מלריטה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלריטה או מלוריטה (בלארוסית: Маларыта; רוסית: Малорита), עיירה בבלארוס, במרחק של כ־50 ק"מ מבריסק. בעיירה התקיימה קהילה יהודית פורחת עד מלחמת העולם השנייה. יהודי העיירה הוצאו להורג בבורות ירי ביוני 1941.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] לפני מלחמת העולם השנייה
השם מלריטה משמעו ריטה הקטנה. ריטה הוא נחל שעובר בקרבת העיירה. העיירה נמצאת בלב אזור פולסיה, השייך כיום לבלארוס, והמשופע בביצות וביערות עד. בהסכם ברסט ליטובסק ב־1922 מסרו הסובייטים את האזור כמחווה של רצון טוב לידי הפולנים.
ראשוני היהודים הגיעו למלריטה בתחילת המאה ה-18. בתחילת המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התחזקה ההתיישבות היהודית באזור. היהודים השתלבו בתוכניות פיתוח האזור. השלטונות הפולנים החלו לבער שטחי יערות גדולים ולהושיב בהם אכרים פולנים כדי למנוע 'גרמניזציה' של האזור. יהודים חכרו שטחי יער לתקופה של מספר שנים לצורך הכשרתם למתיישבים הפולנים. מלבד היערנים זרמו למקום בעלי מקצוע יהודים כגון סנדלרים, חייטים, נפחים ועוד. יהודים גם הקימו מפעלים קטנים כמו טחנות קמח ומנסרות.
משגדל מספר היהודים הוקמו במלריטה בית כנסת, מקווה, בית מדרש ובית הרב. מסביבם נבנו בתי העיירה היהודית. יהודי מלריטה כמעט ולא עסקו בחקלאות, אך לכל משפחה היה מעין משק קטן שכלל תרנגולות אחדות, פרה ועז.
[עריכה] מלחמת העולם השנייה
ביום פלישת גרמניה לפולין, ב־1 בספטמבר 1939, בשעה שבע בוקר, הטילו מטוסים גרמניים פצצות במרכז העיירה שפגעו בין היתר בתחנת הרכבת, בתחנת החשמל ובמנסרה. בשבועות ובחודשים הבאים הוצפה מלריטה בגל של פליטים שברחו מפולין הכבושה. בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, של חלוקת פולין בין רוסיה לגרמניה, נכנס לעיירה הצבא הסובייטי. הסיפוח החל ב־17 בספטמבר 1939, ולכבודו שונה שם הרחוב המרכזי בעיירה לרחוב שבעה־עשר בספטמבר.
תקופת ראשית השלטון הסובייטי במלריטה התאפיינה בקשיים כלכליים שנבעו מחיסול מקורות הפרנסה היהודים המקובלים של מסחר וקמעונאות. הסובייטים גם פגעו במרקם החיים הדתי של היהודים ושיבשו את אורחות חייהם. לעומת זאת נפתחו בתי הספר התיכוניים והמקצועיים ללימודים ללא תשלום.
הפלישה הגרמנית לברית המועצות, בשעה 4 לפנות בוקר של ה־22 ביוני 1941 תפסה את יהודי מלריטה בהפתעה גמורה. כאשר נכנסו הגרמנים למקום היהודים התמלאו פחד וברחו ליערות. אחר כך החלו לחזור לעיירה. הגרמנים ניצלו את שובם והקימו במקום גטו שבו ריכזו כ־2,800 מיהודי מלריטה והסביבה. הגרמנים הורו על הקמת יודנרט שבראשו עמד יהודי בשם זקלמן. הגטו היה פתוח, ללא שמירה, והתושבים המקומיים המשיכו לפתח קשרים עם היהודים.
[עריכה] חיסול הקהילה היהודית
חיסול יהודי מלריטה החל ב־7 ביולי 1942 שוטרים אוקראינים מבית הספר לשוטרים שהיה במקום, שכיום משמש את המועצה המקומית, בלווית אנשי ס.ד. גרמנים, פשטו על הגטו. בפתחו של כל בית הוצב שוטר. היהודים הצטוו להתפשט ולהישאר רק בבגדים תחתונים. שאר תושבי העיירה הנוצרים קיבלו הוראה שלא לצאת מהבתים ולשכב על הרצפה ברגע שישמעו יריות.
בלילה התחילו האוקראינים והגרמנים להוביל את הגברים היהודים אל מפעל לבנים במרחק של כארבעה ק"מ מהעיירה, ושם החלו להוציאם להורג. הנשים והילדים נותרו מאחור כל הלילה. רק למחרת בצהריים נלקחו הנשים והילדים אל אזור ההריגה ושם הושמדו. בגטו מלריטה נרצחו כל 2,800 היהודים שהוחזקו שם, ביניהם בני משפחת אהרונסון, גולדברג, קורנבוים וזקלמן.
יהודי הגיטו חוסלו בידי אנשי משטרת הביטחון הגרמנית ס.ד שבאו מלוצק וכן על ידי שוטרים אוקראינים. בראש הכוח הגרמני עמד מאיור רוזה ויחידתו נקראה קומנדו נירנברג. בראש האוקראינים עמד פולקובניק (סגן אלוף) קוויאטקובסקי. בתום המלחמה הוא הצטרף לכוחות הגרמנים הנסוגים, היגר לקנדה וסיים שם את חייו בשיבה טובה.
דו"ח של הוועדה לחקירת פשעי הנאצים בברית המועצות, הנמצא בארכיון "יד ושם" מפרט את שיטת ההוצאה להורג של יהודי מלריטה: "היהודים הובלו אל הבור בקבוצות של 15-20 איש. הם הועמדו בקצה הבור, נורו באש אוטומטית ואז נפלו כולם למטה. לאחר מכן הובאה קבוצה שנייה והקורבנות נפלו על גוויות הנרצחים שקדמו להם". הדו"ח מספר על בריחת יהודי אחד, שנפצע מהיריות וחזר למלריטה. הגרמנים לכדו אותו, החזירו אותו לבור ושם הרגו אותו בירייה.
הדו"ח מלמד כי יום לאחר חיסול היהודים המשיכו הנאצים להתעלל באוכלוסייה המקומית והוציאה להורג תושבים מקומיים ביניהם אלנה ורקובסקאייה, מורה ואישתו של מנהל הבנק, יחד עם שני ילדיה וכן את אישתו של מנהל הדואר המקומי עם שני ילדיה.
[עריכה] מלריטה כיום
כיום לא מתגורר בעיירה אפילו יהודי אחד. שלטונות בלארוס הקימו במקום ההריגה אנדרטה לזכר 2,800 התושבים שהושמדו בידי הפשיסטים. באנדרטה אין כל אזכור לכך שהקורבות היו יהודים. על האנדרטה מופיעים רק שישה שמות בלארוסיים - אלה הם שוטר בלארוסי ששירת את המשטר הסובייטי ובני משפחתו. לאחר בוא הגרמנים הלשינו עליו שכניו כי היה קומוניסט והוא הוצא להורג ביחד עם אשתו וארבעת ילדיהם.
יהודי מלריטה טמונים בשישה בורות שגבולותיהם משורטטים בבהירות. על הבורות ערוגות פרחים שעל טיפוחן אחראי בית הספר בעיירה.
עדות על ימיה האחרונים של יהודי העיירה נמסרה ליוסף אהרונסון מהוד השרון, בנו של ישראל אהרונסון ממלריטה. אהרונסון ביקר ביקור שורשים בעיירה בחודש מאי 2006, ושמע את תאור סופם של יהודי העיירה מפי ולדימיר איבנוביץ, תושב המקום בן 77, שהיה לדבריו עד לרצח.
