ברוניסלב מלינובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברוניסלב קספר מלינובסקי (7 באפריל 1884 – 16 במאי 1942), אנתרופולוג פולני, שנחשב כאחד האנתרופולוגים החשובים במאה ה-20 בשל מחקריו החדשניים בעבודת שדה אתנוגרפית, המחקר על החליפין, והאתנוגרפיה העשירה שלו על אודות מלנזיה.

מלינובסקי נולד בקרקוב, פולין, למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו היה פרופסור ואמו באה ממשפחה בעלת קרקעות. הוא היה ילד חולני וסבל מבריאות רעועה כילד, אך הצליח מאוד בבית הספר. הוא קיבל את הדוקטורט שלו מהאוניברסיטה היגלונית ב-1908, שם הוא התמקד במתמטיקה ובמדעים. בשנתיים הבאות הוא היה באוניברסיטת לייפציג, שם הוא הושפע בידי וילהלם וונדט והתאוריות שלו של פסיכולוגיה חברתית. אלה הובילו אותו לעניין באנתרופולוגיה. באותו הזמן, ג'יימס פרייזר וחוקרים בריטים אחרים היו בין האנתרופולוגים הידועים ביותר, לכן נסע מלינובסקי נסע ללונדון ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE) ב-1910.

ב-1914 הוא נסע לגיניאה (פפואה), למה שאחר כך יקרא גיניאה החדשה (פפואה ניו גיני), שם הוא עשה עבודת שדה במיילו ואחר כך באיי טרובריינד. הוא עשה כמה מסעות לאזור זה, שחלקם הוארכו כדי שלא להגר מהקולוניה האוסטרלית בזמן מלחמת העולם הראשונה. בזמן זה הוא ביצע את מחקריו על הקולה.

ב-1922 קיבל מלינובסקי קיבל דוקטורט באנתרופולוגיה והחל ללמד בבית הספר לכלכלה של לונדון. באותה שנה ספרו "ימאי האוקיינוס השקט המערבי" הופיע. הספר נחשב כיצירת מופת, ומלינובסקי נעשה לאחד מהאנתרופולוגים הידועים ביותר בעולם. בשלושים השנה הבאות מלינובסקי ביסס את ה-LSE כאחד מהמרכזים הגדולים בבריטניה לאנתרופולוגיה. הוא הכשיר תלמידים רבים, כולל תלמידים מהקולוניות של בריטניה, שהיו לדמויות חשובות בארצות המוצא שלהם.

מלינובסקי לימד לפרקים גם בארצות הברית, והוא היה באחד ממסעות אלה כשפרצה מלחמת העולם השנייה. הוא נשאר בארצות הברית, וניתנה לו משרה באוניברסיטת ייל, שם הוא נשאר עד מותו.

[עריכה] רעיונות והישגים

מלינובסקי נחשב לחוקר הראשון שהוציא את האנתרופולוגיה אל השטח, אל שדה המחקר, והרבה לכתוב על המתודולוגיה הזאת. אנתרופולוגים לפניו נהגו לעשות את המחקר שלהם על ידי ראיונות, ולא ניסו לחיות יחד עם הנחקרים עצמם. אנתרופולוגים אלה, כדוגמת אדוארד טיילור, מכונים כיום "אנתרופולוגים של כורסה". מלינובסקי הדגיש את חשיבותה של התצפית המשתתפת, וטען כי אנתרופולוגים חייבים להיות בשטח כדי לתעד את חיי היום יום, החשובים על מנת להבין את התרבות השונה. המחקר שלו על שרשרת הקולה היה חשוב מאוד להתפתחות התאוריה האנתרופולוגית של החליפין, והחומר מאיי טרויבריאנד נדון רבות בספרון של מרסל מוס, "המתנה". מלינובסקי היה ממייסדי האסכולה האנתרופולוגית חברתית הידועה כפונקציונליזם. בניגוד לפונקציונליזם הסטרוקטורלי של רדקליף-בראון, מלינובסקי טען כי התרבות פועלת כדי לענות על צרכיהם של היחידים ולא של החברה.