תרגום לכתוביות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרגום לכתוביות (או תרגום לכותרות) היא שיטה לתרגום סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה או קטעי וידאו. בשיטה זו מופיעות בשולי המסך כתוביות מתחלפות שמתרגמות את הנאמר בפס הקול וכתובות המופיעות על-גבי המסך בשפת המקור. לעתים נדירות כוללות הכתוביות גם הערות שנועדו לסייע לצופים להבין פרטים מסוימים בסרט, בהנחה שהפער התרבותי אינו מאפשר הבנה מלאה של הטקסט. מסיבות טכניות, התרגום לכתוביות אינו תרגום נאמן למקור, אלא תפקידו להעביר את המשמעות העיקרית של הטקסט. המגבלות הטכניות מחייבות את המתרגם להשמיט פרטים קטנים או דקויות במקרה שהן אינן חיוניות להבנת רוח הטקסט. תרגום לכתוביות הוא השיטה הנפוצה לתרגום סרטים ותוכניות טלוויזיה בישראל, בארצות ערב, בסקנדינביה, בהולנד ובארצות אחרות שבהן מספר הצופים הפוטנציאלי אינו מצדיק שיטות תרגום יקרות יותר כגון דיבוב. בנוסף לשיקולים מסחריים, שיטת התרגום לכתוביות נפוצה בארצות שיש בהן מסורת רב-לשונית, כך שצופים רבים מעוניינים לשמוע את פס הקול בשפת המקור, ומשתמשים בתרגום רק ככלי-עזר.
תוכן עניינים |
[עריכה] יתרונות
- תרגום לכתוביות הוא זול ומהיר יחסית לשיטות תרגום אחרות, ויחד עם זאת הוא נוח לצופה, ואינו פוגם באופן משמעותי בחווית הצפייה.
- הצופה יכול להאזין לפס הקול המקורי תוך התעלמות מהכתוביות, או שימוש בהן מדי פעם רק כאמצעי-עזר.
- אפשר לתרגם לשתי שפות בעת ובעונה אחת, כלומר להציג בכל כתובית תרגום לשתי שפות, אם כי הדבר פוגם באיכות התרגום לכל אחת מהשפות, עקב הצורך לקצר את התרגום בכל אחת מהשפות (ראו להלן).
- שיטת התרגום לכתוביות נוחה לבעלי לקות שמיעה, כיוון שהיא מאפשרת להם לקרוא את הטקסט מעל-גבי המסך וכך להתגבר על הקושי לשמוע את פס הקול. תמלול פס הקול המקורי על-גבי המסך באמצעות כתוביות מתחלפות, הוא שיטה נפוצה לסיוע לכבדי שמיעה, גם כשאין צורך בתרגום. בכתוביות שנועדו במיוחד ללקויי שמיעה מצוינים גם צלילים לא מילוליים שחיוניים להבנת תוכן התשדיר (כמו דפיקה בדלת, צלילי מוזיקת ג'אז, קול מים זורמים). כשיש צורך בתרגום, מעדיפים כבדי השמיעה את שיטת התרגום לכתוביות על-פני דיבוב.
[עריכה] מגבלות
- אורך הכתוביות - מספר האותיות והסימנים שאפשר להציג בכתובית אחת מוגבל בדרך כלל ל-60 סימנים בערך כשמדובר בתרגום לשפה אחת, ול-30 סימנים בערך כשמדובר בתרגום לשתי שפות. כתובית מלאה תופסת שתי שורות על-גבי המסך. במקרה שהתרגום הוא לשתי שפות, מופיעה כל שפה בשורה נפרדת, ולפיכך אפשר להשתמש בכל שפה רק במחצית מהסימנים. הארכת הכתובית מעבר ל-60 סימנים תגרום להתפרסותה על-פני שלוש שורות ולהסתרת חלק גדול מדי מהמסך, או לחלופין להקטנת האותיות באופן שיהיה קשה לראותן מרחוק או על-גבי מסך קטן.
- מהירות הקריאה - קצב הקריאה של רוב האנשים נמוך במידה ניכרת מקצב הדיבור שהם יכולים לשמוע ולהבין. כיוון שבתרגום לכתוביות מתורגם טקסט מדובר לטקסט כתוב באופן סימולטני, הכתוביות מתחלפות בקצב מהיר יותר מקצב הקריאה הממוצע. לפיכך אין מנוס מהשמטת פרטים מסוימים בתהליך התרגום, כדי שהצופים יספיקו לקרוא כל כתובית במלואה לפני שהיא מתחלפת בכתובית אחרת. כמו כן, יש להימנע משימוש במילים נדירות, בצורות נטייה נדירות, או בשיטות איות לא-מקובלות, כדי שלא לגרום לצופה להאט את מהירות הקריאה. למשל, בתרגום לעברית משתמשים בכתיב מלא גם כשמדובר בציטוטים מהתנ"ך או מקטעי שירה, כי השימוש בכתיב חסר מאט את מהירות הקריאה.
- קושי בהצגת סימנים מסוימים על המסך - סימנים גרפיים קטנים או מורכבים עלולים להופיע בצורה לא-ברורה על המסך. בעברית הדבר נוגע בעיקר לשימוש בניקוד. קשה לקרוא טקסט עברי מנוקד כשהוא מופיע בכתוביות.
- פער בין השפה המדוברת לשפה הכתובה - בתרבויות רבות קיים פער משמעותי בין השפה המדוברת לשפה הכתובה, כך שביטויים מסוימים הנשמעים טבעיים בדיבור חופשי אינם מקובלים בכתיבה. התופעה הזאת משמעותית במיוחד בתרבויות שבהן נהוגה דיגלוסיה (למשל בתרבות הערבית). כיוון שהתרגום לכתוביות מתרגם לעתים קרובות טקסט בדיבור חופשי לטקסט כתוב, יש קושי להציג תרגום אותנטי של הטקסט המקורי.
- שיטת התרגום לכתוביות אינה מתאימה לילדים שעדיין אינם יודעים לקרוא, או שקצב הקריאה שלהם עדיין איטי, והיא אינה נוחה לאנשים הסובלים ממוגבלויות שונות, כגון לקויות ראייה המקשות על קריאה מרחוק, או לקויות למידה הגורמות לקשיים ביכולת הקריאה.
[עריכה] הכשרת המתרגמים
תרגום לכתוביות דורש מהמתרגם מיומנות וניסיון שאינם נדרשים לסוגים אחרים של תרגום. לפיכך המתרגמים לכתוביות נדרשים לעבור הכשרה מיוחדת. רוב המתרגמים המנוסים מתחומים אחרים של ענף התרגום זקוקים להכשרה קצרה יחסית כדי לתרגם לכתוביות, ולפיכך קל יחסית לגייס עובדים לתחום הזה. תוכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע כוללים לעתים קרובות טקסטים ממגוון גדול של תחומים ונושאים, והדיבור בהם הוא במשלבים שונים של השפה. לפיכך מתרגם לכתוביות זקוק לידע כללי רחב ולהיכרות טובה עם שפת המקור. בנוסף נדרשת תשומת לב מיוחדת למגבלות הטכניות הקשורות בשילוב הכתוביות בסרט. תרגום טוב שאינו מביא בחשבון את מספר הסימנים שאפשר להציג בכתובית אחת, או את קצב הקריאה הממוצע של הצופה, אין בו תועלת מבחינה טכנית, ולפיכך אי אפשר להשתמש בו.
[עריכה] תהליך התרגום
- תמלול פס הקול המקורי - תהליך זה לא נעשה בדרך כלל על ידי המתרגם, אלא בידי דובר ילידי של שפת המקור שמאזין לסרט וכותב מעין תסריט שבו נכתב הטקסט תוך ציון הדמות הדוברת. לעתים קרובות כולל התמלול הערות שונות שנועדו לסייע למתרגם, למשל, ציון מינה של הדמות הדוברת, עצמים שהיא מצביעה עליהם וכיוצא באלה.
- חלוקת התמליל לכתוביות ("ספּוֹטינג") - בשלב זה צופה אדם מיומן בסרט ובתמליל לסירוגין, ומסמן על גבי התמליל את הנקודות שבהן יש להחליף את הכתוביות על-גבי המסך. הנקודה שבה מתחלפת כתובית היא בדרך-כלל השתהות כלשהי ברצף הדיבור, מעבר בין צילומים ("שוֹטים") וכיוצא באלה. בנקודות אלה הצופה מצפה ממילא לשינוי כלשהו על המסך, ולפיכך נוח לו יותר לראות את חילופי הכתוביות. עם זאת, אם יש יותר מדי טקסט לתרגום בין הנקודות האלה בסרט, אין מנוס מהחלפת הכתובית תוך כדי רצף הדיבור. שלב זה נעשה לפעמים על ידי המתרגם עצמו, ולפעמים על ידי אדם מיומן אחר. הוא אינו מחייב את ידיעת שפת התרגום, אם כי ידיעתה מועילה, כיוון שאז אפשר להעריך טוב יותר את מספר המילים שאפשר להכניס לכל כתובית (מספר האותיות הממוצע למילה משתנה משפה לשפה).
- צפיית המתרגם בסרט - אם המתרגם לא ביצע את שלב חלוקת התמליל לכתוביות, הוא מקבל את התמליל המחולק ויושב לצפות בסרט. המתרגם רושם לעצמו הערות על גבי התמליל תוך כדי הצפייה. רישום ההערות חשוב במיוחד במקרים שבהם אין למתרגם אפשרות לצפות בסרט תוך כדי התרגום. במקרים מסוימים יש מגבלות על הפצת סרטים וקטעי וידאו מחשש להפרת זכויות יוצרים, ולפיכך מרשים למתרגם לצפות בסרט פעם אחת באולפן מיוחד. במצב כזה המתרגם חייב לרשום בעת הצפייה כל פרט בסרט שעשוי לסייע לו בתרגום. בעברית יש חשיבות מיוחדת לרישום המין של כל דמות, שכן בעברית יש הבחנה ענפה בין זכר לנקבה, כך שנשים וגברים מדברים באופן שונה ("אני הולך" לעומת "אני הולכת"). הבחנה כזאת אינה קיימת בחלק גדול מהשפות ולפיכך לא תמיד באה לידי ביטוי בתמליל.
- התרגום - בתהליך התרגום יש לשמור על החלוקה לכתוביות, כך שכל כתובית מהווה יחידת תרגום בפני עצמה, אולם יש לשמור על הרצף בין הכתוביות, שכן הצופה יקרא אותן בזו אחר זו. בדרך-כלל המתרגם לכתוביות שואף להעביר את משמעות הדברים, גם אם הדבר כרוך בשינוי משמעותי באופן שבו הדברים מנוסחים בשפת המקור. למשל, המתרגם יעדיף לנסח את התרגום בלשון תמציתית יותר מהניסוח בשפת המקור, אם הדבר נחוץ לשם עמידה במגבלות הטכניות. מידות הנזכרות בשפת המקור לפי השיטה הבריטית יופיעו בדרך-כלל בתרגום לפי השיטה המטרית כדי להקל על הצופים.
- שילוב הכתוביות בסרט ("אינסרטינג" או "הבאה לשידור") - שלב זה דורש מיומנות טכנית גבוהה מחד והיכרות טובה הן עם שפת המקור והן עם שפת התרגום. לפיכך, המתרגם לא תמיד יכול לבצע את השלב הזה בעצמו. במקרה כזה מעבירים את התרגום לאיש מקצוע המכונה בז'רגון המקצועי "אינסרטנט", "מְאַנְסֵרְט" או "מביא לשידור". בשלב זה יש לסמן את התמונה ("פְריים") בסרט שבה כל כתובית מופיעה, ואת הנקודה שבה היא נעלמת ומתחלפת בכתובית אחרת. לשם כך משתמשים ב"טַיים קוד" של הסרט. טיים קוד היא שיטה לסימון כל תמונה בסרט ביחידות זמן. בשיטה זו יש לכל תמונה סימן ייחודי. תוכנת מחשב מציגה את הסרט ואת הכתוביות לפי סדרן. ה"מביא לשידור" מסמן באמצעות לחיצת כפתור את הנקודות שבהן הכתובית צריכה להופיע ולהיעלם, והתוכנה רושמת עבור הכתובית את ה"טיים קוד" של התמונות הרלוונטיות, ועוברת לכתובית הבאה בתור. חלק מהתוכנות יודעות להתריע אם הטווח שנרשם לכתובית מסוימת קצר מדי, כך שרוב הצופים לא יספיקו לקרוא אותה. לעתים קרובות צריך ה"מביא לשידור" לתקן את הניסוח של התרגום במקרה שהכתוביות אינן משתלבות היטב בסרט, ולפיכך חשוב שיהיו לו כישורים של מתרגם, או לחלופין שהעבודה תיעשה בצוותא עם המתרגם, אם למתרגם עצמו אין יכולת לבצע את השלב הזה בעצמו.
