מיתולוגיה רומית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המיתולוגיה הרומית היא המיתולוגיה שנוצרה ברומא העתיקה, תוך עירבוב של מיתוסים, אגדות עם, אלים של עמים כבושים והעתקה של האלים במיתולוגיה היוונית, תוך שינוי שמותיהם.
בהתחלה הרומאים האמינו כי כמעט בכל חפץ יש מהות אלוהית ולכן היו האלים הרומיים אלים מופשטים חסרי צורה מוגדרת וחסרי תווי פנים, עם התגברות ההשפעה ההלניסטית שנבעה משליטתה של האימפריה הרומית ביוון ומהשפעתה של הדת היוונית-הלניסטית על רומא, התחילו האלים ללבוש צורה.
האלים הרומיים מחולקים למספר קבוצות:
- לארס (מהמילה פמילארס - משפחה) [1], שתפקידם להגן על המשפחה והבית.
- פנטס [2], אלי משק הבית, המחסנים והחצר
- מנס [3], אלי רוחות המתים והאבות הקדומים
- אינפרי - אלי השאול
- נובנסיליס - אלים מכובדים שאומצו מתרבויות ארות
- קבוצות נוספות מופיעות בתיאורים שונים
