עלילות דם בהיסטוריה הרומנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עלילות דם נגד היהודים הופיעו בהיסטוריה הרומנית עם ריבוי האוכלוסייה היהודית במחוזות בהם חיו הרומנים.
עלילות הדם נגד היהודים בעולם הנוצרי התחילו כבר במאה ה-12 (המקרה הקדום ביותר הוא מאנגליה, משנת 1144) והתפשטו על פני אירופה במקביל לגלי ההגירה של היהודים. לראשונה מוזכרת בכתובים עלילת דם במחוזות הרומניים בשנת 1710, בטרגו נאמץ.
בתקופת הפאנאריוטים היו עלילות דם רבות בארצות הרומניות ועל כך כתב בשנת 1898 ההיסטוריון הרומני פומפיליו אליאדה שחקר את התקופה: "הבריות מייחסים ליהודים כל מיני דברים משונים: בשבוע הפסח ובשבוע הפסחא האנשים מחזיקים את ילדיהם סגורים בבית מפחד שהיהודים יגנבו אותם כדי למצוץ את דמם בשביל לשים אותו במצות שלהם; ואם קורה שילד נעלם, כל האוכלוסייה דורשת בתוקף שכל היהודים יעונו (לגילוי הילד)".
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת טרגו נאמץ
בשנת 1710, בטרגו נאמץ ("היריד הגרמני") שבנסיכות מולדובה, העלילו על היהודים ששחטו ילד נוצרי כדי להפיק ממנו את הדם הדרוש ליהודים לעשיית מצות של פסח. הפורעים ביצעו לינץ' והרגו חמישה יהודים ו-22 נוספים נכלאו ונכבלו באזיקים. כאשר נוכחו היהודים לדעת שהאלימות רק הולכת וגוברת, שלחו משלחת אל השליט דימיטריה קנטמיר. קנטמיר שלח שני אנשים מהימנים לחקור ולבדוק את הנעשה, ועל פי מסמכי התקופה האנשים הפריכו את הטענות נגד היהודים. נקבע שיש לשחרר את היהודים הכלואים ואת הנזיר שיזם את כל הפרשה כלאו בבית משוגעים לכל חייו.
[עריכה] עלילת אורחיי (אוניצקאן)
בשנת 1717, באורחיי שבבסרביה (אז בנסיכות מולדובה), הואשמו היהודים בעלילת דם. ההאשמה טענה שיהודים "מופקרים" חטפו ביום החג של פסחא ילד נוצרי כבן 5. "דם הילד הושם בחביונות ונשלח בחלקו לחכם של קרקוב ובחלקו לחכם של דובסרי", גרסה ההאשמה על פי מסמכי התקופה. 4 יהודים הועמדו למשפט על כך ביאשי והמשפט עורר הדים רבים בעידודו של שליט הנסיכות, מיכאי רקוביצה, שניסה למנף את המקרה לסחיטת היהודים. לבסוף זוכו הנאשמים ויפוי הכוח של השליט בוטל על ידי שלטונות מעצמת החסות, האימפריה העות'מאנית. המקרה השאיר רושם עז, כך שהופיע במספר כרוניקות מהתקופה[1].
[עריכה] פרעות בעקבות הופעת ספר על עלילות הדם
בשנת 1803, ביאשי ובטרגו נאמץ פרצו מהומות נגד היהודים, לאחר הופעת ספר בו הואשמו היהודים בשימוש ברצח פולחני. הספר, שהודפס באותה שנה, נקרא Înfruntarea jidovilor asupra legii şi obiceiurilor lor (עימות היהודים מול חוקיהם ונוהגיהם), ספר שנכתב על ידי נאופיט Neofit, שמו הנוצרי של נוח מלמד, יהודי מומר שהיה לנזיר. בני הקהילה היהודית מצאו מקלט אצל המיטרופוליט ונימין קוסטכה Veniamin Costache, שהרגיע את המהומות, גינה את ההתנהגות הפראית ומנע שפיכות דמים. באותו זמן, השליט של נסיכות מולדובה, אלכסנדרו מורוזי Alexandru Moruzi, ציווה להחרים ולהשמיד את כל עותקי הספר. המיטרופוליט ציווה לעצור ולחקור את כל הנזירים שהיו מעורבים בענין. מקרה דומה התרחש ביאשי בשנת 1819 בעקבות הופעתו בשנת 1818 של ספר מסית בשם Răsturnarea religiei evreilor (הפיכת דת היהודים)[2].
[עריכה] עלילת גאלאץ
במאה ה-19, בערי נסיכות מולדובה, יאשי, בקאו, גאלאץ, רומאן ומקומות נוספים היו עלילות דם נגד היהודים, עלילות עם תוצאות קשות. המקרה של גאלאץ אופייני למדי. בגאלאץ, בחג הפסחא של שנת 1859 היו פרעות אלימות בהם יהודים נהרגו ונפצעו, בתי כנסת נהרסו, גלילי תורה נשרפו, בתים וחנויות נבזזו ונהרסו והשלטונות בתגובה עצרו את היהודים. האירוע התחיל ביום 12 באפריל 1859 עם האשמה שהיהודים הוציאו דם מידו של ילד נוצרי ולמחרת בלילה נעצרו 15 יהודים. ב-14 באפריל, בשעת התפילה, אלפי נוצרים התנפלו על בית הכנסת והיכו ביהודים. 50 ספרי תורה, ספרים קישוטים ותשמישי דת שונים הועלו באש ואת הרהיטים השונים נפצו. כל בתי היהודים נבזזו והיהודים, גברים נשים וילדים, הוכו עד זוב דם. פניות לקונסולים הזרים לא עזרו. הברון רוטשילד התערב וביקש את הגנתו של אלכסנדרו יואן קוזה ולאחר מכן שוחררו העצורים ללא משפט[3].
[עריכה] עלילות בוקרשט
בבוקרשט שבנסיכות ולאכיה, בשנת 1801, הייתה עלילת דם שבמהלכה נהרגו 128 יהודים. לפי פקודת הנסיך מורוזי נענשו המתפרעים וחלק מהיהודים קיבלו פיצויים. כעבור שלוש שנים, בשנת 1804, שוב העלילו על היהודים, אך הנסיך קונסטנטין איפסילנטי דרש מראשי הכנסייה הנוצרית להגן על היהודים וזאת בהסתמך על כך שחוקי היהודים אוסרים עליהם את אכילת הדם. הרוחות נרגעו, אך לא לזמן רב ובשנים 1808 ו1811 היו ניסיונות מחודשים להצתת עלילות דם. בשנת 1812 הטילו על היהודים את האשמה על המגפה שפרצה במקום והם נאלצו לפדות עצמם בממון.
[עריכה] עלילת קישינב
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 64
- ^ Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie, בוקרשט 2004, הוצאת הספר, ע. 75
- ^ Evreii din România în texte istoriografice עמוד 66
[עריכה] לקריאה נוספת
- Contribuţia evreilor din România la cultură şi civilizaţie (תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה), הוצאת הספר.
- Evreii din România în texte istoriografice (יהודי רומניה בטקסטים היסטוריוגרפיים) אנטולוגיה בהוצאת הספר - בוקרשט 2004.
