תפארת ישראל (מהר"ל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בספר מחשבה של המהר"ל מפראג. אם התכוונתם למשמעויות אחרות של תפארת ישראל, ראו תפארת ישראל.

תפארת ישראל הוא ספר מחשבה של המהר"ל מפראג.

הספר נפתח בהסבר מהות האדם כייצור שכלי שייעודו - לשמור את מצוות התורה. המצוות, על-פי הגותו של המהר"ל, הן לא רק אמות מוסר אנושיות או טבעיות, גם אם חלק מהן יכולות להיחשב כאלה, כגון האיסור לרצוח, אלא חוק בל יעבור שיש לקיים אותו גם אם לא ברור הטעם של מצווה זו או אחרת; המצוות, למרות היותן פעולות פיזיות, נועדו להוציא את האדם מן הטבע הפיזי ולקרבו לאלוהים.

המהר"ל דוחה את דעתם של הפילוסופים הלא-יהודים שגורסים כי אדם יכול להגיע לכלל הבנת העולם על ידי מחשבה עצמאית וטוען שרק דרך לימוד-התורה וקיום מצוותיה האדם ממלא את ייעודו בחיים, כלומר קיום רצונו של הקב"ה; זוהי הגדרתו למושג ההצלחה. הוא נסמך בספרו על קשת רחבה של ספרי מחשבת ישראל מכל הדורות - התנ"ך ומפרשיו, תלמוד, מדרשים, ספרי הקבלה וכן הראשונים, בייחוד הרמב"ן והרמב"ם. למרות שהרמב"ן נחשה לאחד הרבנים המשפיעים ביותר על המהר"ל, בספר זה המחבר לעתים גם חולק על דעתו, למשל בנושא טעמי המצוות.