רודולף ג'וליאני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'וליאני, 2006

רודולף (רודי) ויליאם לואיס ג'וליאני השלישי (אנגלית: Rudolph William Louis Giuliani III; נולד ב-28 במאי 1944) ראש עיריית ניו יורק מ-1 בינואר 1994 עד 31 בדצמבר 2001.

תוכן עניינים

1 ביוגרפיה
2 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] תחילת דרכו

ג'וליאני נולד בברוקלין שבניו יורק כבנם היחיד של הלן והרולד ג'וליאני, זוג אמריקני ממוצא איטלקי, בני מעמד הפועלים. אביו הוא בעל עבר פלילי, ואף ישב בבית הסוהר סינג סינג. ג'וליאני למד לתואר ראשון במכללת מנהטן, ולתואר במשפטים באוניברסיטת ניו יורק, אותו סיים בהצטיינות יתרה ב-1968.

[עריכה] תחילת הקריירה

עם סיום לימודיו שימש ג'וליאני כמזכיר לשופט מחוזי פדראלי במחוז הדרומי של ניו יורק. ב-1970 הצטרף למשרד התביעה הכללית של ארצות הברית. בגיל 29 מונה למנהל יחידת הסמים וקודם למשרת תובע בפועל. בשנת 1975 עבר לוושינגטון שם מונה לראש המטה של סגן התובע הכללי. מ-1977 ועד 1981 עבד כעו"ד בשוק הפרטי בניו יורק.

בשנת 1981 מונה לתובע כללי פדראלי בפועל, המשרה השלישית בחשיבותה בהיררכיית משרד המשפטים האמריקאי. בתפקידו זה היה ממונה על התובעים הפדראליים, על כל גופי האכיפה הפדראליים, על גופי הענישה, על המנהל לאכיפת (חוקי) הסמים (DEA) ועל ה-US Marshals.

בשנת 1983 זכה לחשיפה הציבורית הראשונה, עת מונה לתובע הכללי הפדראלי של מחוז דרום ניו יורק, שם עמד בחזית המאמץ להרחקת סוחרי הסמים מהרחובות, המלחמה בפשע המאורגן, השחיתות במנגנוני השלטון ועבירות הצווארון הלבן. בתפקידו זה רשם לזכותו הישג נדיר של 4,152 הרשעות לעומת 25 זיכויים בערעור בלבד. זכורים במיוחד תיקים בעלי עניין ציבורי גבוה לרבות אישומם של איוון בוסקי ומייקל מילקן, דמויות ידועות מהמילייה של וול סטריט, בעוון ניצול מידע פנים לסחר בני"ע וכן תיקים נגד ראשי המאפיה. ג'וליאני עורר עליו ביקורת ציבורית מסוימת עת ארגן מעצרים מתוקשרים של חשודים ולאחר מכן ביטל את האישומים נגדם עקב חוסר ראיות.

בשנת 1989 נכנס ג'וליאני למרוץ לראשות עיריית ניו יורק כמועמד משותף של המפלגה הרפובליקנית והמפלגה הליבראלית. במרוץ זה הפסיד בהפרש הקטן ביותר בהיסטוריה של העיר.

[עריכה] ג'וליאני כראש העיר

התמודד שוב בבחירות 1993, הוביל קמפיין שהתמקד באיכות חיים, פשע, עסקים וחינוך, ונבחר לראש העיר ה-107 של ניו יורק. בשנת 1997 נבחר בשנית בהפרש ניכר.

תחת הנהגתו את העיר ירדו מעשי הפשיעה הכללית ב-57%, מקרי הרצח ב-65% והעיר אף הוכרה על ידי ה-FBI כעיר הגדולה הבטוחה ביותר בארצות הברית. במלחמתו בפשע, הסתמך ג'וליאני על תאוריית החלונות השבורים. יחד עם הירידה באחוזי הפשע הובילה מדיניות השיטור האגרסיבית שלו לניכור גובר ולחוסר אמון בין הקבוצות הסוציו-אקונומיות החלשות לבין זרועות אכיפת החוק. זכורה לרעה באופן מיוחד התקרית שבה נפגע ונהרג אמדו דיאלו, מהגר אפריקני בלתי חמוש, מירי של 41 קליעים שנורו בידי שוטרים בלבוש אזרחי.

ג'וליאני ניהל מדיניות תקיפה בנושא נדל"ן. פרויקט הפיתוח השאפתני של כיכר טיימס והחזרתה לימי הזוהר שלה כללה החזרת חנויות ותיאטראות מכובדים, הקמה של אולפני MTV, חנות דגל של דיסני ובתי קולנוע. בד בבד סולקו גורמי פשע ושירותי המין שקנו שביתה במקום. לאורך כל תקופת כהונתו שאף ג'וליאני להקים אצטדיון במנהטן, מטרה שלא השיג בסופו של דבר.

לאחר היבחרו, נמנע ג'וליאני בעקביות מראיונות אישיים בתקשורת, והעדיף להעביר את מסריו במסיבות עיתונאים או בהצהרות שנשא על מדרגות בית העירייה. ג'וליאני היה אורח קבוע בתוכניתו של דייוויד לטרמן בטלוויזיה ואף השתתף בה מעת לעת בקטעים הקומיים.

בשנת 2000 התמודד על מושב בסנאט מול הילרי קלינטון, התמודדות אותה קטע עקב מאבקו בסרטן הערמונית ועקב ספיחי פרשיית אהבים שהייתה לו בזמן שהיה נשוי לדונה האנובר (אם בנו ובתו). לאחר מכן התגרש מהאנובר.

מאז פיגועי ה-11 בספטמבר נודע ג'וליאני ברבים בזכות תגובתו המתונה והמנהיגות שגילה בעת המשבר. בעבור כך זכה להיבחר לאיש השנה 2001 של המגזין "טיים" וקיבל תואר אבירות (אביר האימפריה הבריטית KBE) ב-13 בפברואר 2002.

בסוף שנת 2001 הוחלף בתפקיד על ידי מייקל בלומברג, ראש העיר הנבחר, גם הוא היה מהמפלגה הרפובליקנית אך פרש והפך לעצמאי.

[עריכה] המירוץ לנשיאות ארצות הברית

ב-5 בפברואר 2007 הצטרף ג'וליאני למירוץ לנשיאות ארצות הברית לאחר שהסקרים ניבאו לו הצלחה. ג'וליאני זכה להצלחה מעטה במדינות הראשונות ובנה על הצבעה בשיעור גבוה בפלורידה, כך יצבור מומנטום לקראת הפריימריס ביום שלישי הגדול. התוצאות הסופיות בפלורידה היו מאכזבות - ג'וליאני הגיע למקום השלישי. למחרת (30 בינואר 2008) הודיע על פרישה מהמרוץ, וקרא לתומכיו לתמוך במועמדותו של הסנאטור ג'ון מקיין.