צנריה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צנריה (בגאורגית: წანარეთი, מילולית: צַנַרֶתי, יוונית: Tζαναρια [1]) הייתה מחוז היסטורי בקווקז של ימי הביניים, שהשתרע בעיקר על הפינה הצפון-מערבית של מחוז מצחתה מתיאנתי שבגאורגיה, בשטח נפת ק'זבגי של היום.
במובן הצר של המונח צנריה הוא מתייחס ל"ערוץ צנרתי" ("წანარეთის ხევი", צַנַרֶתיס חֶבי שנקרה מאוחר יותר חבי) והתייחסה ברשומות הגאורגיות מימי הביניים, לאזור מסביב למעבר דריאל, שהיה מאוכלס בצנרים. שבט שוחר קרבות זה, היה ידוע כ"סנרים" (Sanars) בסיפרי ההיסטוריון תלמי. על פי ההיסטוריון הערבי, מהמאה השמינית, אל-מסעודי, היו הצנרים נוצרים, שייחסו את מוצאם ל"ניזר איבן מעד איבן מורד", ואחר מכן לענף של משפחת עקיל. אף על פי שייחוס זה נדחתה באופן מוחלט על ידי חוקרים מודרניים, עדיין נותר מוצאם של הצנרים לא ברור. לפעמים נטען כי הם נצר לסרמטים (Sarmatians) [2]. ולדימיר מינורסקי, פרסולוג (חוקר איראן) יהודי רוסי, מצד שני, האמין כי הם היו דוברי נאח (באצב, צ'צ'נית, אינגושית, ג'והורי). ללא קשר למוצאם, נראה כי הצנרים אימצו, במהלך השנים, הרבה סממנים של התרבות הגאורגית, כולל שפה ודת וכתוצאה מכך התמזגו באופן מוחלט בגאורגים, לקבוצה האתנוגרפית ה"מוחבים", שהתגוררו באזור היסטורי-גאוגרפי, בצפון מזרח גאורגיה, בשכנות לאוסטים, שנקרא חֶבי (ხევი), והיו ידועים עד לאחרונה כצאנים או צוֹנים.
חשיבותם של הצנרים עלתה בתקופה שבה הערבים שלטו ברוב הקווקז. הם ביצעו מרד נרחב כנגד הפולשים בשנות השבעים של המאה השמינית, ולפי ההיסטוריון והגאוגרף הערבי, יעקובי, ביקשו עזרה מהביזנטים, הכוזרים ומהסקעליבה (سقالبة). השבט המורד הפך במהרה לכוח דומיננטי במחוז ההיסטורי קאחתי, ושיחק תפקיד חשוב, בשנת 787, בהיתהוות של נסיכות קאחתי, עם התואר הנדיר של העומד בראשה, "כורבישוף" (הממלכה נקראה כורבישופות). המקורות הערביים בני זממנו השתמשו במילה "סנריה" (Sanãryia) כדי לציין את הנסיכות. מכל מקום, נראה כי הצנרים נחלשו באופן משמעותי בתחילת המאה התשיעית, מאפשרים לשבט היריב, הגרדבנים, להשליט את השליט ואצ'ה ככורבישוף של קאחתי, בשנות השלושים של המאה התשיעית. בסוף המאה העשירית, צנריה נפלה תחת כיבוש ממלכת הרתי, אשר מלכו, יוהן סֶנֶכֶּרים (იოანე სენექერიმი), אשר מלך בשנים 951-959 אימץ את הכינוי "מלך הצנרים".
[עריכה] מקורות
- סטיפן ראפ (2004), מחקרים על ההיסטוגרפיה של גאורגיה בימי הביניים, 398-399, ISBN 9042913185
- מינרובסקי ו. פ. (1963), ההיסטוריה של ש/ירוואן ודרבנט במאות ה-9 - ה-11, עמ' 210-211, מוסקבה, (רוסית)
- לורדקיפנידזה מ. ד. (1963), האיחוד הפוליטי של גאורגיה הפאודלית, עמ' 140, (גאורגית)
- ברדזנישווילי נ. א. (1963), סוגיות בהיסטוריה של גאורגיה, כרך 9, עמ' 60, טביליסי, (גאורגית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ אגוסטי אלמני, מקור האלאנים: אוסף ביקורת, עמ' 177, ISBN 9004114424, (אנגלית)
- ^ סטיוון רוניסמן (1988), הקיסר רומנוס לספנוס ותקופת שילטונו: מחקרים על האימפריה הביזנטית במאה ה-10, עמ' 171, ISBN 0521357225, (אנגלית)
