פסיכולוגיה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פסיכולוגיה חברתית עוסקת בקשר בין הפרט לחברה, היא חוקרת את השפעת הזולת על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט. נחקרת השפעתם של אנשים אחרים על ההתנהגות גם כאשר הם אינם נוכחים באופן פיזי.
פסיכולוגיה חברתית עוסקת במחקר מדעי של מחשבות, תחושות והתנהגויות של פרטים במסגרות חברתיות שונות. המחקר עוסק באיסוף נתונים אמפיריים והבנה של תהליכי השפעה הדדיים ומתמשכים בין הפרטים בחברה הפסיכולוגיה החברתית מצויה בעמדת ביניים בין הפסיכולוגיה לסוציולוגיה.

תחומי הפסיכולוגיה החברתית רבים. ביניהם יש לציין במיוחד את חקר תפקוד האדם בקבוצה, את חקר הפרסום ושינוי העמדות, את התפיסה העצמית, ואת המחקר בנושא יחסים בין אישיים ואהבה רומנטית.

הפסיכולוגיה החברתית המודרנית הושפעה רבות מן הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. לפי גישה זו הצורה בה אדם מפרש את הסיטואציה החברתית והמחשבות שמתעוררות באדם בסיטואציה זו יקבעו את אופן פעולתו: האדם הוא מעין "מדען" אשר חוקר את סביבתו החברתית ומנסה להבין אותה על ידי ייחוס סיבות להתנהגויות הזולת, ואף לעתים ייחוס סיבות להתנהגויותיו שלו עצמו. על מנת להבין את מצבו הרגשי של האחר, אנו משתמשים בפעולות המפורשות שאדם עושה, בתוכן דבריו, בזכרונות וידע שיש לנו אודות האדם ואודות מרכיבי הסיטואציה, ברמזים לא מפורשים כגון הבעות פנים ותנועות ואף בריח. תאוריית הייחוס מנסה לתת מסגרת להבנת הדרך בה אנו מנסים למצוא היגיון בעולם החברתי.

חוקרים בולטים בתחום: לאון פסטינגר, סטנלי מילגרם, סולומון אש, דריל בם

ניסויים מפורסמים: ניסוי הכלא של זימברדו, הניסוי של מילגרם, ניסוי בנדורה, ניסוי הקונפורמיות של אש