלה על 1.3 מיליארד דולרים. למעשה, החוק איפשר לארצות הברית לעזור לבעלות בריתה תוך שהיא נשארת נייטרלית להלכה (ולרצות את מגמות הבדלנות שהציבור האמריקאי רצה באותה עת ולשמור על דוקטרינת מונרו) - וכך להחזיק את המקל בשתי קצותיו.
בהתחלה הוגבל החוק רק לבריטניה, אך כשברית המועצות הצטרפה למלחמה ונראה היה שהיא נתונה בסכנת התמוטטות, הודיע פרנקלין דלאנו רוזוולט לסטלין כי ארצות הברית מעמידה את הפוטנציאל התעשייתי האדיר שלה לעזרת ברית המועצות. האמנה לסיוע בריטי אמריקאי לברית המועצות נחתמה ב-13 ביולי 1941 וארצות הברית סיפקה מאז נחתם הסכם "השאל והחכר" (30 באוקטובר 1941) ועד סוף המלחמה 8,782 מטוסים, 63,734 טנקים ויותר משני מיליון טון מזון לברית המועצות שתעשייתה נפגעה קשה. כמו כן, הועמד לזכות הסובייטים אשראי בסך של מיליארד דולר ללא ריבית, מטעם ממשלת ארצות הברית.
תוכנית השאל-החכר תרמה רבות לחיזוקן של המדינות שלחמו נגד גרמניה הנאצית והתמשכה גם אחרי שארצות הברית הצטרפה למלחמה באופן רשמי וצבאה נטל בה את חלקו. שימוש נוסף במדיניות היה לתגמול מדינות מרכז אמריקניות, כגון גואטמאלה וניקרגואה, על תמיכתן בבעלות הברית. במדינות אלו שימשו תגמולי המדיניות לחיזוק הכוחות המזוינים במהלך שנות המלחמה, מה שסייע לקיומן של דיקטטורות ארוכות שנים ומאבקים רוויי דם בעשורים שלאחר המלחמה.
