פקודת העיריות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פקודת העיריות [נוסח חדש] היא פקודה המסדירה את פעולתן של העיריות בישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה חקיקתית
כפי שניתן ללמוד משמה, מדובר בדבר חקיקה שמקורו בתקופת המנדט הבריטי. הפקודה נחקקה בשנת 1925, ולאחר קום המדינה עובדה לנוסח חדש, בשנת 1964. מאז תוקנה הפקודה 112 פעמים. התיקון האחרון אושר בכנסת ב-26 בדצמבר 2007, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2008 ועניינו הסמכת שר הפנים להעביר תפקידים שהעיריה נכשלה במילויים לרשות מקומית אחרת.
בנוסף לפקודת העיריות נחקקו במהלך השנים עשרות חוקים אחרים המסדירים נושאים שונים הקשורים בשלטון המקומי, החל מחוק הרשויות המקומיות (בחירות) וכלה בחוק הרשויות המקומיות (תרנים לאנטנות טלוויזיה ורדיו).
ב-21 במרץ 2007 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק העיריות. הצעת חוק זו הוכנה במשך מספר שנים במשרד הפנים, והיא נועדה להחליף את פקודת העיריות, את פקודת המועצות המקומיות ואת מרבית החוקים האחרים.
[עריכה] תוכן הפקודה
כאמור, לא כל ההוראות הנוגעות לפעילות העיריות מוסדרות בפקודת העיריות. הנושאים שכן מוסדרים בפקודה, מפורטים להלן:
[עריכה] כינון עירייה
הפקודה מסמיכה את שר הפנים לכונן עיריות בצו, והיא קובעת את התנאים לכך. הפקודה קובעת מתי רשאי השר להפוך מועצה מקומית או קבוצת מועצות מקומיות לעירייה, וכן מתי ניתן לבטל עירייה. כן קובעת הפקודה את סמכות השר לשנות את תחום השיפוט של עירייה.
בסמכותו של השר להכריז גם על רבעים עירוניים בתוך תחומי העירייה, המנוהלים בידי ועדים מקומיים. דוגמאות בולטות לכך הן קרית חיים בחיפה, נווה מונוסון ביהוד ומכבים-רעות במודיעין.
[עריכה] מועצת העירייה
הפקודה קובעת מה יהיה מספר חברי המועצה, כנגזרת ממספר תושבי העיר. המספר המינימלי הקבוע הוא 9 (בעיריה שבתחומה מתגוררים פחות מ-5,000 תושבים) והמספר המקסימלי הוא 31 (בעיריה שבתחומה מתגוררים למעלה מ-100,000 תושבים), ובכל מקרה הוא אי זוגי.
הפקודה קובעת מי פסול מלכהן כחבר מועצה, ומטילה על חברי המועצה הגבלות שונות שנועדו למנוע ניגוד עניינים. היא קובעת גם הוראות בדבר השעיה של חבר מועצה, התפטרותו, והגבלות על חברי מועצה שפרשו מסיעותיהם.
עוד קובעת הפקודה את המספר המקסימלי של סגני ראש העירייה (גם כאן, המספר תלוי במספר תושבי העירייה).
[עריכה] התערבות השלטון המרכזי בניהול העירייה
הפקודה קובעת מספר מקרים שבהם רשאים שר הפנים או הממונה על המחוז להתערב בניהול העירייה. השימוש בסמכויות אלה נחשב קיצוני, מאחר שמדובר בהתערבות במילוי תפקידו של גוף נבחר. מרבית הסעיפים המקנים סמכויות מעין זו נוספו בחוקי הסדרים שונים, כחלק מניסיון האוצר להביא לניהול מאוזן של העיריות, שרובן נמצאות בגרעונות.
הפקודה קובעת, למשל, כי אם הממונה על המחוז סבור כי העירייה אינה ממלאת חובה שמוטלת עליה על פי דין, הוא רשאי להוציא לה צו למילוי אותה חובה, ואם גם אז אינה ממלאת אותה, רשאי הוא למנות אדם שימלא את התפקיד במקומה. במקרה שבו השר סבור כי העירייה אינה פועלת מספיק לגביית ארנונה ותשלומים ומסים עירוניים אחרים, הוא רשאי למנות גובה שיבצע זאת במקומה. סמכות נוספת של השר היא מינוי חשב מלווה בעירייה שנמצאת בגירעון.
בעוד שהסמכויות שהוזכרו הן התערבות בעניינים נקודתיים, בסמכותו של השר גם לפזר את המועצה ולמנות ועדה למילוי תפקידיה או ועדה למילוי תפקידי המועצה וראש העירייה. המקרים בהם רשאי שר הפנים לעשות כן הם: אם סבר כי העירייה אינה ממלאת את חובותיה; אם ועדת חקירה מיוחדת, שהקים לשם כך, מצאה כי המועצה או ראש העיר אינם ממלאים את תפקידיהם כראוי; אם העירייה אינה עומדת בשיעורים מסוימים (הקבועים בתקנות) של גירעון שוטף, גירעון מצטבר, גביית ארנונה וגביית תשלומי אספקת מים.
אם מועצת העיריה לא מאשרת את תקציב העירייה במועדים הקבועים בפקודה, פיזור המועצה מנדטורי, ושיקול הדעת של השר הוא רק האם להדיח גם את ראש העירייה.
[עריכה] ועדות המועצה
הפקודה מונה 13 ועדות שהמועצה חייבת לבחור: ועדת מכרזים, ועדת כספים, ועדת מל"ח, ועדת ביטחון, ועדת לענייני ביקורת, ועדת הנחות, ועדה לקליטת עלייה, ועדת בטיחות בדרכים, ועדה לקידום מעמד הילד, ועדה להנצחת זכרם של נרצחי טרור, ועדת חינוך, ועדה לאיכות הסביבה וועדה למאבק בנגע הסמים המסוכנים.
מרביתן של הוועדות הן ועדות מייעצות ואין להן סמכויות של ממש. הוועדות האופרטיביות הן ועדת מל"ח, שבסמכותה לקבוע הוראות בדבר הכנתו והפעלתו של המשק לשעת חירום וועדת ההנחות, שבסמכותה לקבוע את הקריטריונים למתן הנחות מסכומי הארנונה, בכפוף למגבלות הקבועות בפקודה. ועדת המכרזים היא אמנם ועדה מייעצת, אך חריגה מהמלצותיה טעונה הנמקה ואישור של מועצת העיר, ועל כן ניתן לטעון שלהמלצותיה תוקף כמעט מחייב.
[עריכה] עובדי העירייה
הפקודה מסדירה תנאי הכשירות, דרכי המינוי ודרכי הפיטורים של העובדים הבכירים בעירייה. הפקודה מחייבת את מינויים של מנכ"ל או מזכיר, מהנדס, מבקר וגזבר, ווטרינר. חובת המינוי ותנאי הכשירות של היועץ המשפטי ומנהל מחלקת החינוך מוסדרים בחוקים ספציפיים לעניין זה, אך דרכי המינוי הקבועות בפקודה חלות עליהם.
הפקודה קובעת גם כללים שונים למניעת ניגוד עניינים של כלל עובדי העירייה, וכללים בדבר העסקת קרובי משפחה.
[עריכה] תקציב העירייה
הפקודה מפרטת הוראות בדבר אופן הכנת התקציב, המועדים לאישורו במועצה ועריכת דוחות שנתיים. תקציב העירייה טעון את אישור שר הפנים, ובמקרים מסוימים הוא אף רשאי לערוך בו שינויים.
[עריכה] חובותיה וסמכויותיה של העירייה
הפקודה מפרטת את התחומים שהעירייה חייבת לדאוג להם. בין היתר, מדובר בתחזוקת רחובות, ביוב, הסדרת שווקים, תברואה, פיקוח על כלבים, הכנת המשק לשעת חירום ועוד.
כן מפורטות סמכויותיה של העירייה. בסמכותה של העירייה, בין היתר, להקים מבני ציבור וגנים ציבוריים, לנטוע עצים, לדרוש מבתי עסק לנקות את המדרכות הסמוכות אליהם, להסדיר שעות פתיחה של בתי עסק, להסדיר את השיט בנהרות, להסדיר בתי עלמין, לייסד חברות, ועוד.
לשם ביצוע חובותיה וסמכויותיה, רשאית מועצת העיר להתקין חוקי עזר.
[עריכה] ארנונה
רוב ההוראות לגבי תשלומי ארנונה אינן בפקודת העיריות, אלא חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992. בפקודת העיריות נותרו בעיקר הסעיפים העוסקים בדרכי הגבייה, ולא בעצם הטלת הארנונה.
[עריכה] חוקים נוספים העוסקים בשלטון המקומי
פקודת המועצות המקומיות היא החוק המקביל לפקודת העיריות, לגבי מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. בניגוד לפקודת העיריות המפורטת, מרבית ההסדרים אינם מופיעים בפקודה, אלא בצווים שהוציא שר הפנים מכוחה. סעיפים רבים בפקודה מחילים הוראות מפקודת העיריות על המועצות המקומיות.
חוקים רבים אחרים חלים גם על עיריות וגם על מועצות מקומיות. חוקים מרכזיים הם:
- חוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965, חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975, חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר), התשכ"ד-1964 וחוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993 מסדירים את ההוראות לגבי הבחירות ברשויות המקומיות. הבחירות במועצות האזוריות, שנערכות במתכונת שונה, מוסדרות בחוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה), התשמ"ח-1988 ובחוק המועצות האזוריות (מועד בחירות כלליות), התשנ"ד-1994.
- חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 מסדיר ביתר פירוט את חובותיה וסמכויותיה של רשות מקומית בענייני ביוב.
- חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961 מסמיך את הרשויות המקומיות להקים, בתנאים מסוימים, רשויות שמירה מקומיות.
- חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), התשי"ז-1957, המכונה "חוק ההסמכה", המסמיך רשות מקומית לאסור על גידול חזירים או מכירת מוצרים מבשר חזיר.
- חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה), התש"ס-2000, חוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי), התשל"ה-1975, חוק הרשויות המקומיות (מהנדס רשות מקומית), התשנ"ב-1991 וחוק הרשויות המקומיות (מנהל מחלקת חינוך), התשס"א-2001 מסדירים תפקידים מסוימים ברשות המקומית. חוק הרשויות המקומיות (יועצת לענייני מעמד האישה) הוא אחד החוקים הבודדים שמנוסחים בלשון נקבה.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
