גילוי עריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גילוי עריות הוא מונח המתאר קיום יחסי מין בין קרובי משפחה באופן המהווה הפרה של טאבו. דהיינו, קיום יחסי מין בין אב לבתו, בין אם לִבנה, בין אח לאחות וכדומה. בהלכה היהודית כולל המונח גם סוגים אחרים של יחסי מין אסורים, למשל יחסי מין בין גבר לאישה הנשואה לגבר אחר.

האיסור על קיום יחסי מין בין קרובי משפחה הוא טאבו נפוץ מאוד בתרבויות האנושיות. במקרים ספורים בהיסטוריה האנושית היה גילוי עריות מנהג מקובל (אולי הידוע מביניהם הוא חצר המלוכה של מצרים העתיקה). אף על-פי-כן, הגדרת "קרוב משפחה" לעניין האיסור על גילוי עריות משתנה מתרבות לתרבות. בעוד שבנצרות הקתולית קובע האיסור כי אין להתחתן עם קרובי משפחה עד דרגה שביעית, ביהדות ובאסלאם מותר להתחתן עם חלק מקרובי המשפחה מדרגה שנייה (למשל, בני דודים או דוד ואחייניתו).

[עריכה] הסיכון בגילוי עריות

ילדים שנולדים כתוצאה מזיווג בין קרובי משפחה נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלות גנטיות. מבחינה זו, ככל שהקרבה המשפחתית בין ההורים גדולה יותר, כך גובר הסיכון. זיווג של קרובי משפחה מדרגה ראשונה הוא נדיר, אולם בחברות רבות מקובלים נישואים בין קרובי משפחה מדרגה שנייה (למשל, בני-דודים). בחברות כאלה יש שכיחות מוגברת של מחלות גנטיות מסוימות.

הסיבה לכך היא הדמיון במטען הגנטי של קרובי משפחה. ככל שהקרבה המשפחתית גדולה יותר, כך המטען הגנטי דומה יותר. במצב כזה, גוברים הסיכויים שגנים פגומים יבואו לידי ביטוי בגופו של הוולד. מדובר בגנים רצסיביים, שבאים לידי ביטוי רק כאשר שני האללים של הגן פגומים. לפיכך, ככל שהמטען הגנטי של ההורים דומה, כך גדלים הסיכויים שהאללים של גנים רצסיביים פגומים יהיו זהים במטען הגנטי של הוולד.

[עריכה] מקור האיסור על גילוי עריות

אנתרופולוגים תוהים, זה שנים, מהו מקורו של האיסור הכמעט-אוניברסלי על גילוי עריות. פסיכולוגים ואנתרופולוגים שונים הציעו מגוון הסברים לתופעה:

[עריכה] הסבר אבולוציוני

אנתרופולוגים ביולוגיים טענו כי מקור האיסור הוא אבולוציוני - אוכלוסייות בעלי חיים ובכללם האדם שלא היה נהוג בהן גילוי עריות, יבררו על ידי הברירה הטבעית ויישרדו, שכן יש בהן שכיחות נמוכה יותר של מומים גנטיים וישנו מגוון גנטי גדול.

על פי הסבר זה, אין בהכרח עוד טעם ממשי באיסור זה, מכיוון שהקשר בין היתרון הגנטי לבין הטאבו אינו מתקיים תמיד. כך, בחברה המערבית המתועשת, שבה אמצעי מניעה יעילים, ניתן לקיים יחסי מין בין קרובים בלא להסתכן בצאצאים פגומים, ובכל זאת הטאבו קיים באותה המידה. זאת, משום שההטבעה האבולוציונית אינה משתנה בזמן קצר, אלא רק על פני טווחים ארוכים מאוד של זמן.

עם זאת, הסבר זה הוא חלקי, מכיוון שיש הבדל בין תרבויות שונות בשאלה עד היכן מוחל הטאבו. כך שההסבר האבולוציוני אינו מספק במלואו.

[עריכה] קירבה מולידה סלידה

האנתרופולוג אדוארד ווסטרמארק טען כי קירבה מולידה סלידה (Familiarity Breeds Contempt) - אנשים המבלים את רוב זמנם יחדיו מילדות, כמו בני אותה משפחה, מפתחים סלידה זה לזו ואינם רואים זה בזו בני זוג מתאימים להזדווגות.

עמדה זו קיבלה חיזוק ניכר ממחקרים על הלינה המשותפת בקיבוצים. במערכת זו התקיים מצב בו בני שכבת גיל שאינם קרובי משפחה גדלים יחדיו, ואף נמצאים בסיטואציה שהם בני הזוג הזמינים ביותר זה לזו - אך מחקרים הראו כי שיעור הנישואין בין בני אותה שכבת גיל שואף לאפס.

המשותף לשני הסברים אלו הוא שהם מניחים כי לאדם יש רתיעה מגילוי עריות. הסברים כאלו הם בעייתיים, שכן אם אכן הייתה קיימת רתיעה פנימית מגילוי עריות, הרי שלא היה צורך באיסורים חיצוניים - ואיסורים כאלה קיימים למכביר. הסברים אחרים אינם סובלים מליקוי זה.

ייתכן שעקרון "קירבה מולידה סלידה" הוטבע אף הוא באופן גנטי על ידי הברירה הטבעית כמנגנון למניעת גילוי עריות.

[עריכה] הסבר פרוידיאני

זיגמונד פרויד טען כי בחברות שקדמו לציוויליזציה היה קיים זכר אלפא, ששלט על הקבוצה החברתית ומנע מהזכרים הנחותים לקיים יחסי מין. ראשית הציוויליזציה היא בכך שהזכרים הנחותים התאגדו ורצחו את זכר האלפא, ובכך עברו ממצב של איסור גורף על יחסי מין למצב של היתר מוחלט - כל זיווג הוא לגיטימי. רגשות אשם על רצח האב גורמים לזכרים הנחותים להתחלק לתת-שבטים, וליצור מערכת של החלפת נשים - שבתורה מחייבת טאבו על גילוי עריות. למעשה, טוען פרויד, קיימת משיכה בין קרובים ומקורו של האיסור על גילוי עריות הוא בסופר אגו.

פרויד גם קושר את הטאבו על גילוי עריות לפולחני הטוטם. פרויד טוען כי בחברות פרימיטיביות שבהן קיים טאבו על גילוי עריות, האיסור לקיום יחסי מין תקף ביחס לכל המשתתפים בפולחן הטוטם. על-פי פרויד חיית הטוטם היא ייצוג של האב הקדום ומכאן נובע הקשר שבין הטוטם לטאבו.

[עריכה] הסבר פונקציונליסטי

האנתרופולוג ברוניסלב מלינובסקי הניח כי לאיסור על גילוי עריות, כמו לכל רכיב בחברה לפי גישת הפונקציונליזם הסטרוקטוראלי, יש תפקיד בקיומה התקין של החברה. התפקיד שייחס מלינובסקי לאיסור גילוי העריות הוא מניעת בלבול תפקידים במשפחה.

לפי טענה זו, המשפחה מורכבת ממספר תפקידים שונים, ובעיקר אב, אם וילדים. האם והאב אמורים לקיים ביניהם יחסי מין, וקיום יחסי מין בין כל זוג אחר במשפחה יצור בלבול תפקידים ולכן דיסהרמוניה במערכת.

[עריכה] איסור גילוי עריות כמביא לחליפין

לפי האנתרופולוג קלוד לוי שטראוס, לאיסור גילוי העריות תפקיד מפתח בעיצוב החברה האנושית. איסור זה מונע מהמשפחה לתפקד כיחידה אוטרקית, שכן היא חייבת להחליף את נשות הקבוצה עם קבוצה אחרת, וכך נוצר מנגנון של חליפין בין קבוצות, ודרכו מתקיימות הגדרת הקבוצה, מערכת של תקשורת, של מסחר ואף של פוליטיקה. האיסור על גילוי עריות גורם, לפי לוי שטראוס, להפיכתה של הפונקציה הביולוגית של רבייה למערכת האנתרופולוגית של שארות.

האנתרופולוג מרווין האריס שיער שהתפתחות הטאבו התרחשה עוד בשלב מוקדם של האבולוציה של האדם. הוא סבר שבין קבוצות של הומינינים מאותו מין טקסונומי התקיימו מערכות חליפין שכללו גם העברה של בני אדם בין הקבוצות. האריס שיער, כי על מנת שמערכת חליפין זו תתפקד כראוי, סביר להניח שהתפתח בקרב הקבוצות טאבו על גילוי עריות.

[עריכה] ביהדות

ביהדות, גילוי עריות במשפחה מדרגה ראשונה הוא מהחטאים החמורים ביותר, אחת משלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" ועונשם בכרת או בסקילה. האיסור מצוי בספר ויקרא (י"ח ו') "אִישׁ אִישׁ, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". איסור 'גילוי עריות' בתורה הוא כוללני יותר מאשר המושג "גילוי עריות" בימינו וכולל גם יחסי מין בין אשה נשואה ובין מי שאינו בעלה, אף שאינם קרובים. ילד שנולד כתוצאה מגילוי עריות הוא ממזר, שאינו יכול לשאת אלא ממזרה או שאר חסרי ייחוס (ראה: עשרת היוחסין). הפירוט של איסורי עריות מצוינים בספר ויקרא י"ח (פרשת אחרי מות), ואלו הם: אב, אם, בן, בת, אשת האב החורגת, בת אשתו, (מאב אחר) אחות ואח - אף מהורה אחד משותף, נכדה, חמות, אם חמות, אם חמיו, דודה, אשת הבן, אשת האח, אחות אישתו - כל זמן שאישתו חיה, ואשת איש. בנוסף לעריות מהתורה יש עריות מדרבנן שנקראות "שניות לעריות" כמו סבתא, ואם סבתא, ונינה. פירוט מלא מצוי ברמב"ם (בהלכות אישות א' ה') ובשולחן ערוך (אבן העזר סימן ט"ו). פירוט מקוצר מצוי למשל בספר חכמת אדם (כלל קכ"ה א').

[עריכה] בחוק

בישראל לא קיים איסור פלילי על גילוי עריות בקרב בני 21 ומעלה. במקרה שמי מהמעורבים בגילוי עריות מדרגה קרובה (הורה-בן/בת, אחים/אחיות, סב/סבה-נכד/נכדה) מתחת לגיל 21 או במקרה של ניצול יחסי תלות או מרות, הדבר מהווה עבירה. בכמה מדינות אחרות דומה החוק לחוק הישראלי, אולם במדינות רבות אחרות קיימים חוקים האוסרים במפורש על גילוי עריות מדרגה קרובה בכל גיל ובכל מצב. כך למשל בגרמניה, בשנת 2006, הורשעו זוג אחים בגילוי עריות והגבר נשלח לשנתיים וחצי מאסר בכלא ^[1].