מנהרת התעלה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מנהרת התעלה היא מנהרת רכבת המקשרת בין בריטניה וצרפת ליד מצר דובר, מתחת לתעלת למאנש. המנהרה, באורך של 50 ק"מ, מהם 39 ק"מ מתחת לים, נפתחה בשנת 1994 לאחר עשרות שנים של תכנון. מנהרת התעלה היא מנהרת הרכבת הפעילה השנייה באורכה בעולם לאחר מנהרת סֵייקַן ביפן. במנהרה פועלים שני שרותי רכבות: רכבת ה-Eurostar שמקשרת בין לונדון, פריז ובריסל ורכבת ה-Eurotunnel שפועלת כמעבורת ומעבירה כלי רכב מצד אחד לשני.
תוכן עניינים |
[עריכה] ניסיונות קודמים
ההצעה הראשונה לבניית מנהרה הייתה בשנת 1802 מאת מהנדס צרפתי בשם אלברט מטייה-פווייר. לפי הצעתו, נוסעים יעברו מצד לצד על גבי כרכרות רתומות לסוסים. הדרך הייתה אמורה להיות מוארת באמצעות מנורות נפט ואיי התעלה ישמשו לפתחי אוורור. העלות של מיזם זה, כפי שחושבה על ידי מטייה-פווייר, היייתה מיליון פאונד. הצעה לא יישומית נוספת העלה בשנת 1875 פיטר ברלאו, בונה הרכבת התחתית של לונדון, שהציע להניח צינור מתכת שיצוף במי התעלה. ההצעה נדחתה.
בסוף המאה ה-19, עם התפתחות הרכבות, הפכו היוזמות לבניית המנהרה למעשיות יותר. בשנת 1875 הוציאו הפרלמנטים של בריטניה ושל צרפת זיכיון ליזמים פרטיים לבנות את המנהרה. היזמים לא הצליחו לגייס כסף והזיכיון פקע כעבור שנה. במקביל, נערך בשנת 1876 סקר גאולוגי מקיף על האזור.
בשנת 1880 התחדשו הניסיונות לבנות את המנהרה על ידי מספר חברות רכבת בריטיות. הן ביצעו חפירות ניסיון וניסו לחפור לאורך מספר מטרים אבל לא הצליחו לגייס את הכסף. המיזמים טורפדו לבסוף מסיבות צבאיות. הממשל הבריטי חשש כי המנהרה תעודד פלישה של צבאות מהיבשת. כ-40 שנה מאוחר יותר הצליחו בנאים בריטיים לחפור 128 מטר מהתעלה עד שעלתה שנית אותה התנגדות צבאית.
[עריכה] המנהרה הנוכחית
[עריכה] תכנון
עם התחזקות המגמה של איחוד אירופה חזר ועלה הרעיון של חיבור בריטניה ליבשת. בשנת 1957 הוקמה קבוצת מחקר בנושא שפרסמה את ממצאיה שלוש שנים מאוחר יותר. הקבוצה הציעה את המתווה שבוצע לבסוף של שתי מנהרות רכבת שביניהן מנהרת שרות קטנה יותר לצורכי תחזוקה וחירום. בשנת 1973 ניסו להתחיל את המיזם אולם הוא נעצר שנתיים מאוחר יותר לאחר חפירה של 250 מטרים בלבד.
בשנת 1984 פרסמו ממשלות בריטניה וצרפת מכרז לבניית המנהרה במימון פרטי. מתוך ארבע הצעות נבחרה ההצעה שדמתה ביותר לתוכנית משנת 1973. הזוכה במכרז, קונסורציום של חברות בניה בריטיות וצרפתיות בשם "Anglo-French Transmanche Link" הוכרז ב-20 בינואר 1986. באותה שנה נחתמה גם האמנה בין בריטניה וצרפת שהסדירה את פעולת המנהרה.
הנתיב שנבחר למנהרה הוא לא הנתיב הקצר ביותר אלא כזה שלאורכו נמצאת שכבת סלע גירי. מסיבה זו התעלה גם עמוקה יותר מניסיונות קודמים. עומקה הוא בממוצע 40 מטר מתחת לקרקעית הים.
[עריכה] בנייה
חפירת המנהרות ארכה שבע שנים בהם עבדו 15,000 פועלים שחפרו בו זמנית משני צדי התעלה. החפירה התבצעה באמצעות מכונות חפירה מיוחדות שבמקביל לחפירה גם הכילו מנגנונים לסילוק הסלע ויציקת שכבת בטון על קירות המנהרה.
ב-1 בדצמבר 1990 נפגשו לראשונה מכונות החפירה מהצד הצרפתי והאנגלי, 40 מטר מתחת לקרקעית תעלת למאנש. זה היה החיבור היבשתי הראשון בין בריטניה לאירופה מאז ימי עידן הקרח האחרון לפני כ-13,000 שנים. חפירת התעלה הייתה מדויקת כל כך שכשהחופרים נפגשו הייתה סטייה של שני סנטימטרים בלבד בין התעלה הצרפתית לבריטית. אתר המפגש הפך להיות אחד מהאולמות שמאפשר מעבר בין שתי המנהרות. לאחר המפגש פורקה מכונת החפירה הצרפתית ואילו מכונת החפירה הבריטית הוסטה כך שנקברה בשולי המנהרה.
במהלך החפירה הוצאו מהצד הבריטי ארבע מיליון מטר מעוקב סלע. פסולת זו הוטמנה בחוף הבריטי כך שנוצר שטח חדש של 360 דונם שנכבש מהים.
[עריכה] פעילות
המנהרה נחנכה רשמית ב-6 במאי 1994 על ידי מלכת בריטניה אליזבת השנייה ונשיא צרפת פרנסואה מיטראן. תחילת הפעילות הסדירה הייתה בסוף אותה שנה.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מנהרת התעלה |
