ניסוי בנשק גרעיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניסוי בנשק גרעיני (ובקיצור לא מדויק: ניסוי גרעיני) הוא ניסוי שמטרתו לבחון את יעילותו ותוצאותיו של נשק גרעיני. לעתים משמש הניסוי הגרעיני גם להפגנת כוחה הגרעיני של המדינה העורכת את הניסוי (רבות מהמעצמות הגרעיניות הוכיחו לעולם את מעמדן באמצעות ניסוי גרעיני).
במהלך המאה העשרים, מרבית המדינות שפיתחו נשק גרעיני בחנו אותו באמצעות ניסוי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ניסוי טריניטי
-
ערך מורחב – ניסוי טריניטי
| נשק גרעיני |
|---|
 |
|
היסטוריה של הנשק הגרעיני |
| מדינות בעלות נשק גרעיני |
|
ארצות הברית · רוסיה · בריטניה · צרפת |
הניסוי הגרעיני הראשון, "ניסוי טריניטי", נערך בארצות הברית ב-16 ביולי 1945. עוצמת הפיצוץ בניסוי, אשר היה הפיצוץ הגרעיני הראשון בהיסטוריה, הייתה שקולה לכ-21 קילוטון TNT.
ניסוי טריניטי היה שיאה של תוכנית מנהטן, התוכנית האמריקנית הסודית לפיתוח נשק גרעיני, אשר במסגרתה פותחו שני סוגים של פצצות גרעיניות, פצצת אורניום המבוססת על "מנגנון ירי", ופצצת פלוטוניום המבוססת על "מנגנון קריסה". הפצצה בניסוי טריניטי, אשר זכתה לכינוי "גאדג'ט", הייתה מבוססת על פלוטוניום ובעלת מנגנון קריסה. הצלחת הניסוי סללה את הדרך להטלת שתי הפצצות הגרעיניות על יפן שלושה שבועות לאחר מכן. השנייה בהן – "איש שמן" שהוטלה על נגסאקי – הייתה העתק מדויק של "גאדג'ט". הטלת הפצצות הובילה לסיום מלחמת העולם השנייה, וסימנה את תחילת עידן הגרעין.
הידיעה כי הניסוי בא לבחון נשק שמידת עוצמתו משוערת בלבד ומיוחס משקל כה רב להצלחתו, העמידה קריטריונים מורכבים לבחירת אתר ראוי לקיומו. מטעמי בטיחות ברורים, היה על האתר להיות מרוחק מאות קילומטרים ממקום יישוב וריק לחלוטין מאוכלוסייה. היה עליו להיות מבודד לצורך הבטחת סודיות הניסוי, אך עם זאת קרוב דיו למעבדות לוס אלאמוס על-מנת להקל על הליכי שינוע הציוד הכבד והמורכב שנדרש לביצוע הניסוי ומדידת הנתונים. כדי לאמוד נכונה את עוצמת הפיצוץ ותוצאותיו, פני השטח צריכים היו להיות מישוריים ושטוחים כך שדבר לא יעמוד בפני גל ההדף, על מזג האוויר היה להיות יציב, ללא רוחות עזות ועם תנאי ראות טובים. לאחר התלבטות נבחר לניסוי אזור שומם בחלקו הדרומי של מדבר ניו מקסיקו, כ-340 קילומטרים דרומית ללוס אלאמוס.
התחזיות הרשמיות בנוגע לתוצאות הניסוי נעו מכישלון מוחלט עד להערכה (כמעט מדויקת בדיעבד) כי עוצמת הפיצוץ תהיה שקולה לכ-18 קילוטון TNT. עם זאת, אי הוודאות באשר לעוצמת ההרס הטמונה בפצצה החדשה, הניבה גם השערות אפוקליפטיות מרחיקות לכת. ויליאם לורנס, העיתונאי שליווה באופן רשמי את תוכנית מנהטן, הכין מבעוד מועד סדרת הודעות לעיתונות לכיסוי כל תרחיש אפשרי, החל מדיווח על הצלחת הניסוי (אשר פורסם לבסוף), עד לדיווח המסביר מדוע אבדו כל מדעני הניסוי בתאונה אחת.
ב-16 ביולי 1945, פוצצה פצצת הניסוי בעוצמה השקולה לכ-21 קילוטון TNT. המגדל שעליו הוצבה הפצצה התאייד כלא היה, מכתש בעומק של 3 מטרים וברדיוס של 330 מטרים נפער תחתיו בחול המדבר אשר נמס והפך לזכוכית רדיואקטיבית ירקרקה.
ברגע הפיצוץ הוארו ההרים סביב האתר באור בהיר כרשף מגנזיום, 40 שניות אחר כך הגיע רעם הפיצוץ לאוזני הצופים, וגל הדף עצום וחם חרך את אדמת המדבר והורגש גם במרחק של 160 קילומטרים. כדור אש צהוב-כתום התפשט במהירות וממנו היתמר עמוד עשן לגובה 12 קילומטרים אשר הלך והתעוות עד שקיבל את צורת הפטרייה המפורסמת, אשר הוטבעה מאז בתודעה האנושית כסמל ההרס והחורבן של הנשק הגרעיני.
[עריכה] ניסויים בנשק גרעיני
מאז תחילת פיתוחו של נשק גרעיני, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי) ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, צרפת, הרפובליקה העממית של סין, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה. מרבית הניסויים נעשו על ידי ארצות הברית וברית המועצות.
[עריכה] האמנה למניעת ניסויים גרעיניים
בספטמבר 1996 החלה החתימה על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים שגובשה באו"ם. האמנה אוסרת על קיום ניסויים בנשק גרעיני וכל פיצוץ גרעיני אחר. האמנה קובעת שעל כל מדינה להימנע מלסייע, לעודד ולהשתתף בכל דרך שהיא בהוצאה לפועל של ניסויים בנשק גרעיני או פיצוץ גרעיני אחר. האמנה טרם נכנסה לתוקף, והיא תכנס לתוקף רק לאחר שיאשררו אותה 44 המדינות הרשומות בנספח 2 לאמנה (בהן ישראל, ארצות הברית ואיראן שחתמו אך לא אישררו את האמנה, ופקיסטן, הודו והרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה שלא חתמו על האמנה כלל). נכון להיום אשררו כ-34 ממדינות נספח 2 את האמנה, 176 מדינות חתמו עליה ומתוכן כ-134 מדינות אישררו אותה.
