פלישת חוטפי הגופות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פלישת חוטפי הגופות (Invasion of the Body Snatchers) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1956 בסוגת המדע הבדיוני המתאר פלישת חוצנים לכדור הארץ, המשתלטים על גופם בני האדם ומחליפים אותם בכפילים זהים, שאינם נבדלים במאום מיצורי האנוש המקוריים, אלא שהם מקרינים קור וחסר רגשות ופועלים במסגרת אחת שמטרתה להשתלט על כדור הארץ.

תוכן עניינים 1 ההפקה 2 העלילה 3 הפתיחה והסיום שנוספו 4 הרקע הפוליטי - חברתי 5 הפקות נוספות 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ההפקה

הסרט פלישת חוטפי הגופות הופק בשנת 1956. הסרט מבוסס על ספר בשם "חוטפי הגופות" (The Body Snatchers) פרי עטו של סופר בשם ג'ק פיני (Jack Finney).

הסרט הוא מסרטי ה B-movies, סרטי קולנוע שהופקו בתקציב מצומצם, בשחור - לבן וצולמו בעיקר מחוץ לאולפן. סרטים מסוג זה היו מקובלים בהוליווד בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. הסרטים היו בעיקר סרטי מתח, אימה ומדע בדיוני. סרטים מסוגת הסרט האפל נכללים ברובם בקטגוריה זאת. רבים מסרטים אלו הפכו במרוצת השנים לסרטי פולחן.

הסרט בויים על ידי הבמאי היהודי - אמריקאי דון סיגל (1912-1991), במאי נחשב של סרטי פעולה ומתח, שסרטו הנודע ביותר הוא הארי המזוהם משנת 1971. פרט לסרט פלישת חוטפי הגופות לא ביים סיגל כל סרט אחר של מדע בידיוני.

[עריכה] העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

עלילת הסרט מתרחשת בעיירה קטנה בקליפורניה. גיבור הסרט, הרופא המקומי, ד"ר מיילס בנל, המגולם על ידי השחקן קווין מקארתי (אחיה של הסופרת מרי מקארתי, אשר על פי צירוף מקרים יש לשמו משמעות לגבי ההיבט הפוליטי-חברתי של הסרט), החוזר לעיירה לאחר שנעדר ממנה בהשתתפותו בכנס רפואי, מגלה לתדהמתו כי אחדים ממטופליו באים אליו בטענה כי יקיריהם ובני משפחתם אינם אלא מתחזים, ולא קרוביהם האמיתיים. אחת מהן היא אהובתו לשעבר בקי דריסקול המגולמת על ידי השחקנית דנה ווינטר (מי שהשתתפה בין השאר בסרט רשימתו של אדריאן מסנג'ר), המתלוננת בפניו כי בת דודתה סובלת מאשליה כי דודן הקשיש, "הדוד אירה" החביב, אינו אלא מתחזה שתפס את מקומו של הדוד האמיתי.

מאוחר יותר באותו יום מביאה סבתא את נכדה לרופא, הלומד ממנה כי הילד נתון בחרדה וחושש לחזור לביתו, בהתעקשו כי אמו אינה אמו. הרופא פוגש את פסיכיאטר של העיירה המודע אף הוא לתופעה, אך מגדיר אותה כהיסטריה המונית.

הרופא מוזעק מארוחה נינוחה במסעדה לביתו אחד מידידיו ג'ק. בהגיעו לביתו של ג'ק מראה לו ג'ק גופה מוזרה שמצא בחצרו, דומה לגויית אדם אך פניה אינן מושלמות ונראות כפניו של עובר שתווי פניו טרם התגבשו ובכף ידו אין אצבעות. הרופא מגלה לתדהמתו כי מידות הגופה וממדיה תואמים את אלו של ג'ק. הרופא מבקש מג'ק שישים עין על הגופה במשך הלילה, כדי לראות מה יקרה לה ולהודיע לו על כל התפתחות. עוד באותו ערב מגיעים ג'ק ואשתו לבית הרופא, כשהם אחוזי בעתה לאחר שראו שהגופה בינתיים התגבשה, קיבלה תווי פנים והיא נראית ככפילו של ג'ק לכל דבר ועניין.

הדבר מעורר ברופא חרדה לגורלה של ידידתו בקי והוא ממהר לביתה ומגלה כי גם בו נמצאת גופה, ההולכת ומתגבשת לכפילה מושלמת של בקי.

בהמשך מתברר לרוטפא ולידידיו כי הגופות מגיעות לבתיהם של תושבי העיירה, כשכל אחת מהן עטופה בתוך מעין תרמיל זרעים ענק של צמח ובכל בית בו מונח התרמיל, מפתח ממנו כפיל הזהה במראהו לאדם שבביתו הונח התרמיל, מלבד העובדה כי הם מפגינים קור וחוסר רגשות. האנשים המקוריים שנוצרו להם הכפילים נרצחים על ידי הכפילים וגופותיהם נעלמות.

הרופא מנסה להתקשר ל FBI אך נוכח כי הקווים תפוסים או מנותקים. מתברר כי כל אנשי העיירה, לרבות שוטריה, הם כפילים והם מקיימים מערכת מאורגנת של שתילת התרמילים בבתיהם של התושבים האחרונים שהם עדיין בני אנוש.

הסרט מגיע לשיאו כשהרופא ובקי ידידתו מנסים להמלט מאנשי התרמילים במטרה להזהיר את יתר האנושות. הם מתחבאים ובקי מוחלפת בשנתה על ידי כפילה. הרופא הלוקח אותה לזרועותיו כדי לנשקה, זורק אותה בבהלה כהוא נוכח לראות את פניה חסרות ההבעה והוא מבין כי היא כבר אחת "מהם".

הרופא נס על נפשו ויוצא לכביש המהיר, מטפס על גב משאית חולפת שעליה מתנוססים שמות הערים הקרובות ומתברר לו כי עלה על משאית של אנשי התרמילים, בדרכה להפיץ את התרמילים בערים נוספות. הוא קופץ מן המשאית וזועק אל הנהגים החולפים על פניו "הביטו טפשים, אתם בסכנה. האינכם רואים? הם בעקבות כולכם. הם בעקבות כולנו.הם כבר כאן! אתם הבאים בתור!".

[עריכה] הפתיחה והסיום שנוספו

הסיום המדכא והמייאש של הסרט גרם לצורך להוסיף סיום אופטימי ונוסך תקווה לסרט. למעלה משני עשורים לאחר הקרנתו המקורית של הסרט, בשנת 1979, כאשר יצא הסרט להקרנה מחדש בבתי הקולנוע, הוספו לו פתח דבר וסיום, שבאו למתן את המסר הפסימי של הסרט. הפתיחה שנוספה לסרט יוצרת מסגרת שבה הרופא מספר את הסיפור לאחר מעשה ומעמידה את עלילת הסרט כתאור רטרואקטיבי "פלאש בק" של הפרשה.

הסיום שנוסף מסיים את העלילה בכך שהרופא נאסף מהדרך ומובל לבדיקה פסיכיאטרית, בדרך הוא מספר לשוטרים את גירסתו, שאינה זוכה לאימון. אז מתרחשת תאונת דרכים המאשרת את סיפורו; אוטובוס מתנגש במשאית ועליה כמות של התרמילים. המשטרה מאמתת את סיפורו של הרופא ומציבה מחסומים על הכבישים. אנשי הבולשת הפדרלית וסוכנויות הביטחון האחרות נכנסות לכוננות חירום. לרופא באה הרווחה על כי סוף סוף מאמינים לו.

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

[עריכה] הרקע הפוליטי - חברתי

בשנות החמישים של המאה העשרים שררו בקרב העם האמריקאי מספר חרדות:

• חרדה המונית מפני השתלטות קומוניסטית שנבעה מגל המקארתיזם שעורר הסנטור ג'וזף מקארתי.

• מאידך, חרדה מפני המקארתיזם , שהייתה נחלת חלק קטן מן הציבור האמריקאי, בעקר בחוגי המשכילים ובעלי ההשקפות הליברליות.

• חרדה מן התוצאות של הניסויים של כלי נשק אטומיים באטמוספירה העלולות לגרום ליצירת מוטציות מפלצתיות שיעלו על ערי ארצות הברית.

• חרדה מפני נחיתת חוצנים, שיפלשו לכדור הארץ על מנת לשעבד או להשמיד את הגזע האנושי. חרדה זו התעוררה בעקבות גל ההיסטריה ההמונית שפקדה את הציבור האמריקאי, החל מתקרית רוזוול בשנת 1947 וה"התגלות" ההמונית של צלחות מעופפות, שארעה באותה שנה ונמשכה לאורך שנות החמישים.

חרדות אלה באו לידי ביטוי בתרבות ההמונית הארצות הברית, בסרטי המדע הבדיוני (כדוגמת "היום בו עמדה הארץ מלכת" "The day Earth stood still" משנת 1951), בספרי המדע הבדיוני (כדוגמת השליטים מאת רוברט היינליין), בסרטי אימה ואף בדרמות פוליטיות (כדוגמת השליח ממנצ'וריה, שאמנם הוסרט כבר בראשית שנות השישים, אך ביטא הייטב את חרדות שנות החמישים).

הסרט פלישת חוטפי הגופות ביטא את כל החרדות האלה גם יחד ומכאן הצלחתו הגדולה בזמנו. כוכב הסרט קווין מקארתי (שבצירוף מקרים שם משפחתו זהה לשם יוצר המקארתיזם) אמר בראיון בשנת 1998 כי כל כוונתם של יוצרי הסרט הייתה ליצור סרט אימה-מדע בדיוני והם לא התכוונו ליצור אלגוריה פוליטית. גם מחבר הספר שעל פיו הופק הסרט, ג'ק פיני אמר כי לא הייתה לו בכתיבת הספר לו כל כוונה פוליטית, אולם רבים ראו בסרט בזמנו ביטוי לחרדה מפני השתלטות קומוניסטית ומעטים יותר ראו בו חרדה מפני המקארתיזם.

[עריכה] הפקות נוספות

הסרט זכה לשלוש הפקות נוספות, מספר רב מן הרגיל. ההפקות הן:

• פלישת חוטפי הגופות (Invasion of the Body Snatchers) משנת 1978.

בסרט זה, שהוסרט כעשרים שנה לאחר תום גל המקארתיזם ובתקופה בה כבר הייתה המלחמה הקרה בדעיכה, לא היה מסר חברתי - פוליטי כדוגמת זה של הסרט המקורי, והוא היה סרט מדע בדיוני ואימה מן המנין. לעומת הסרט המקורי שהסתיים במסר של תקווה, היה סיומו של סרט זה פסימי ומפחיד. הסרט צולם בצבעים וזכה להצלחה מסוימת בגין העובדה שאת תפקיד הגיבור מילא דונלד סאתרלנד שהיה אז בשיא הצלחתו הקולנועית.

• חוטפי הגופות (Body Snatchers) משנת 1993.

סרט זה שהופק 37 שנה לאחר הפקת הסרט המקורי, לא היה כבר בגדר אלגוריה פסיכולוגית או פוליטית, אלא סרט מתח מן המניין, על חוצנים הצרים על בסיס צבאי מבודד בדרום ארצות הברית, הצדים חיילים מאנשי הבסיס ומשבטים אותם. בסרט לא השתתפו שחקנים ידועים והוא לא זכה להצלחה רבה בבקורת ובקופות.

• הפלישה (The Invasion) משנת 2007.

בסרט זה אשר בכיכובה של השחקנית ניקול קידמן, הנושא את המוטיב הבסיסי של הסרט המקורי, תוקפים חוצנים שהגיעו לכדור הארץ מספינת חלל שהתרסקה, את בני האדם והופכים אותם בשנתם ליצורים חסרי רגשות. הסרט בויים על ידי הבמאי הגרמני אוליבר הירשביגל, מי שהתפרסם באותה עת כבמאי של הסרט הגרמני "הנפילה" על ימיו האחרונים של אדולף היטלר בבונקר בברלין (הסרט נחשב על ידי הקהל והביקורת ככשלון).

[עריכה] קישורים חיצוניים

• "פלישת חוטפי הגופות (1956)", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)