תסביך אלקטרה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תסביך אלקטרה הוא מושג בפסיכולוגיה שנועד להסביר את תהליך ההתפתחות המינית של האישה. נוהגים להתייחס אליו כאל המקבילה הנשית של תסביך אדיפוס. מקור השם בסיפור מן המיתולוגיה היוונית על אלקטרה, בתו של אגממנון שרצחה את אמה.
קרל גוסטב יונג העניק את השם לרעיון שהגה זיגמונד פרויד בנוגע ל"התנהגות אדיפלית נשית" אצל ילדות קטנות. על פי פרויד, בתחילה קשורה הילדה לאם, אך כאשר היא מגלה שאין לה פין, היא מאשימה בכך את האם וכועסת עליה. ההיקשרות של הילדה עוברת לאב, והיא מדמיינת שהאב יעבר אותה. היא מאמינה כי ההיריון ישמש כתחליף לפין בו היא מקנאת (קנאת פין) ויעניק לה מעמד שווה לאביה.
רעיון קיומו של תסביך אלקטרה מקובל על הפסיכואנלטיקאים הקרובים לגישתו של פרויד, אך עורר ביקורת מחוגים אחרים. הפמיניזם מתייחס לתאוריה זו כאל תאוריה מינית (סקסיסטית). ההנחה כי נשים חוות קנאת פין נובעת על פי דעת רבים מההנחה הוויקטוריאנית כי אברי המין הגבריים עדיפים על אלה הנשיים, וכי לגבר ככלל עדיפות על האישה, שתגרום לה בתת המודע לשאוף להיות כמותו מבחינה גופנית.
על אף שהתאוריה בנוגע לתסביך הייתה נפוצה במשך שנים רבות, ירידת מעמדה של הפסיכואנליזה בשנים האחרונות הביאה לכך שפסיכולוגים רבים כיום מתנגדים לה. חלופה לתסביך אלקטרה הוצעה באפקט ווסטמארק, שבו השלכות של פעולות בילדות משפיעות על המשיכה המינית לעריות.
