מבצע בן נון ב'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מבצע בן נון ב' היה אחד ממבצעי צה"ל במלחמת העצמאות. המבצע היה הנסיון השני לכבוש את מתחם לטרון ולפתוח את הדרך לירושלים הנצורה ב-30 במאי 1948. המבצע נערך בעקבות מה שלימים כונה מבצע בן נון א', הניסיון הראשון לכבוש את מתחם לטרון ב-25 במאי 1948 שנכשל ועלה באבדות כבדות.

תוכן עניינים 1 רקע 2 ההכנות למבצע 2.1 הערכות הלגיון 2.2 תוכנית המבצע 2.2.1 כוחות ומשימות 2.2.2 הירדנים 3 המבצע 3.1 ההתקפה על כפר לטרון 3.2 ההתקפה על המנזר 3.3 ההתקפה על המשטרה 3.4 ההתקפה על דיר איוב 3.5 ההתקפה על רכס התותחים 3.6 סיום הקרב ותוצאותיו 4 לאחר הקרב 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] רקע

יום לאחר כשלון מבצע בן נון א' ב-26 במאי התקיפו כוחות לגיון ירדנים בגזרה המזרחית של הפרוזדור וכבשו את גבעת הרדאר מידי חיילי חטיבת עציוני וכך יצרו לחץ בגזרת מעלה החמישה. ב-27 במאי נפל הרובע היהודי ומגניו נפלו בשבי. היה חשש כבד שגם שאר ירושלים תיפול בידי הלגיון אם לא תגיע עזרה מידית.

ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון היה נחוש בדעתו לפתוח את הדרך לירושלים. ב-28 במאי 1948 מינה את דוד מרכוס (מיקי סטון) למפקד עליון של חזית ירושלים והעניק לו דרגת אלוף. למרכוס הוכפפו חטיבות עציוני, הראל וחטיבה שבע. סגנו היה יגאל אלון.

[עריכה] ההכנות למבצע

בנוסף לגבעה 200 שכבר הייתה בידי צה"ל, הוחלט שעוןד קודם למבצע על צה"ל לכבוש את בית ג'יז ואת רכס דיר סוסין. ב-28 במאי יצאה פלוגה מגדוד 71 מיער חולדה לכבוש את בית ג'יז. למרות הערכות מוקדמות על כוח ערבי שנמצא שם, הכפר התגלה כריק. פלוגה מגדוד 72 שיצאה לכבוש את בית סוסין נעזרה במרגמות וכבשה גם היא את היעד. למחרת נכבשו עמדות האויב ממזרח לבית סוסין למרות אש אויב עזה. באותו יום יצאה חוליה קטנה של חיילי הנדסה למקש כבישים ליד לטרון. סיור ירדני הבחין בהם ושני פגזי תותח נורו לעברם. המוקשים התפוצצו והרגו ארבעה מהחיילים.

ציוד רב הגיע לחטיבה לקראת ההתקפה: מכונות ירייה, להביורים, מכשירי קשר, מנות מזון, קסדות ואפילו נוזל להגנה מברחשים. במקור, תוכנית ההתקפה התבססה על סיוע אווירי אבל ברגע האחרון המטוסים הופנו לגזרת הדרום לעצירת הצבא המצרי.

גדוד 32 שספג את מרבית האבדות במבצע בן נון א' (54 הרוגים) הוחזר לחטיבת הראל ובמקומו הובא גדוד 52 מחטיבת גבעתי. הגדוד הגיע ערב הקרב באיחור רב כשחייליו מותשים,. מאחר ולא הייתה כל אפשרות שיספיקו להתארגן עד למבצע, נדחה המבצע ביום.

[עריכה] הערכות הלגיון

המידע המודיעיני הראה כי כוח גדול מהלגיון הירדני הקים מערך הגנה חפור ומבוצר, ולו נשק מסייע רב. כוחו העיקרי של האוייב התרכז באזור המשטרה ובחורשות המנזר, אך גם הגבעות שממזרח ללטרון, עד דיר-איוב, היו מוחזקות וחפורות, ועמדות נשק נ"ט שלטו על הכביש שמעליהן. תוכנית אש ארטילרית כיסתה את הגיאיות והשבילים שבין לטרון לאזור בית-ג'יז ובית-סוסין. ריכוז התותחים היה בבית-נובה, ושל המרגמות - בעמואס. שלמה שמיר, מפקד חטיבה 7, הודה לאחר מעשה בהערכת חסר של כוח הלגיון שהחזיק ברכס לטרון. הוא העריך את כוח הלגיון בפחות מגדוד אחד, בעוד שלמעשה, רכס לטרון הוחזק ע"י חטיבה שלמה של הלגיון (חטיבה 3), שגדוד אחד מתוכה החזיק בחלקו המזרחי של הרכס (אזור דיר איוב-רכס התותחים). שמיר גם טען שלפי המידע שקיבל מיגאל ידין, ראש אג"מ והרמטכ"ל בפועל, חלקו המזרחי של רכס לטרון מוחזק ע"י כוח לגיון קטן מאוד. כמו בנסיון הקודם לכיבוש לטרון, מידע מודיעיני מוטעה על כוחו של האויב וצורת הערכותו במתחם לטרון גרם לתיכנון הלקוי של מבצע בן-נון ב', ותרם במידה ניכרת לכישלונו.

[עריכה] תוכנית המבצע

תוכנית המבצע הייתה שגדוד 73 יתקוף את החלק המערבי של מתחם לטרון. הכוח התחלק לשלושה צוותי-קרב מעורבים של חי"ר עם שריון שנועדו לתקוף בו-זמנית את מצודת המשטרה, את המנזר ואת הכפר.במקביל נועד גדוד 52 של גבעתי בסיוע פלוגה מגדוד 72 של חטיבה 7 לנוע מאזור הכפר בית סוסין, לתקוף את חלקו המזרחי של רכס לטרון, להשתלט על הנקודות השולטות באזור זה, ולאחר מכן לתקוף מהעורף את מערך הלגיון בחלק המערבי של הרכס, כל זה במהלך לילה אחד של לחימה.

[עריכה] כוחות ומשימות

כוח א', הכוח העיקרי, שכלל צוות-קרב פלוגתי משוריין, בפיקודו של יעקב ואג, יועד לתקוף את מצודת המשטרה ולכבשה. לצוות היו 5 זחל"מים, 3 מהם עם להביורים, כיתת חבלנים עם 250 ק"ג חומר נפץ מרסק לפריצת מבנה המשטרה שהיה עשוי משכבת בטון עבה, ומחלקת חי"ר שהייתה צריכה להיאחז במשטרה ולטהר אותה. החימוש שעל הזחל"מים כלל שני מק"בים וחמישה מקלעים. כוח ב' שכלל שלושה משוריינים ארבעה זחלמי"ם ושתי מחלקות חי"ר, הוקצה לריתוק האוייב בשטח המנזר. כוח ג' היה זהה לכוח ב' ויועד לכבוש את הכפר לטרון.

לכוחות היה ציוד לחימה רב שכלל פיאט, מרגמות, מקלעים, ומכונות ירייה. לקראת הפעולה אומן גדוד 73 בתנועה בלילה ללא אורות וביום נערכו אימונים וחזרות על תוכנית ההתקפה. הייתה זו הפעם הראשונה ששיטה זו של הכנה להתקפת-לילה נוסתה בצה"ל.

שתי פלוגות מגדוד 52 ופלוגה מגדוד 72 היו אמורות לכבוש את הכפר דיר איוב, ופלוגה נוספת מגדוד 52 הייתה אמורה לכבוש את רכס התותחים.

[עריכה] הירדנים

הלגיון הירדני היה ערוך לקראת ההתקפה בעיקר במנזר ובמשלטים אחרים. מפקד המשטרה העריך שהמשטרה לא תעמוד בהתקפה ישראלית נוספת. בליל ה-31 במאי הוא שמע את הזחלמי"ם הישראלים והזמין באופן דחוף את התגבורת של המשוריינים שהובטחה לו. במפקדת חטיבה 7 ישב חייל דובר ערבית שהאזין לקשר הירדני והבטיח שהתגבורת תגיע בקרוב. הירדנים במשטרה האמינו לכך ונרגעו.

[עריכה] המבצע

[עריכה] ההתקפה על כפר לטרון

באחת אחר חצות יצא הכוח שהיה צריך לכבוש את הכפר לטרון. לפתע נפל זחל"ם לתוך תעלה נגד טנקים והתהפך. חלק מהחיילים שבתוכו נפצעו. כשהתחילו הכוחות לחלץ את הפצועים מהזחל"ם נפתחה לעברם אש תופת מהמנזר. ההתקפה מהמנזר הפתיעה את הכוחות כיון שלפי ההערכות לא היה אמור להיות כוח רציני במנזר והכח השני היה כבר אמור לכבוש אותו. החיילים התחילו להחזיר אש אבל הרבה מהכלים נתקעו. השמים הוארו בפצצות תאורה, והחיילים שהיו חשופים נפגעו. חלק מהזחלמי"ם התחילו לפנות פצועים וכשהם הסתובבו על הכביש הם נתקעו זה בזה. עוצמת האש של הירדנים הלכה וגברה ופקודת הנסיגה של הכוח הייתה בלתי נמנעת.

[עריכה] ההתקפה על המנזר

הכוח שיצא להתקיף את המנזר יצא באיחור של שעה וחצי עקב איחור של חלק מהזחלמי"ם. הזחל"ם הראשון שהיה אמור לפרוץ את שער המנזר נתקל בגשרון שפוצץ. מפקד הזחל"ם העריך שהזחל"ם לא יוכל לעבור, אך בפקודת מפקד הגדוד המשיך לנסוע והזחל"ם אכן נפל לבור ויצא מכלל שימוש כשגם מכשיר הקשר התנפץ לרסיסים. החיילים יצאו מהזחל"ם ולפתע נפתחה עליהם אש מקלעים מהמנזר ומהחורשה.

הסיוע הארטילרי שהיה אמור לרסק את עמדות האויב ועליו הסתמך הכוח התגלה כטפטוף לא יעיל של פגזים, ולא סיוע אלטילרי של ממש. המשוריינים השיבו אש ממקלעי הבזה שהיו עליהם אך רוב המקלעים נתקעו לאחר מספר יריות. תותחי שתי ליטראות שהיו מאחורי גדר האבנים של המנזר פגעו בחלק מהמשוריינים והזחלמי"ם והוציאו אותם מכלל פעולה. חלק מהזחלמי"ם התחילו לסגת עם פצועים לעבר חולדה. גם ההתקפה על המנזר נכשלה.

[עריכה] ההתקפה על המשטרה

לפי ההערכות המוקדמות של צה"ל, הכוח הירדני המרכזי היה אמור להיות במשטרה. עקב כך הופעלה שם הפגזת ריכוך עזה עם נפוליונצ'יקים ומרגמות 155 מ"מ במשך למעלה משעתיים.

רק לאחר השעה שלוש וחצי הגיעה פקודת התזוזה. כשראה מפקד המשטרה הירדנית את הכוחות הישראלים חשב שהם התגבורת לה ציפה, אולם כשהזחל"ם הראשון פרץ את השער הבין שהוא תחת מתקפה. זחל"ם עם להביורים, עם מחלקת החבלה ועוד שלושה זחלמי"ם עם חיילי חי"ר פרצו לחצר המשטרה והרגו את חיילי הלגיון שלא הספיקו לסגת. הזחלמי"ם התמקמו בחצר והמטירו אש אל בניין המשטרה. הזחל"ם עם הלהביורים החל להמטיר אש ושרף שלושה צריפים שהיו ליד המשטרה. לאחר מכן ירקו הלהביורים אש על בניין המשטרה. היה נראה שההתקפה מצליחה ושבניין המשטרה הולך להכבש.

לאכזבת מפעילי הלהביורים, האש לא חדרה לבניין דרך חרכי הירי הצרים וגם לא הגיעה לגג, שם התמקמו רוב החיילים הירדנים. כשהירדנים הבינו שהישראלים בבעיה המוראל שלהם עלה בחזרה והם התחילו להמטיר אש במקלעים ורובים ולזרוק רימונים לכיוון הזחלמ"ים. רימון אחד חדר לתוך זחל"ם ולהבה עלתה ממנו. זחל"ם נוסף עלה על מוקש ונעצר.

למרות שנוספו לתמונה גם תותחים ירדניים הצליחה מחלקת החבלה להגיע לבנין המשטרה ולהצמיד אליו את חומר הנפץ. כיוון שהבניין נבנה על ידי "סולל בונה" והיה בנוי משכבת בטון עבה, היה צורך בכמות גדולה של חומר נפץ. לבניין הוצמדו 250 ק"ג חומר נפץ שהיו אמורים לפעור בו חור ענק, אך חומר הנפץ לא התפוצץ. החיילים ירו לעבר חומר הנפץ אך החומר לא התפוצץ. מעתה המאזן היה לטובת הירדנים. הם היו מוגנים במשטרה ואילו הזחלמי"ם החשופים מלמעלה הפכו למלכודת. מפקד הגדוד המשוריין פקד על הכוח הקרוב ביותר למשטרה, הכוח שהתקיף את המנזר, לחוש לעזרת הכוחות התוקפים את המשטרה, אך הכוחות שהיו במנזר היו בעצמם במצב גרוע עם פצועים והרוגים ולא יכלו לעזור. כוח העתודה של הגדוד הוזעק, אך הוא נתקע באמצע שדה מוקשים ולא יכול היה להגיע.

הכוחות שהיו בחצר המשטרה קיבלו פקודת נסיגה אך רק זחל"ם אחד היה כשיר לנסיגה, כל השאר נתקעו או כיוון שספגו אש מהירדנים או שמנועיהם רתחו. נהג המשוריין הכשיר לנהיגה נפצע בידיו, חייל אחר תפס את מקומו והמשוריין עם הפצועים שעליו נסוג. הירדנים התחילו לחגוג בחצר המשטרה עם מפקדם אך שמחתם ארכה זמן קצר בלבד. פגז ישראלי נחת בחצר והרג את המפקד וכמה מהחיילים.

[עריכה] ההתקפה על דיר איוב

הכוח שהתקיף את דיר איוב גילה שהכפר כולו ריק אך בפאתי הכפר שכן יעד מבוצר שהחל לפתע להמטיר אש על הכוח. הכוח נתפס לא מוכן והתקשה להתארגן ולהחזיר אש. החיילים נפצעו בזה אחר זה, והיה צורך לסגת. הנסוגים גילו שכל פעם שמשוגרת פצצת תאורה נפתחת לעברם אש תופת. בין פצצה לפצצה היה מרווח של כעשרים שניות. בשניות האלה הם רצו ולאחר מכן נשכבו לקראת פצצת התאורה הבאה וחוזר חלילה.

[עריכה] ההתקפה על רכס התותחים

הכוח שהתקיף את רכס התותחים תפס את הירדנים בלתי מוכנים. הירדנים גילו את הכוח מספר שניות לפני ההסתערות, אך זה היה כבר מאוחר מדי בשבילם. עמדות הירדנים חוסלו ברימונים ובאש מקלעים והחיילים הירדנים ברחו בלי להשיב אש מדויקת. הישראלים דלקו אחריהם בתעלות והרגו חלק מהם. אף חייל ישראלי לא נפגע וההשתלטות התקדמה ללא צורך בסיוע. בשעה ארבע בבוקר הגיעה פקודה ממפקד גדוד 52,יעקב פלורוב, לסגת כיוון שכל שאר הכוחות נסוגו. מפקד הכוח ניסה להתווכח, אך ללא הועיל. פלורוב הורה לכל הגדוד לסגת לכיוון חטיבת הראל, שהייתה יותר קרובה, כדי למנוע נפגעים מיותרים. החלטתו של פרולוב שהתקבלה על דעת עצמו עוד לפני סיום הקרב עוררה לאחר מעשה את חמתו של מרכוס.

[עריכה] סיום הקרב ותוצאותיו

כאשר העריך חיים לסקוב כי ההתקפה נכשלה ואין טעם להקריב יותר את לוחמי השריון, הוא ביקש וקיבל ממרכוס רשות לסגת.

בסיכום מבצע בן נון ב' נהרגו ארבעים ותשעה לוחמים נפצעו עוד כמה עשרות וכל השטחים שנכבשו במבצע עצמו נעזבו. בחצר המשטרה נשארו 31 הרוגים וארבעה זחלמי"ם.

האלוף מרכוס סיכם את הקרב במברק לבן-גוריון: "נכחתי בשדה הקרב, הארטילריה פעלה היטב. השריון מצוין. חיל הרגלים מחפיר".

[עריכה] לאחר הקרב

לאחר כשלון מבצע בן נון ב' זעמו חיילי הפלמ"ח בגדוד המשוריין על שיטות הפעולה של חטיבה 7 שהיו שונות מדרכי הפלמ"ח. הם שלחו מכתב למטכ"ל שעליו חתומים 52 חיילים:

	על יסוד נסיוננו בשבוע זה הוברר לנו שהגדוד במסגרתו הקיימת אינו מסוגל לפעולה צבאית יעילה. עקב חומרת המצב בשעה זו ברורה חשיבותו של הגדוד וההכרח להמשך קיומו. לכן דרישותינו הן: 1. חקירת ההתקפה של הגדוד המשוריין על לטרון. 2. ארגון גדוד תחת פיקודו של מטה הפלמ"ח בצירוף אנשי פלמ"ח. 3. חיל רגלים העובד בשיתוף עם הגדוד הנ"ל חייב להיות משורות הפלמ"ח. התוצאות העלולות לנבוע מאי-קיום בקשות אלו תחולנה על אחריות המטה.

לאחר שמכתב התגובה שקיבלו החיילים לא הכיר בתביעותיהם ערקו שבעים חיילים אל הגדוד השישי של הפלמ"ח אך הוחלט שלא להעמידם לדין.

[עריכה] לקריאה נוספת

• תולדות מלחמת העצמאות, הוצאת "מערכות"
• לטרון - אריה יצחקי, הוצאת כנה, 1982
• לטרון - רם אורן, הוצאת קשת
• דומיניק לאפייר ולארי קולינס, ירושלים, ירושלים, תרגם אהרון אמיר, הוצאת שוקן ,עמ' 416-421.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מבצע בן נון באתר הפלמ"ח