עלילות גילגמש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עלילות גילגמש (ידוע גם כגַּלְגַּמֵשׁ בהגייה אכדית) הוא אפוס שומרי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, המתארת את קורותיו האגדתיות של גלגמש, מלך ארך. כתיבת היצירה מתוארכת לשנת 2000 לפני הספירה בקירוב. עלילת גילגמש נמצאה רק במאה ה-19 בספרייה שבחורבות נינווה שבאשור, אך נראה שהייתה ידועה בימי קדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] העלילה
על פי האגדה היה גילגמש שליש אדם ושני שלישים אל ולא היה דומה לו. הוא מלך על עמו בארך (אורוק), שבדרום בבל.
חלומו של גילגמש היה להקים חומה מגוננת על ארצו שאיש לא יוכל להפילה. לשם כך הוא העביד את אנשיו יומם ולילה.
נתיניו של גילגמש לא היו מרוצים מהעבודה הקשה וגם מכך שמלכם ניסה לנצל את זכות הלילה הראשון על נשותיהם. הם התפללו לאלה ארורו שתקים יריב לגילגמש.
[עריכה] אנקידו
ארורו נענתה לתפילות ויצרה ענק פראי בשם אנכידו, אשר התרועע עם החיות הפראיות בארץ ארך. גילגמש הצליח להסיח את דעתו ולפתותו באמצעות שליחת הכוהנת של אישתר להתערטל לפניו.
אחרי זמן מה של אהבהבים ייעצה הכוהנת לאנקידו למצוא לעצמו יריב כערכו, לעלות לעיר ולהילחם בגילגמש.
המלחמה בין שני הענקים טלטלה את העיר וידו של גילגמש הייתה לבסוף על העליונה, אולם זו הייתה תחילתה של ידידות מופלאה בינו לבין אנקידו. השניים יצאו להילחם יחד ביער הארזים במפלצת חומבבה שאיימה על המדינה ונחלו ניצחון בתום מאבק קשה. אחר כך ניצחו גם פר פראי שיצרה האלה אישתר בכעסה על שגילגמש מסרב להיענות לחיזוריה.
או אז נפל אנקידו למשכב ונטה למות. גילגמש הצטער צער רב: "מה מועילים לי הגרזן, הרומח, החרב", קרא בכאב. כשמת קרע גילגמש את שיער ראשו, ואחרי שישה ימי אבל יצא למסע אל אותנפישתים, אחד מאבות-אבותיו, כדי לטקס עימו עצה ולשאול אותו על מסתורי החיים והמוות.
[עריכה] מסעות גילגמש
[עריכה] אגדת המבול
-
ערך מורחב – אותנפישתים
בסופו של מסע מסוכן, ארוך ומייגע הגיע גילגמש אל אותנפישתים בן האלמוות, אך לזה לא היו מילות תנחומים עבורו.
במקום תשובה הוא החל לספר לו על תולדות הארץ.
לפני עידן ועידנים גמרו בליבם האלים לשלוח מבול בתושבי גדות נהר הפרת כדי לדלל את האוכלוסייה הגדולה שהפריעה את מנוחתם, אך אל מי התהום והחוכמה "אֶא" (Ea) הזהיר את בן חסותו אותנפישתים לפני. אותנפישתים בנה לו ספינה גדולה בצורת קובייה, העמיס עליה את משפחתו, משרתים וצאן. לכל מי ששאל הוא אמר שאנליל זועם עליו ולכן מגלה אותו למקום אחר.
אחרי שישה ימים ושישה לילות של שיטפון שבהם הפרת עלה על גדותיו והחריב את הארץ, הגיע היום השביעי. ספינתו של אותנפישתים עגנה על הר ניציר (דרומית להר אררט). מקץ שבעה ימים נוספים בהם עגנה הספינה על צלע ההר פתח אותנפישתים חלון ושלח יונה, אולם היא חזרה. לא היה לה מקום לעגון בו. לאחר מכן שלח סנונית, אולם גם היא חזרה. רק משנשלח עורב מאוחר יותר, ידע אותנפישתים שהארץ מתייבשת. הוא יצא מהספינה והקריב קורבן לאלים ש"נאספו כזבובים" אל ריח הקורבן.
אף שבתחילה זעם האל אנליל על שאותנפישתים ניצל מהסערה, הרגיעו אותו האלים האחרים באומרם שהטובים אינם צריכים לשלם על עוונות החוטאים. אנליל התרצה ואף בירך את אותנפישתים בחיי נצח.
האלים החליטו לא להשתמש יותר בעונש המבול וסימן לכך היה תליון שלבש האל אא, במקום זאת הם החליטו לדלל את האוכלוסייה שהפריעה את מנוחתם בעזרת מחלות וחיות טרף.
[עריכה] צמח החיים
גילגמש שמע את הסיפור, אך נותר בלי פתרון למצוקתו. רק בזכות אשתו של אותנפישתים עלתה הצעה חדשה. בתחתית הים ישנו צמח החיים, והוא יוכל להשיב את נפש ידידו של גילגמש.
גילגמש צלל לקרקעית הים וזכה בצמח. לא היה גבול לאושרו. אולם בעודו חוזר לארך, רחץ גילגמש במעיין והותיר את הצמח לא מוגן. נחש הבחין בו ונטל אותו לעצמו. מאז ועד היום מסוגלים הנחשים להשיל עורם מעליהם ולחדש את נעוריהם.
[עריכה] הפגישה עם אנקידו
גילגמש שב לארצו מיואש וניסה לצאת למסע חדש אל העולם שמתחת, אך במהרה התברר לו שדבר זה לא יצלח, שכן הוא כרוך בכניסה לעולמם של האלים.
לא נותר לגילגמש אלא להתחנן לאלים שיאפשרו לרוח של אנקידו לבקרו. בסופו של דבר הם נעתרו לבקשתו. נפתח חור באדמה ורוחו של אנקידו עלתה מתוכו. הגיבורים התחבקו, אך אנקידו סירב לדבר על שקורה בארץ המתים, כדי לא להעציב את חברו, אך הייתה לו נחמה כלשהי. למעלות טובות יש תרומה גם בעולם שמתחת לאדמה.
משחזר גילגמש לארצו וראה את חומות ארך, התנחם בכך שגם בני תמותה יכולים לפעול וליצור יצירות גדולות.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ש. שפרה, עלילות גלגמש: סיפור הידידות בין גלגמש המלך וידידו אנכידו, איורים: בלהה ומנשה קדישמן, עם עובד, 2000.
- ניצה אברבנאל, גלגמש - גיבור מיתולוגי בתרבות משתנה, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2001.
- שאול טשרניחובסקי, שירות ושירים (כל כתבי שאול טשרניחובסקי, כרך ו'), הוצאת עם עובד, 1995.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- תקציר עלילות גלגמש מאת מתרגמת היצירה, ש. שפרה, אתר מקראנט
- "עלילות גילגמש וסיפור המבול", מאמר באתר דעת.
