קבר ...יהו אשר על הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קבר ...יהו אשר על הבית הוא שמה הנוכחי של מערת קבורה מסוף ימי בית ראשון. המערה מצויה במדרונו המזרחי של נחל קדרון בירושלים, בין בתי הכפר סילואן ("כפר השילוח"), כשישים מטר דרום-מערבית לקבר בת פרעה. קבר זה והכתובת העברית שנמצאה עליו הם בגדר תגלית ארכאולוגית חשובה ביותר בחקר תקופת המקרא ומהווה מקור כתוב חשוב להבנת העברית הקדומה. המערה והכתובת נתגלו על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו בשנת 1870 ופרטיהן המלאים התפרסמו על ידו בשנת 1899. תגלית זו מהווה למעשה את אחד הטקסטים הקדומים ביותר שנכתבו בעברית, ונמצאו עד כה.

הכתובת שנמצאה בפתח קברו של "...יהו אשר על הבית" הכתובה בכתב העברי העתיק.
לצורך קריאת הכתוב בה ניתן להגדיל את התמונה (בלחיצה) ולהסתייע בלוח אותיות הכתב העתיק.

[עריכה] פרטי התגלית: המבנה והכתובת

בשנת 1870, במסגרת מחקריו בכפר השילוח, גילה הארכאולוג הצרפתי קלרמון-גנו מבנה חצוב בסלע העומד בין בתי הרחוב, לו חזית מסותתת בגובה 4 מטרים ובאורך 8 מטרים ובו תא קבורה אחד שגודלו 4.65 על 2.5 מטרים.

בפתח המבנה, מצא קלרמון-גנו ספין (Panel) מלבני שקוע ובו חקוקה כתובת בת שלוש שורות בכתב העברי הקדום. לימין הפתח נמצאה כתובת נוספת בת שורה אחת. שתי הכתובות ניזוקו באופן קשה ולדעת קלרמון-גנו, היה זה מעשה חבלה מכוון שנעשה בפטיש. נזק זה הותיר את הכתובת הקצרה יותר בלתי קריאה לחלוטין וכל מאמצי הפענוח התרכזו עתה בזו הארוכה יותר. לאחר ניסיונות כושלים לפענח את הכתובת, חצב קלרמון-גנו את הכתובת והעבירה למוזיאון הבריטי.

[עריכה] ניסיונות זיהוי המבנה ופיענוח הכתובת

[עריכה] הכתובת העיקרית

כשלושים שנה לאחר הגילוי, בשנת 1899, הודה קלרמון-גנו כי המילה היחידה שהצליח לזהות בכתובת בוודאות מוחלטת היא: "בית". קלרמון-גנו הזכיר כי "בכפר השילוח אנו נמצאים בעיר המתים הגדולה" ולכן שיער כי ככל הנראה, המבנה אינו אלא מערת קבורה וכי הכתובת משמשת כמצבה לזיהוי האדם הטמון במקום.

מצוק הסלע במזרחו של נחל קדרון שימש בימי בית ראשון ושני כמקום קבורה לנכבדי ירושלים. קלרמון-גנו עצמו העלה בזהירות זיהוי אפשרי של כמה מילים נוספות המרכיבות את הצירוף: "אשר על הבית" ואמר כי ייתכן שמדובר בקברו של שבנא או אדם אחר ששימש בתפקיד זה, אך נמנע מלקבוע מסמרות בעניין תוך אזהרה מפני השערות שאינן מבוססות. בעשרות השנים הבאות ניסו מספר חוקרים לפענח את הכתובת בהסתמך על תמונות וצילומי פקסימליה שלה אך ללא הצלחה.

כשמונים שנה לאחר הגילוי העלה חוקר ארץ ישראל נחמן אביגד הצעה לקריאה אפשרית של הכתובת הגדולה וזו הצעתו^[1]:

"זאת [קברת ...]יהו אשר על הבית. אין פה כסף. וזהב

[כי] אם [עצמתו] ועצמת אמתה אתה^[2]. ארור האדם אשר

יפתח את זאת".

[עריכה] הכתובת הקצרה

כקלרמון-גנו, גם נחמן אביגד משך ידו מניסיון פענוח הכתובת הקצרה שנמצאה לימין הפתח, בראשו של חדר צדדי. עם השנים, הוצעה קריאה^[3] גם לכתובת קצרה זו. המילים שזוהו הן:

"חדר בכתף הצר[ח]".

המילה חדר יכולה להתפרש כמתכוונת לחדר קבורה כפי שמתגלה גם בקברים ארץ-ישראליים נוספים מהעת העתיקה. את התיבה השלישית מציע שמואל אחיטוב להשלים ל"הצרח" (=הצריח). בכתובות נבטיות וערביות משמשת המילה צריח לציון חדר ובייחוד קבר החצובים בסלע. כך משתמע גם מספר שמואל שם נאמר:

	וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר-לוֹ כִּי נִגַּשׂ הָעָם; וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים וּבַצְּרִחִים וּבַבֹּרוֹת
-- שמואל א יג 6

לדעת שמואל אחיטוב, כוונת הכתובת להכריז כי חדר צדדי^[4] זה משמש גם הוא כחדר קבורה.

[עריכה] משמעות הגילוי

[עריכה] תוכן הכתובת

מצד תוכנה, דנה הכתובת בארבעה עניינים:

• ציון זהותו של בעל הקבר.
• הצהרה בדבר אי הימצאותם של חפצי ערך במקום.
• הצהרה בדבר תכולת הקבר - קבר האיש ואמתו-פילגשו.
• קללה לפותח הקבר.

בכתובות קברים מהעולם העתיק ישנן הקבלות רבות לתוכן כתובתנו, שכן קברי אצילים נחשדו תמיד ככאלה המכילים חפצי ערך והיוו מושא לשוד וביזה. בכלל זה יש להזכיר כתובות פיניקיות קדומות כגון כתובת אחירם (המאה ה-11 לפנה"ס), כתובת "תבנת כהן עשתורת מלך צידונים" וכן כתובות מאוחרות יותר כגון כתובת עוזיהו מימי בית שני.

[עריכה] תיארוך הכתובת

זיהוי הנקבר במערה בתור אדם המחזיק בתואר "אשר על הבית", דהיינו ראש השרים בבית המלוכה, מחייב את קביעת שנת 586 לפנה"ס, שנת גלות בבל בזמנו של מלך יהודה האחרון, צדקיהו, כתיארוך האפשרי המאוחר ביותר של הכתובת.

כתיארוך המוקדם ביותר האפשרי, נעזר אביגד בהשוואתה לכתובת נקבת השילוח שתוארכה לזמנו של המלך חזקיהו במפנה המאות ה-6 וה-7 לפנה"ס. הכתב דומה לכתב שנמצא בכתובת נקבת השילוח, אלא שבניגוד לכתובת נקבת השילוח הכתובה כולה בכתיב חסר, בכתובת "יהו אשר על הבית" קיימת לפחות אם קריאה "מיותרת" אחת, במילה "ארור". הבדל זה, המתבטא בהוספת אמות קריאה, משקף התפתחות מאוחרת בתולדות העברית, ומאפשר את קביעת זמנה של הכתובת כמאוחרת מכתובת נקבת השילוח. משמעות הדבר היא כי לפנינו כתובת קבר עברית מתקופת המלכים - כתובת הקבר העברית המוקדמת ביותר שנתגלתה וזוהתה עד כה. כדי להגיע לתיארוך מדויק אף יותר, ניסה אביגד להעלות השערות בדבר זהותו המדויקת של הנקבר.

[עריכה] "אשר על הבית"

התואר "אשר על הבית" מורה על כך שבעל הקבר שימש כפקיד בכיר ביותר בחצר המלך. במקרא ניתן למצוא שבעה אנשים שנשאו בתואר זה: אדם עלום-שם בבית יוסף במצרים, אחישר בימי שלמה המלך, עובדיהו אשר על ביתו של אחאב בשומרון, ארצא אשר על ביתו של המלך אלה בתרצה, יותם בן עוזיהו מלך יהודה ששימש בתפקיד בימי מחלת אביו, שבנא אשר על הבית בימי חזקיהו וכן יורשו של שבנא, אליקים בן חלקיהו.

לכאורה, דמותו של איש מאישים אלה איננה מאפשרת את זיהויו כבעל הקבר כיון ששמותם של כל אלה אינם כוללים את הסיומת "יהו" למעט שמו של "עובדיהו" אלא שאין להניח ששרה הבכיר של ממלכת ישראל נקבר בבירתה של ממלכת יהודה.

בנקודה זו, העלו יגאל ידין ונחמן אביגד השערה: ידוע כי שמות עבריים המסתיימים באות אל"ף כגון "עזרא", "אחא" ועוד, אינם אלא קיצורים לשמות העבריים המלאים "עזריהו" ו"אחיהו". על בסיס נתון זה, הציעו ידין ואביגד להשלים את הכתובת לצורת: "שבניהו אשר על הבית". השלמה משוערת זו מתאימה מבחינת מספר האותיות החסרות ואף עולה בקנה אחד עם תיאורו המקראי של שבנא (ישעיהו כ"ב, 15) ככזה שחצב לו קבר כה בולט לעין. בספר ישעיהו מצווה האל את הנביא לבוא אל שבנא, להוכיחו על הקבר שחצב לעצמו ולהודיע לו כי אליקים בן חלקיהו יתפוס את מקומו:

	כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' צְבָאוֹת לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִת. מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ הִנֵּה ה' מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל-אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ--קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ. וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ.
-- ישעיהו כ"ב 15 - 19

במאמרו עמד אביגד על מספר התאמות בין הממצא הארכאולוגי לתאור המקראי. ראשית, כמו קברו של שבנא, גם הקבר שנמצא נחצב ככל הנראה בחיי בעליו. בנוסף, בניגוד לקברים אחרים הבנויים כתאים תת-קרקעיים בתוך הסלע, בנוי קבר זה כמבנה חיצוני בולט לעין וייתכן שאף הייתה על גגו כעין פרמידה. בהתאם לתאור המקראי, מכיוון מערב נראה הקבר כחצוב ממש במרומי הסלע. את הקריאה "מה לך פה ומי לך פה" הסבירו רבים מפרשני המקרא כמכוונת למוצאו הזר של שבנא. לטענת אביגד, אפשר שמוצא זר יסביר כמה אלמנטים לא-יהודאיים בפלאוגרפיה של הכתובת.

בין אם נקבל השערות אלו ובין אם לאו, הרי שהכתובת מהווה, כדברי קלרמון-גנו, מגלהּ, "דוגמה מוסמכת ראשונה לאפיגרפיה המונומנטלית העברית מתקופת מלכי יהודה" ולמעשה זוהי הכתובת העברית הארוכה ביותר שנתגלתה לאחר מצבת מישע וכתובת נקבת השילוח, וכן הטקסט המפוענח הראשון מכתובת קבר עברית מימי בית ראשון.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• קבר ...יהו אשר על הבית, באתר עיר דוד
• השרים העיקריים בחצר המלך ותפקידיהם: אשר על הבית, באתר מקראנט
• מאיר בר-אילן, הקבורה ב'נחלת אבות' בין היהודים בעת העתיקה

[עריכה] לקריאה נוספת

• נחמן אביגד, "כתובת קברתו של '...יהו אשר על הבית'", ארץ ישראל, ג (תשי"ד),
• משה דוד קאסוטו ונחמן אביגד, "כתובות", אנציקלופדיה מקראית, ד, ירושלים תשכ"ג
• דוד אוסישקין, כפר השילוח - עיר הקברים מתקופת המלוכה, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה 1986
• שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, ירושלים תשנ"ג, עמ' 72-66
• זאב ייבין, מצבות בנחל קדרון, נופים ואתרים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ האותיות המודגשות הינן אותיות שנפגמו ברובן, התיבות הממוסגרות חסרות לחלוטין בכתובת והינן בגדר השערה על פי ההקשר בלבד.
2. ^ בכתיב מודרני ומלא היו נראות תיבות אלו כך "כי אם עצמותיו ועצמות אמתו איתו".
3. ^ ש' אחיטוב, "אסופת כתובות עבריות", ירושלים תשנ"ג עמ' 29 - 30.
4. ^ שימוש במילה "כתף" במשמעות "צד" מוכרת גם ממלכים א ו 8: "כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית".