שפות סיניות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השפות הסיניות הן קבוצת שפות המשתייכת לקבוצת השפות הסינו-טיבטיות והן קבוצת השפות המדוברת בפי מספר האנשים הרב ביותר בעולם. אלו שפות ההאן – הרוב האתני בסין. 95% מאוכלוסיית סין דוברים שפות אלו, וכמו כן גם רבים בקרב אוכלוסיות מהגרים במזרח-אסיה, ביבשת אמריקה ובהוואי. השפות הסיניות דומיננטיות מאוד בסביבת סין וכמו כן היו גרם בעל השפעה רבה על שפות חלק מהמדינות השכנות (כמו קוריאה ויפן).
השימוש במילה "סינית" עשוי להיות מבלבל: מחד גיסא - אף שמקובל להתייחס לסינית כאל שפה אחת, ההבדלים בין הניבים השונים יכולים להגיע לרמת ההבדלים שבין הלשונות במשפחת השפות הרומאניות. מאידך גיסא, רוב השפות הסיניות המדוברות חולקות כתב כמעט אחיד. אחידות השימוש בכתב הסיני יצרה איפוא הבחנה ברורה בין השפה המדוברת (חְוָה - 語) לבין השפה הכתובה (ווֶן - 文).
תוכן עניינים |
[עריכה] השפות הסיניות המדוברות
רוב השפות הסיניות אינן מובנות הדדית עקב העובדה שהפערים כה גדולים, עד שהם מזכירים הבדלים בין השפות הרומאניות, אך רוב דוברי השפות הסיניות שאינם דוברי מנדרינית כשפת אם, מכירים אותה ומדברים בה כשפה שנייה. ישנם דוברי שפות סיניות שאינם דוברים מנדרינית מתקשרים עם דוברי שפות סיניות אחרות באנגלית, לדוגמה הונג קונג ומקאו שם רוב התושבים אינם דוברי מנדרינית.
ישנן ארבע עשרה שפות סיניות שונות כאשר המנדרינית היא המדוברת ביותר. אך לכל שפה סינית ישנם דיאלקטים רבים, כך לדוגמה למנדרינית יש דיאלקט מנדריני צפוני, דיאלקט מנדריני דרומי ודיאלקט מנדריני דרום מערבי, שהם מובנים הדדית בערך.ייתכן כי הגורם שעודד את היווצרות ההבדלים התרבותיים ואת ריבוי השפות באזור הדרום - דווקא בתחום שטח גאוגרפי צר יחסית - הוא הבידוד היחסי שנוצר כתוצאה מחיים באזור הררי.
השפות הסיניות התפתחו ככל הנראה משפה פרוטו-סינית אחת שהייתה קיימת לפני כמה אלפי שנים ולפעמים עקב האיחוד הפוליטי הקיים בין כל דוברי השפות הסיניות, הן נתפשות כשפה סינית אחת אך עקב הפערים העמוקים בהגייה ובאוצר המלים בין השפות הסיניות השונות,ומפני שהשפות הסיניות השונות אינן מובנות הדדית ברור כי אין מדובר בדיאלקטים שונים של אותה השפה אלא בשפות שונות השייכות לאותה משפחת שפות.
[עריכה] הדקדוק הסיני
בשונה מהשפות השמיות ומהשפות ההודו אירופאיות, כמעט שאין כלל הטיות של חלקי משפט בשפה הסינית (Inflective – משתמשת בהתמרות של מילים ע"מ לייחסן זו לזו ולמשמעות משפט), והמילים אף נעדרות כמעט סימנים צורניים שיעידו על תפקידם הדקדוקי. תחת זאת יש חשיבות רבה לסידור המילים במשפט.
השפות הסיניות נבדלות פחות בדקדוק ויותר באוצר המלים ובהגייה. בדומה לשאר השפות הסינו טיבטיות, השפות הסיניות השונות הן שפות טונאליות, כלומר קיימות מלים בעלות משמעויות שונות שנבדלות רק בטון ההגייה. לדוגמה מנדרינית ארבעה טונים, בקנטונזית בין שישה לתשעה, ובטייוונית כשבעה טונים.
השפות הסיניות הן חד הברתיות במקור, כלומר כל מילה היא בת הברה אחת. אך עקב שינויים מודרניים שחלו בשפות, כיום נעשה שימוש נרחב במילים בנות שתי הברות או יותר. מאחר שהכתב הסיני אינו פונטי,עברה השפה שינויים רבים לאורך אלפי שנותיה המתועדות אין כמעט כל קשר בין הכתב ל"היגוי", ואותו הסימן יקרא באופן שונה בכל שפה סינית.
בסינית הקלאסית ובעיקר בספרות האלף ה-1 שלפני הספה"נ מודגש השימוש בחד-הברתיות. בתקופת סין הקיסרית התרחקה השפה המדוברת מהשפה הספרותית (言文- וון-ין) והתפתחה לכיוון דו-הברתי. מאוחר יותר, באמצע המאה ה-19 החלו להיווסף לשפה המדוברת מילים המרכיבות 3 הברות ויותר.
המבנה הבסיסי של המשפט בסינית הוא של נושא-פועל-מושא, אך קיים מבנה משפט נטול פועל, בדומה למשפטים שמניים בעברית. הבדל משמעותי נוסף הבולט לעין הוא העובדה שמשפטי זיקה מופיעים לפני ההמפשט העיקרי ולא אחריו. כמו כן, הדקדוק מאפשר בניית משפט בסינית ללא נושא. הטיית פעלים לפי זמנים כמעט אינה קיימת אף היא. עם זאת קיימות מספר מיליות של אספקט ומודוס, (כלומר, סימון של פעולה מתמשכת, מושלמת וכדומה), המצטרפות בדרך כלל לפועל.
[עריכה] רשימת השפות הסיניות
- מנדרינית – מכונה בסינית "הניב הצפוני". זוהי השפה המדוברת ביותר בסין. הגרסה הרשמית שלה, (מנדרינית תקנית), המבוססת על ניב בייג'ינג וניבים צפוניים אחרים היא השפה הרשמית בסין ובטאיוואן, וכן אחת מארבע השפות הרשמיות של סינגפור.
- 粵- יְוֵ'ה (קנטונזית תקנית) – חלקים נרחבים ממחוז גְוָאנְג-דונְג (קאנטון), הונג-קונג, דרום גואנגשי, חלקים מהאי הַאי-נַאן ובקהילות מהגרים במזרח אסיה וברחבי העולם.
- 吳- ווּ (wu) – רוב גֶ'ה-גְ'יַאנְג, דרום ג'יאנגסו ואן-חוֵי. קיים קשר קל בין המנדרינית ל-וו.
- 閩- מִין (או פוג'יינית, הוֹקְייֵן)– אזורים נרחבים במחוז פוג'יין, רבים מתושבי טאיוואן והָאי-נָאן, חלקים במזרח מחוז גואנגדונג וחצי האי לייג'ואו וכן ריכוזי סינים בדרום-מזרח אסיה.
- 贛- גַאן – מחוז ג'יאנג-שׂי, דרום-מזרח הוביי.
- 客家- האקּה (קֶה-גְ'יַה במנדרינית) היא שפתם של בני ההאקה, הפזורים בקהילות במקומות רבים ברחבי סין ומחוצה לה – צפון-מערב גואנגדונג, דרום ג'יאנגשי, דרום-מערב פוג'יין ובמובלעות-שפה בכל דרום ודרום-מזרח אסיה.
- 晋- גִ'ין - מדוברת בעיקר במחוז שאנשי, אך גם בהנאן. בעבר נחשבה כניב מנדריני, אך כיום נחשבת כשפה סינית נפרדת.
- 徽- חְוֶי - מדוברת בדרום אנחווי, ובצפון ג'ג'יאנג, תחילה נחשב כדיאלקט מנדריני, אך כיום נחשב כשפה סינית נפרדת.
- דוּנגַאן - הדונגאן מדוברת בקירגיזסטן וקשורה לניבים צפון-מערביים של מנדרינית. דונגאן היא השפה הסינית היחידה שלא נכתבת באמצעות הכתב הסיני אלא באמצעות האלפבית הקירילי.
