משה קול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה קול

תאריך לידה	28 במאי 1911
תאריך עלייה	1932
תאריך פטירה	7 ביולי 1989
ממשלות	13, 14, 15, 16, 17
כנסות	מועצת המדינה הזמנית, 2, 4, 5, 6, 7, 8
סיעות	המפלגה הפרוגרסיבית, המפלגה הליברלית, הליברלים העצמאים
תפקידים בולטים	שר התיירות שר הפיתוח ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות

משה קול (קולודני) (28 במאי 1911 - 7 ביולי 1989), יליד פינסק (בלארוס, אז חלק מן האימפריה הרוסית), היה מנהיג ציוני, חבר הנהלת הסוכנות ושר בממשלות ישראל.

[עריכה] ילדות ונעורים

קול למד בחדרים מתוקנים שהיו מושפעים מרעיון חובבי ציון והתנועה הציונית והמלמדים היו דתיים לאומיים שלמדו עברית. לאחר שסיים לימודיו בחדרים, התקבל לגימנסיה הרוסית אך בשל צו שגרס כי הגימנסיה תהיה רק למיעוט הרוסי ואסר לקבל תלמידים יהודים, פנה לגימנסיה העברית תרבות שקמה בעירו והתקבל כתלמיד בכיתה ב'. קול הצטרף לתנועת השומר הצעיר והיה מבוני קן השומר הלאומי- הנוער הציוני בעירו. הוא נבחר להיות נציג התנועה בוועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולין והסכים לדחות את עלייתו לארץ בשל בקשת חברי התנועה.

[עריכה] העלייה ובניין התנועה בארץ

קול עלה לארץ בשנת 1932. הוריו רצו שילמד רפואה במערב אירופה אך קול לא הסכים והצדדים התפשרו על כך שקול יעלה לארץ וילמד באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל ימשיך לפעול בתנועה. מזכירות התנועה שכנה בקיבוץ פתח תקווה, שהיה הראשון לקיבוצי הנוער הציוני בארץ. באותם ימים שרר בארץ חוסר עבודה, והיו מלחמות בין ארגוני הפועלים על כיבוש כל מקום עבודה שהיה. התחילו לעלות יותר ויותר בעיות ההסתדרות הכללית והפועל העברי בעיר ובמושבה. התנועה רתמה עצמה לעגלת הרוויזיוניזם, השואף לשבור את אחדות ציבור העובדים. בשנים 1941 - 1946 היה חבר הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית. קול ראה באחדות ההסתדרות ערך ציוני ולאומי. יש שתהיה לשכת עבודה כללית, בלתי מפלגתית ונייטרלית שתחלק עבודה לכל הדורש לפי נתונים אובייקטיבים ולא מפלגתיים. קול החליט להפסיק את לימודיו ולהתמסר כליל לארגון התנועה בארץ ולהבטחת נאמנותה לעקרונותיה הרעיוניים.
קול הצטרף לקיבוץ תנועתי המפלס בכפר סבא ועסק בעיקר בשאלות התרבות והחברה, שאלות החינוך התנועתי לקראת חיי קבוצה. עם הקמת המדינה וקליטת העלייה של שארית הפליטה והתנועה העולמית של הנוער הציוני ייסדו עוד שבעה קיבוצים אולם רק שניים מהם נשארו במסגרת התנועה הקיבוצית: עין השלושה והסוללים. היה בין מנהלי המאבק הרעיוני והציבורי הגדול למען חינוך אחיד, מיזוג המגמות החינוכיות בשלושת הזרמים שתוכנו יהיה מבוסס על אחדות העם, המסורת והחלוציות.

[עריכה] הפעילויות החברתיות בארץ

קול השתתף בקונגרס ה-18 של התנועה הציונית בפראג, אשר היה סוער ורצוף מאבקים בין תנועת העבודה הציונית והתנועה הרוויזיוניסטית, מכיוון שהתקיים לאחר רצח חיים ארלוזורוב. בקונגרס זה הכריע קולו בהצעת תנועת העבודה לגבי בחירות הנשיאות וכשחזר ארצה נודע לו כי העיתון דבר פרסם מהדורה מיוחדת בשל הצבעה זו. קול שימש כנציג הראשון של העובד הציוני בוועד הפועל של ההסתדרות, והיה ממונה על הפיקוח על חלוקת העבודה ופרסם חוברת בנושא: חלוקת עבודה-כיצד?.
בשנת 1946 נפתח בפריז הכינוס האירופי הראשון של תנועת הנוער הציוני לאחר מלחמת העולם השנייה. קול נאם על הדרך לבניין מדינה יהודית וקרא לליכוד המחנה הציוני הכללי, לחיזוקו ולהתפתחותו בהתיישבות ובמפעל הארץ ישראלי, כדי שיהווה כוח דינאמי ומשפיע בציונות העולמית ובמדינה העברית העתידה. לאחר כינוס זה נבחר קול להיות חבר הנהלת הסוכנות ומשנת 1947 ראש מחלקת עליית הנוער בסוכנות. רצונו הגדול היה להיות אחראי להצלה, שיקום, חינוך וקליטה של אלפי בני נוער שנשארו בחיים אחרי השואה. עליית הנוער הלמה את שאיפותיו הציוניות. חברת הנוער הראשונה נקלטה בקיבוץ עין חרוד. במשך השנים התרחבה מפת הקליטה בכל הזרמים הקיבוציים, והוקמו כפרי נוער ומוסדות חינוך ברחבי הארץ. בשנת 1949 הוחלט להקים מסגרת למוסדות החינוך של התנועה בשם: יסודות. חמשת כפרי הנוער של יסודות (המוסד החקלאי במגדיאל, אלוני יצחק, חוות הנוער הציוני, נווה הדסה, ניצנים) נהפכו לבסיס איתן לעליית הנוער כולה. על עליית הנוער בתקופת אחריותו כתב קול בספריו: מסכת עליית הנוער ונתיבות בחינוך ושיקום.

[עריכה] הדרך הפוליטית

עם החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית החלו גם מאורעות הדמים. במשך כל תקופת מלחמת הקוממיות נשאר בירושלים וניהל את ענייני עליית הנוער מתוך העיר הלוחמת והנצורה. קול נמנה עם חברי מועצת המדינה הזמנית והיה בין החותמים על מגילת העצמאות. בזמן החתימה על המגילה היה קול בירושלים הנצורה והגיע לתל אביב באיחור של מספר ימים יחד עם אליהו דובקין.
בשנת 1948 נוסדה המפלגה הפרוגרסיבית על ידי איחוד העובד הציוני, רוב חברי העלייה המחודשת והציונים הכלליים המתקדמים. קול שימש יו"ר הנהלת המפלגה שהתקיימה 13 שנים, עד שנת 1961. ברוב שנות קיומה הייתה שותפה לקואליציות הממשלתיות בראשות בן-גוריון. קול עמד לצד הממשלה במאבקה נגד הפרישה הצבאית ובעד אחדות בלעדית של צה"ל. נאבק שירושלים תיהפך לבירה ממשית של ישראל ותבע שהכנסת תכונן חוקה למדינה. המפלגה הפרוגרסיבית הצהירה תמיד שהיא בעד חופש המצפון, שיחסה חיובי לערכי דת ומסורת בחיי האומה, אבל מתנגדת לכל כפייה דתית ואורח חיים דתי על אזרחי מדינת ישראל. בנוסף נאבקה לשיווי זכויות מוחלט למיעוט הערבי בישראל. בתקופת כהונתו במפלגה הוציא קול בטאון יומי של המפלגה בירושלים הנקרא: זמנים. זאת למרות שעורך הארץ דאז, גרשום שוקן, היה חבר כנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית, אך לא נשתנה מבחינה זאת דבר בהארץ כלפי המפלגה. בשנת 1961, בעקבות המשבר שפקד את המדינה ואת הממשלה בשל פרשת לבון שהביא לבחירות חדשות לכנסת החמישית, הציע קול להקים תנועה ליברלית רחבה בישראל כדי להבטיח שלטון דמוקרטי יציב ותקין. זה יעשה על ידי איחוד העובד הציוני עם סיעת העובדים הציונים- כלליים בהסתדרות העובדים. היו שהטיפו להקים איחוד משולש בו תשותף גם מפלגת חרות אך לדעת קול מפלגה צריכה להיות מושתת על בסיס רעיוני ברור, והרי בסיס כזה אינו קיים בין הליברליזם המתקדם וההומאני של המפלגה הפרוגרסיבית ובין חירות. לבסוף הוקמה המפלגה הליברלית המאוחדת והתמודדה לכנסת החמישית. תוצאות הבחירות הקנו לה 17 חברים בכנסת, שלושה יותר משהיו בשתי המפלגות לפני האיחוד. המפלגה הליברלית המאוחדת התקיימה ארבע שנים בלבד בתקופת הכנסת החמישית.
בשנת 1965 נערך בתל אביב כינוס ההיערכות שבו הוחלט להקים את המפלגה הליברלית העצמאית. כינוס זה נקרא לאחר שהרוב של המפלגה הליברלית החליט להקים את גח"ל ולשים קץ לעצמאות המדינית והרעיונית ציבורית של המפלגה הליברלית המאוחדת.

[עריכה] מעליית הנוער לשר בממשלה

בשנת 1965 לאחר שהוקמה המפלגה הליברלית העצמאית, זכו חברי המפלגה בבחירות בחמישה חברי כנסת ולוי אשכול הזמין אותם להשתתף בממשלה הקואליציונית הרחבה שעמד להקים. בשל כך נפרד קול מעליית הנוער, לאחר 19 שנים של פעילות.
קול נבחר לייצג את המפלגה בממשלה וקיבל את משרד התיירות, לאחר שהתברר לו כי תיקי החינוך והסעד תפוסים וכי אין סיכוי ממשי כי הסיעות שמחזיקות בתיקים אלו יפנו את מקומם. קול כיהן בתפקיד שר התיירות 11 שנים (1966-1977). בשנת 1977 הגיעה ישראל לראשונה למיליון תיירים, זאת על אף תקופת השפל, שכללה את מלחמת יום הכיפורים. קול עסק רבות בהרחבת רשת לשכות התיירות הישראליות, פיתוח פעולת עידוד והסברה על מכמני ישראל כארץ תיירות ברוב ימות השנה, עקב התנאים האקלימיים בה. בנוסף למשרד התיירות קיבלה המפלגה את משרד הפיתוח, שהיה אחראי על פיתוח המחצבים ואוצרות הטבע של המדינה וממונה על תעשיית החשמל. במסגרת תפקיד זה הוקמו חברות בבעלות ממלכתית, שנועדו להביא להפקה מסחרית של אוצרות טבע. בכך ראה קול צירוף של חזון ומעשה חלוצי, הם יאפשרו את פיזור האוכלוסייה והפרחת אזורי שממה. מכרות הנחושת בתמנע בואכה ים סוף, מפעל הפוספטים באורון שבערבות הנגב ומפעלי ים המלח בסדום שימשו מאחזים ראשונים לחיים יהודיים באזורים צחיחים אלו.

במשך כל שנות חברותו בממשלות לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין, נאבק על קידום השילוב בין יהודים וערבים בישראל. טען כי בלי פתרון לבעיה הפלסטינית, לא ייכון שלום באזור.
בנוסף פעל לטיפוח הידידות עם הדרוזים בישראל. נאבק על הענקת שוויון מלא במדינה לבני העדה. בשנת 1977 העניקה לו המועצה המקומית דלית אל כרמל תואר יקיר מועצת הכפר במעמד כל חברי המועצה. במשך כל שנות חברותו בממשלה היה חבר בוועדת השרים לסמלים וטקסים ובוועדת השרים להתיישבות. היה בעד בניין יישובים בכל האזורים של גבולות הביטחון.

קול ומפלגתו תבעו חקיקת חוק לבחירה ישירה של ראשי הערים על ידי האוכלוסייה בכל רשות מקומית. קול תבע כי בחורי ישיבות יעברו אימונים צבאיים כדי שיוכלו למלא תפקיד ביטחוני בשעת חירום, או למלא תפקיד במשמר האזרחי ולהגן על השכונות שם קיימות הישיבות. ראשי הישיבות התנגדו לתביעות אלו ושרי מפד"ל דחו את ההצעה בטענה שפירושה הפרת הסטאטוס קוו. כשהועלתה ההצעה לישיבות הסדר שתמזגנה לימוד תורה עם שרות בצה"ל, תמך קול בממשלה לעודד הקמת ישיבות אלו, ופעל לאישור ישיבת הסדר בקרית ארבע ובישיבת הכותל.

[עריכה] סוף הדרך

כשפרש קול מפעילות פוליטית יומיומית, הקדיש חלק ניכר מזמנו לכתיבת מאמרים וספרים.
במלאות לו 75, כתבו חברים, סופרים, מחנכים וחניכים את הספר: יחיד ברשות רבים, ספר המתאר את התרשמותם מדרך עשייתו ומיכולתו במאבקים ובמפעלים לאורך השנים. קול היה נשוי לקטה, עובדת סוציאלית בירושלים ולהם שלוש בנות: עליזה פוגלסון, שרי פלג ויהודית ענבר. קול נפטר ב-7 ביולי 1989.