חנה רובינא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חנה רובינא (1889 - 2 בפברואר 1980), שחקנית ישראלית, כונתה בפי כל "הגברת הראשונה של התיאטרון העברי".
נולדה בעיירה ברזינו בביילורוסיה באימפריה הרוסית ב-1889. במקצועה המקורי הייתה גננת, מקצוע אותו למדה בפולין בקורס לגננות עבריות. את ראשית הקריירה שלה בתיאטרון עשתה בתיאטרונו של נחום צמח, שניהל מה שנקרא "הבימה העברית". ב-1917 הצטרפה לתיאטרון "הבימה", שבדיוק החל לפעול, והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב "נשף בראשית".
רובינא נישאה בשנת 1921 לשחקן משה הלוי אשר שיחק איתה בתיאטרון הבימה, והתגרשה ממנו כעבור זמן מה. עלתה עם קבוצת שחקני "הבימה" לארץ בשנת 1928 והפכה להיות סמל התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט. את עולמה קנתה במחזה של ש. אנסקי "הדיבוק" (שבמקורו נקרא: "בין שני עולמות"), היא שיחקה במחזה את תפקיד הכלה לאה'לה רדופת הדיבוק. הפופולריות של המחזה התבטאה גם בלוגו של "הבימה" משך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות - דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".
כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה, כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד במלוא הרצינות וחיה אותו על-פי שיטת סטניסלבסקי.
חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור, שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות אישיותה המיוחדת והנונקונפורמיזם בגישתה החברתית. היא הקדימה את זמנה כאשר הביאה לעולם בת מחוץ לנישואין, מקשרי אהבתה עם המשורר אלכסנדר פן, בת, שלימים נודעה כזמרת אילנה רובינא.
בשנותיה האחרונות על הבמה זכתה רובינא להשתתף במחזות שונים של המחזאי נסים אלוני. אלוני אף כתב מחזה במיוחד עבורה בשם תפקיד במחזה "דודה ליזה", שבו היא שיחקה את התפקיד הראשי.
רובינא החמירה מאוד בעניני משמעת כלפי צופי התיאטרון, לא פעם הפסיקה הצגה באמצע כאשר הקהל לא התנהג כראוי. תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרון מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע כשהפסיקה סצינה מרגשת, כשהיא מבקרת בכלא ההונגרי אצל בתה, אותה שיחקה מרים זוהר, ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה: "להפסיק לפצח גרעינים".
זכתה באותות ופרסים ובהם פרס הבימה (1955) וחשוב מזה פרס ישראל בתחום התיאטרון שהוענק בפעם הראשונה בשנת 1956. כמו כן הייתה אזרחית כבוד של תל אביב ודוקטור של כבוד של אוניברסיטת תל אביב. היא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה. תפקידה הבימתי האחרון היה המלכה האם ב"ריצ'רד השלישי", אך היא לא הגיעה אפילו לפרמיירה ופרשה בשל סיבות רפואיות. נפטרה בתל אביב ב-2 בפברואר 1980.
[עריכה] דמויות שביצעה (רשימה חלקית)
- דבורה – "נשף בראשית" (1918)
- אם המשיח – "היהודי הנצחי" (1919)
- לאה'לה – "הדיבוק" (1922)
- גברת אלווינג – "רוחות" (1924)
- תמר – "כתר דוד" (1928)
- רחב הזונה ואנה היצאנית – "קצווי הכרך" (1932)
- יהודית – "בכור השטן" (1934)
- פורציה – "הסוחר מוונציה" (1936)
- דונה איזבלה – "האנוסים" (1938)
- האם – "האם" (1939)
- מירל'ה – "מירל'ה אפרת" (1939)
- מיכל – "מיכל בת שאול" (1941)
- יוקסטה – "אדיפוס המלך" (1947)
- גברת אלבינג – "רוחות" (1947)
- רבקה – "בערבות הנגב" (1949)
- אמא קוראז' – "אמא קוראז'" (1951)
- לינדה – "מות הסוכן" (1953)
- ליידי מקבת' – "מקבת'" (1954)
- מדיאה – "מדיאה" (1955)
- מרי טיירון – "מסע ארוך אל תוך הלילה" (1965)
- דודה ליזה - "דודה ליזה" (1969)
- צרועה (אם המלך) – "אכזר מכל מלך" (1969)
- צוענייה – "הצוענים של יפו" (1971)
- דונה כריסטינה - "אדי קינג" (1975)
- המלכה האם (הדוכסית מיורק) – ריצ'רד השלישי (1979)
[עריכה] לקריאה נוספת
- כרמית גיא, המלכה נסעה באוטובוס - רובינא ו"הבימה", הוצאת עם עובד, 1995.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דנה פולס, חנה רובינא, באתר הסוכנות היהודית.
- חנה רובינא, באתר "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי"
- חנה רובינא שרה את הפיוט קרב יום. אתר ynet
- על תרומתה של חנה רובינא באתר "בננות"
