מנחם בן סרוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנחם בן סרוק
920 - 970

תרומות עיקריות

מחבר "מחברת מנחם", מילון עברי-עברי למקרא.

נתונים נוספים
ענף מדעי	בלשנות
ארצות מגורים	ספרד

מנחם בן סרוק (920 עד 970 בערך), בלשן ופילולוג יהודי בספרד של תור הזהב. מחבר "מחברת מנחם", מילון עברי-עברי למקרא.

בן סרוק נולד בטורטוסה, שבצפון-מזרח ספרד (קרוב לברצלונה) למשפחה מהמעמד הבינוני שעסקה במסחר. משפחתו הייתה, כנראה, משפחת תלמידי חכמים שעסקו, בין היתר, גם בחוכמת הלשון העברית, ואף בחיבור פיוטים. מנחם החל אף הוא לעסוק בחוכמת הלשון והצטיין בכך, עד כי שמעו הגיע לאוזניו של נגיד היהודים בקורדובה (דרום-מרכז ספרד) - יצחק אבן שפרוט. חכמים כמו מנחם גדלו בחסותם של עשירים, שנתנו להם את האפשרות להתמסר ללימוד החוכמות (נוהג מקביל לזה שהיה קיים בתרבות הערבית). הנגיד ששמע על מנחם, הזמינו לקורדובה עם כל משפחתו, לשמש לו למזכיר, ולתת לו אפשרות לעסוק בלשון העברית. מנחם עבד עד שנפטר יצחק אבן שפרוט, ואז חזר לעיר מולדתו לעסוק במסחר. כעבור זמו מה, בנו של אותו יצחק - חסדאי אבן שפרוט, שהתמנה אף הוא לנגיד, הזמין את מנחם לחזור ולעבוד בקורדובה, ולחסות בצלו כקודם.

מנחם הוציא בימים אלו (בסביבות שנת 960) את עבודתו המונומנטלית - ה'מחברת' (גַ'מַע) - המילון ללשון העברית וללשון הארמית המצויות במקרא. זהו, למעשה, המילון העברי-עברי הראשון ללשונות אלו הידוע לנו. ה'מחברת' מכנסת (מחברת, מהפועל לחבר) מילים מן הלשונות הללו. זוהי למעשה קונקורדנציה, לקסיקון של מילים תנ"כיות. הלקסיקונים המוכרים לנו מלפני המחברת כתובים בדרך-כלל בערבית (רס"ג) ומבוססים על מילים יחידאיות בתנ"ך.

דונש בן לברט התנגד נמרצות לתוכן המחברת. הוא טען שהפרשנויות המוטעות של בן סרוק עלולות להביא לידי חטא. חסדאי קיבל את גירסת דונש, ומנחם הוענש בחומרה בגירושו מביתו ביום שבת. במכתב שכתב לחסדאי הוא כותב כי אינו מבין על מה הואשם, ומביע תקווה שאלהים ישפוט את המקרה אחרת. המחברת אינה חיבור קראי. עם זאת, מנחם הואשם במשך הדורות בהחזקת דעות קראיות, משום שהציע פירושים המבוססים ישירות על פשט המקרא ומנוגדים לעתים לפרשנות של חז"ל.

תקופת חייו של מנחם בן סרוק על ציר הזמן

המחברת מחולקת לפי שורשי המילים, אלא שלפי דעת מנחם רבים מהשורשים הם בני שתי אותיות או אות אחת. הדבר נבע מאי הכרתו בשורשים חסרים כגון חסרי פ"נ או ע"ו. בעיניו, לא סביר כי שיבושי לשון ונפילת אותיות יביאו לנוסח המקודש של התנ"ך, מאחר והעברית שבה הוא כתוב הומצאה על ידי אלהים והיא קודמת לכל שפה אנושית. בכך, דומה השקפתו של מנחם להשקפה הקראית. יצויין שגם בהשקפה הרבנית מקובל כי התורה (ולא התנ"ך כולו) נכתב או נוצר על ידי אלהים, אלא שמקובלת התפישה "דיברה תורה בלשון אדם" כדי להסביר מדוע השפה אנושית כל-כך - היא נכתבה עבור קוראיה, האנושיים.

הוויכוח בן מנחם לדונש לא הסתיים, תלמידי מנחם שראו את תשובות דונש, השיבו עליהם בספר "תשובות תלמידי מנחם". תלמידי מנחם היו: יצחק בן קפרוּן, יצחק אבן ג'קטילה ויהודה בן דוד (יהודה חיוג'). יהודה חיוג' היה זה שחשף ראשון את השורשים המשולשים בעברית, בשיטה המקובלת עד היום. תלמידו של דונש, הנקרא 'יהודי בן ששת' כתב גם הוא תשובות נגד תשובות התלמידים של מנחם. בעוד שבמדינות דוברות הערבית הייתה המחברת מוקצה לעתים קרובות בעקבות ביקורת דונש, הרי שבמדינות אחרות היה זה מילון שימושי ומוכר באין מילון עברי מיוחד לשפת המקום. בצרפת, למשל, הייתה המחברת מוכרת, ורש"י מצטט ממנה לעתים קרובות. רבנו תם (נכדו של רש"י) קינא את קינאתו של מנחם ואף כתב ספר 'הכרעות' נגד דונש.

הוויכוחים בין חסידי מנחם לחסידי דונש ניטשים עד היום (מן הבחינה המקצועית של הבנת התפתחות השפה, והבנת הפרשנות).

מחברת מנחם נשמרה בכתבי יד רבים, ויצאה לאור בשתי מהדורות מדעיות, מהדורת פיליפובסקי (פיליפאווסקי), לונדון, תרי"ד 1854 ומהדורת בדיוס (Sáenz-Badillos), גרנדה, 1986.