מדיאה (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדיאה (יוונית: Mήδεια) היא טרגדיה יוונית קלאסית מאת אוריפידס. מיצירותיו המוקדמות (פורסמה בשנת 431 לפנה"ס בתחרות מחזות, זכתה במקום שלישי).

מדיאה - ציור של אוולין דה מורגן

הטרגדיה מציגה את דמותה של מדיאה, נסיכה מזרחית שהתאהבה ביאסון, מנהיג מסע הארגונאוטים, וסייעה לו להשיג את גיזת הזהב. לשם כך שכנעה את בנות פוליפס כי רקחה עבורן שיקוי מצעיר, שאם ימשח בו אביהן לאחר הריגתו יזכה בנעורי נצח. בעקבות זאת רצחו בנות המלך את אביהן, ומדיאה ויאסון נמלטו.

המחזה מתאר את מדיאה ביוון כאשר יאסון עזב אותה לטובת בתו של השליט המקומי, ממניעים תועלתניים. מדיאה מתבשרת כי עליה ועל ילדיה לצאת לגלות, מבקשת ארכה של יום ונענית.

היא שולחת לכלת יאסון במתנה שמלה שכאשר היא נלבשת, פורצת ממנה להבה המכלה את הכלה ואת אביה. כנקמה נוספת ביאסון היא רוצחת את ילדיה, שאותם ילדה לו, ונמלטת באמצעות מרכבתו של הליוס, אל השמש, שהוא סבה.

לאורך השנים נעשו מספר אדפטציות למחזה זה, ומדיאה הפכה לסמל לאישה נקמנית. פרט ל"מדיאה" של אוריפידס נכתבה גרסה נוספת של המחזה על ידי סנקה הרומי, שתורגמה לעברית על ידי רפאל אליעז. גרסה אחרת מופיעה בספר מטמורפוזות מאת אובידיוס.

המחזה "מדיאה" הועלתה פעמים אחדות בתיאטראות בישראל. לראשונה הועלה המחזה בעברית בתיאטרון הבימה בשנת 1955, בתרגום של יעקב מלכין עם חנה רובינא בתפקיד מדיאה. את המוזיקה להצגה חיבר פאול בן-חיים. ההפקה המועלית משנת 2006 היא בתיאטרון גשר בתרגום בן בר שביט ובבימוי לנה קריינדלין. את מדיאה משחקת יבגניה דודינה.