לי הארווי אוסוואלד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לי הארווי אוסוואלד (באנגלית: Lee Harvey Oswald) (18 באוקטובר 1939 - 24 בנובמבר 1963), האדם אשר ועדת וורן שמונתה לחקור את רצח קנדי, קבעה כי הוא שירה למוות בנשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, ב-22 בנובמבר 1963, בדאלאס שבטקסס. רבים אינם מקבלים קביעה זו. בטרם הושלמה חקירתו נרצח אוסוואלד על ידי ג'ק רובי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] נעוריו
אוסוואלד נולד בניו אורלינס, לואיזיאנה, ארצות הברית למשפחה ממעמד הפועלים. אביו, רוברט אדוארד לי אוסוואלד, מת כחודשיים לפני לידתו, ואמו, מרגריט, גידלה אותו ביחד עם שני אחיו, רוברט, ואחיו החורג ג'ון פיק. בילדותו עברה המשפחה טלטלות, ואוסוואלד אף בילה חלק מילדותו המוקדמת בבית יתומים. עד שהגיע אוסוואלד לגיל 18, גרה המשפחה ב-22 דירות שונות, ואוסוואלד ביקר בשנים-עשר בתי ספר שונים.
אוסוואלד היה ילד מסוגר ושתקן, ומריבותיו עם אמו הגיעו לעתים לאלימות. ידוע כי במהלך תקרית אחת שלף אוסוואלד סכין כנגד אמו, ואף היכה אותה. המשפחה עברה לגור בניו יורק מקום שם השיג ג'ון פיק עבודה במשמר החופים. בינואר 1953, כאשר היה אוסוואלד בן 14, ואמו שינתה שוב את מקום מגוריה, סירב אוסוואלד ללכת לבית הספר, דבר שהוביל לאבחון פסיכיאטרי. הוא אובחן כבעל "הפרעת אישיות עם קוים סכיזואידים ונטיות פאסיביות-אגרסיביות". אוסוואלד הושם תחת פיקוחו של קצין מבחן, ומשהתנהגותו אף החמירה, הורה שופט, בנובמבר 1953, כי הוא יישלח למוסד לעבריינים צעירים. בינואר 1954 חזרו מרגריט ואוסוואלד לניו אורלינס, על מנת להימנע מלציית לפסיקת השופט.
אוסוואלד מעולם לא סיים את בית הספר התיכון.
[עריכה] שירותו הצבאי
בשנת 1955 ביקש אוסוואלד מאמו לשקר בדבר גילו כך שיוכל להתגייס למארינס. השקר התגלה ואוסוואלד לא התקבל לחיל. לאחר מכן שוב לא חזר לספסל הלימודים. הוא עבד בעבודות מזדמנות כפקיד ושליח בחברות שונות, ואף שירת זמן קצר ביחידת משטרה מוטסת. כבר בשלב זה גילה נטיות קומוניסטיות, אך דבר זה לא מנע ממנו לרצות בכל לבו להתגייס למארינס, דבר עליו חלם מאז ילדותו.
ב-26 באוקטובר 1956 התגייס אוסוואלד למארינס, משמלאו לו 17 שנים ושבוע, והחיל היה מוכן לקבלו. אוסוואלד עבר טירונות (במהלכה הצטיין בקליעה), ולאחר מכן עבר אימון כמפעיל ראדאר, ונשלח לבסיס אגוצי ביפן. לאחר כשנה וחצי, נשלח בחזרה לארצות הברית לבסיס "אל טורו" במדינת קליפורניה. אוסוואלד לא היה חייל מצטיין. ביישנותו והקומוניזם שלו לא חיבבו אותו על שאר החיילים, וככל שהיה ביישן יותר, כך דיבר בצורה מתרברבת על הקומוניזם, עד שכונה "אוסוואלדקוביץ'". הוא נרשם כמנוי על העיתון "העובד" ביטאון הקומוניסטים האמריקאים, והחל ללמוד רוסית. אין לדעת כיצד נסבלה התנהגות זו, בשיאה של המלחמה הקרה, אך לא לימודי הרוסית הם שהביאו לסיום הקריירה הצבאית של אוסוואלד. הוא נשפט פעמיים, פעם על כי ירה בעצמו בטעות, ופעם על מריבה עם אחד הסמלים. בעת שמירה נשבר, והחל לירות בין השיחים. ב-17 באוגוסט 1959 אוסוואלד ביקש שחרור מן המארינס על מנת לטפל באמו. אמו שיתפה פעולה, וניצלה תקרית בה נפלה צנצנת ופגעה באפה על מנת לטעון כי אינה מסוגלת עוד לעבוד. עם האישורים הדרושים בידו, אוסוואלד שוחרר מן המארינס ב-11 בספטמבר 1959.
[עריכה] השהות בברית המועצות
עוד במהלך שירותו הצבאי הכין אוסוואלד היטב את עריקתו. הוא חסך את משכורתו הצבאית, הגיש בקשה לקבלת דרכון אמריקאי, ואף נרשם ללימודים בבית ספר לאמנויות בשווייץ שכן כחייל לשעבר היה מחויב בשירות מילואים, ולפיכך לא יכול לעזוב את ארצות הברית אלא למטרת לימודים.
ב-16 באוקטובר 1959 הגיע אוסוואלד למוסקבה, בויזה של תייר שתוקפה שישה ימים. ביומו השני במוסקבה הודיע למדריכת התיירים הרוסית שליוותה את קבוצתו כי הוא חייל לשעבר ובכוונתו לערוק. אוסוואלד הודרך להגיש בקשה רשמית לקבלת אזרחות רוסית, אך כעבור חמישה ימים נדחתה בקשתו, ונמסר לו כי עליו לעזוב את שטח ברית המועצות עוד באותו היום. בתגובה ניסה אוסוואלד להתאבד, באמצעות חיתוך הוורידים. על מנת שלא ליצור חיכוך עם ארצות הברית, ומחשש לתקרית בינלאומית, החליטה ההנהגה הסובייטית להורות על מתן אזרחות לאוסוואלד. הוא ויתר על אזרחותו האמריקנית, קיבל תעודות רוסיות ונשלח למינסק, (כיום בירת בלארוס), שם החל בעבודה כפועל במפעל מתכת שייצר מכשירי רדיו וטלוויזיה. אוסוואלד היה תחת מעקב בלתי פוסק של ה-ק.ג.ב., וכיום מצוי בידי היסטוריונים תיק המתאר את חייו בברית המועצות על בסיס יומי.
היו אלו הימים היפים בחייו. הוא היה בעל דירה משלו, הכנסה חודשית שאיפשרה לו רווחה (בקני מידה של מינסק), וכאמריקני היחיד בעיר, היה אוסוואלד הביישן והמתבודד למרכז חיי החברה במפעל בו עבד. ידידיו הרוסים כינו אותו "אליק" שכן "לי" נשמע להם כשם סיני. עד מהרה התאהב בעובדת במפעל בשם אלה גרמן, בחורה יהודיה בת 19, ואף הציע לה נישואין. גרמן סירבה.
הייתה זו נקודת מפנה ביחסו לברית המועצות. עתה סבר אוסוואלד כי ברית המועצות אינה מיישמת כהלכה את הסוציאליזם, וכי היא סוטה מן המרקסיזם הטהור, אשר בו, לדעתו, החזיק אוסוואלד. הוא שם לב לכך כי במקום להיות חברה אידאלית וחסרת מעמדות, הרי שחברי המפלגה הקומוניסטית מקבלים קידום שלא על פי כישוריהם. הוא החל לזלזל בעבודתו במפעל, ולבסוף ביקש מן השגרירות האמריקאית כי תימצא הדרך להחזירו הביתה.
ב-17 במרץ 1961 פגש אוסוואלד במרינה פרושקובה, סטודנטית לרוקחות בת 19, בנשף ריקודים. השניים נישאו פחות מחודש וחצי לאחר מכן. יש הסבורים כי מרינה נישאה לאוסוואלד רק מכיוון שרצתה להגר לארצות הברית. ביולי 1961 הגיע אוסוואלד לשגרירות ארצות הברית במוסקבה, וביקש מחדש את אזרחותו האמריקנית ואת הדרכון שלו. בקשות אלו נענו, אם כי הניירת הכרוכה בכך, הן מבחינת האמריקנים והן מבחינת הסובייטים גרמה לעיכוב של כשנה. בינתיים הרתה מרינה, והביאה לעולם בת. המשפחה עזבה את ברית המועצות ב-1 ביוני 1962.
[עריכה] בדאלאס
בארצות הברית השתקעה המשפחה בעיר דאלאס. אוסוואלד ניסה לכתוב את זכרונותיו מתקופתו בברית המועצות, בכתב יד אותו כינה "הקולקטיב", אך במהרה נטש את הרעיון. הוא יצר קשרים עם הקהילה הקטנה של מהגרים רוסים באזור. ידידים מאותה התקופה מוסרים כי אוסוואלד היה שנוא על המהגרים, אך הם ריחמו על מרינה. אוסוואלד סירב ללמד אותה אנגלית, ולעתים היה מכה אותה. משניסו להשפיע על מרינה לעזוב את אוסוואלד והיא סרבה, ניתקו הידידים את קשריהם עם הזוג. בקבוצה זו יצר אוסוואלד קשרים עם ידיד בלתי צפוי - הגאולוג ברון ג'ורג' דה מוהרנשילדט. השניים היו שונים באופיים, וכפי הנראה סבר הברון האריסטוקרט, שהיה ידוע בפרובוקציות שלו, כי ידידותו עם אוסוואלד הינה פרובוקטיבית דיה, וכי היא מרגיזה את קבוצת הגולים הרוסים אליה השתייך.
אוסוואלד החל לעבוד בחברת הריתוך "לזלי" אך התפטר כעבור שלושה חודשים. לאחר מכן החל אוסוואלד לעבוד בחברת "ג'אגרס-צ'ילס-סטובאל" שהתמחתה במכונות לצילום מסמכים. אוסוואלד ניצל את עבודתו בחברה ליצירת מספר זהויות פיקטיביות, ובהן מסמכי זיהוי על השם "אלק ג'יימס הידל". לאחר שישה חודשים פוטר אוסוואלד מעבודתו בחברה. אוסוואלד היה עובד בלתי חברותי ועצל, והוא פוטר לאחר שנתפס בקפטרייה קורא בירחון סטירי רוסי.
[עריכה] הנסיון לרציחת הגנרל אדווין ל. ווקר
גנרל אדווין ל. ווקר היה איש ציבור אנטי-קומוניסט, תמך בהפרדה בין הגזעים (סגרגציה), וחבר בארגון הימני הקיצוני "אגודת ג'ון בירץ'". ווקר פוטר מתפקידו בצבא על ידי הנשיא ג'ון פ. קנדי לאחר שהפיץ בין חייליו ספרות ימנית קיצונית. ווקר שב לטקסס, וניסה להתמודד על משרת המושל, אותה הפסיד לג'ון קונלי. בפברואר 1963 שיתף ווקר פעולה עם מטיפים אבנגליסטים במעין מסע אנטי קומוניסטי שכונה "מבצע רכיבת לילה". בכך מיקד את תשומת לבו של אוסוואלד.
אוסוואלד החל לעקוב אחר ווקר, צילם את ביתו של ווקר ואת דרכי הגישה אליו, והזמין באמצעות הדואר רובה צלפים מסוג מנליכר-קרקנו, תחת השם "אלק ג'יימס הידל". ב-10 באפריל 1963, בסמוך לאחר פיטוריו מחברת מכונות הצילום, תכנן אוסוואלד את רציחתו של ווקר. הוא תכנן את ביצוע הרצח ביום רביעי, בעת שהאזור עמוס באנשים המתפללים בכנסייה הקרובה, כך ייקל עליו להטמע בהמון לאחר ביצוע הרצח. הוא השאיר למרינה פתק עם הוראות ברוסית למקרה שייתפס. ווקר ישב בכיסא בביתו בעת שאוסוואלד ירה אליו ממרחק של 30 מ'. הכדור ניתז ממשקוף החלון, והרסיסים פגעו בידו של ווקר.
בסמוך למעשה לא היה לרשויות מושג מיהו שהתנקש בווקר. מרינה ראתה את אוסוואלד שורף את כל תכניותיו בחדר האמבטיה, ושמרה את הפתק שהשאיר לה, על מנת להביאו אל המשטרה אם ינסה אוסוואלד להרוג מישהו שוב. מעורבותו של אוסוואלד בנסיון הרצח נתגלתה רק לאחר חיפוש שנערך בביתו לאחר רצח קנדי.
[עריכה] בניו אורלינס
אוסוואלד היה עתה מובטל. נסיונו להרוג את הגנרל ווקר נכשל, וידידו דה מוהרנשילדט עזב את דאלאס. הוא עזב את מרינה (שהייתה עתה בהריון עם ילדם השני) עם זוג ידידים בשם פיין, וחזר לעיר הולדתו על מנת לחפש עבודה. בין מאי ויולי 1963 עבד אוסוואלד בחברת הקפה "ריילי", ואף מרינה הצטרפה אליו.
עתה התרכזו תקוותיו המרקסיסטיות בפידל קסטרו שליט קובה, שהיה באותה העת יריב קולני לארצות הברית. הוא הפך לתומך קסטרו נלהב, והצטרף לארגון "משחק הוגן לקובה" (Fair Play for Cuba Committee) שהיה ארגון כלל ארצי, שאוסוואלד לבדו היווה את סניף ניו אורלינס שלו. אוסוואלד הוציא $22.73 על הכנת 1,000 כרוזים, 500 בקשות הצטרפות, 300 כרטיסי חבר, וביקש ממרינה לחתום כ"אלק ג'. הידל" על הכרטיסים במקום המיועד לחתימת נשיא הסניף.
הוא נהג לחלק את הכרוזים ברחוב, וניסה להתעמת עם גולים קובנים היושבים בניו אורלינס. הוא נפגש עם ראש ארגון הסטודנטים הקובנים בניו אורלינס, קרלוס ברינגר, ולאחר מכן התעמת איתו ברחוב, כשנפגשו במקרה בעוד אוסוואלד מחלק כרוזים. התפתחה קטטה ואוסוואלד בילה את הלילה בבית המעצר. עתה קיבל אוסוואלד תשומת לב תקשורתית, ואף התראיין, וצולם כשהוא מחלק כרוזים עם עוד שני "מתנדבים" אותם שכר עבור $2 מהתור בלשכת האבטלה. לאחר מכן עומת אוסוואלד עם ברינגר בתחנת רדיו מקומית, אך במקום דיון בנושאי קובה, התפתח דיון בנושאי עברו של אוסוואלד, והשקרים שסיפר לעיתונות על הרקע שלו. אוסוואלד הושפל והובס, ועזב את ניו אורלינס כחודש לאחר מכן.
ארבעת החודשים אותם בילה אוסוואלד בניו אורלינס היוו את הרקע לחקירתו של ג'ים גאריסון, התובע המחוזי בניו אורלינס, אשר חיפש שם את הרקע לרצח קנדי, תוך שהוא מנסה לקשור את אוסוואלד לאיש העסקים המקומי קליי שאו. הקשר לשאו היה אמור להיות דרך גאי בניסטר, סוכן FBI שהפך לבלש פרטי, ודייוויד פרי, טייס, שהיה ידוע בכך שלבש פאה אדומה לא מתאימה שכן מחלה מסתורית הותירה אותו ללא שיער. פרי ואוסוואלד שירתו בשנות החמישים ביחידת משטרה מוטסת (Civil Air Patrol) וקיימת תמונה שבה הם מצולמים ביחד, אך אין כל ראיות כי הם הכירו זה את זה בשנות החמישים או בשנת 1963. משרדו של בניסטר היה ברח' קמפ 544, ואוסוואלד מסר כתובת זו באחדים מהכרוזים שחילק. אין כל ראיה אחרת לקשר בין בניסטר ואוסוואלד, ומכל מקום הטפסים והכרוזים שיצר אוסוואלד בתקופה זו היו רצופים בשקרים. אוסוואלד כנראה הכיר את הבניין שהיה סמוך למקום בו עבד. הבניין היה מקום המושב לוועדה הקובנית נגד קסטרו, וייתכן שפרסום הכתובת בכרוז בעד קסטרו הייתה דרכו של אוסוואלד לנסות ולהביכם.
פרטים אלו (ואחרים) היו הבסיס לכתב אישום שהגיש גאריסון כנגד שאו באשמת קשר לרציחת הנשיא קנדי. המשפט הסתיים בזיכויו של שאו. אין כל ראיות כי שאו, פרי או בניסטר היו מעורבים ברצח. ישנם רבים הרואים בפרטים שעלו בחקירת גאריסון משום אישור לכך שעל אף שלכאורה היה אוסוואלד בעל רגשות חזקים כנגד קסטרו, למעשה יצר בניו אורלינס קשרים עם חבורה של תומכי קסטרו, ואף אם הם עצמם אינם מעורבים ברצח, הרי שהדבר מראה על כך שאוסוואלד אינו אידאולוג מבולבל ומופרע שפעל לבדו, כי אם חלק מרשת בעלת נטייה אידאולוגית ימנית.
כיום אין רבים התומכים בגירסתו של גאריסון לאירועים, אם כי היא שימשה בסיס לסרטו של הבמאי אוליבר סטון JFK תיק פתוח, שהראה בצורה ויזואלית וחזקה, תוך שילוב קטעים תיעודיים, את גירסתו לרצח. גאריסון עצמו אף הופיע בסרט בתפקיד יושב ראש ועדת החקירה ארל וורן (השחקן קווין קוסטנר שיחק את תפקידו של גאריסון).
[עריכה] במקסיקו
לאחר פיטורי אוסוואלד מחברת הקפה, מרינה שבה לדאלאס עם ידידתה רות פיין. אוסוואלד נותר בעיר עוד יומיים, על מנת לקבל דמי אבטלה בסך $33 שהגיעו לו. מניו אורלינס נסע למקסיקו, ומשם תכנן להמשיך לקובה. במקסיקו ניגש לשגרירות הקובנית, וביקש רשות לעבור בקובה בדרכו לברית המועצות. הקובנים התעקשו כי עליו להראות קודם לכן כי בברית המועצות מסכימים לקבלו, והוא פנה אל השגרירות הרוסית, אשר סירבה לבקשותיו. לאחר חמישה ימים אותם בילה בין הקונסוליות, חזר אוסוואלד לדאלאס, כשהוא מאוכזב מכך שהקובנים סירבו לאשר כניסתו.
[עריכה] ההתנקשות בנשיא קנדי
ב-3 באוקטובר 1963 שב אוסוואלד לדאלאס. לאחר תקופה קצרה שבה גר באכסניה, הוא שב למרינה, אשר קיבלה אותו, והייתה אמורה ללדת, ומצא עבודה במחסן הספרים של עיריית דאלאס. הוא החל לעבוד ב-15 באוקטובר, וב-21 באוקטובר נולדה בתו, שנקראה מרינה רייצ'ל אוסוואלד. הזוג התגורר אצל ידידיהם משפחת פיין.
ב-22 בנובמבר 1963 עבר הנשיא קנדי בשיירת מכוניות בעיר דאלאס במסגרת מסע הבחירות שלו לנשיאות. השיירה אמורה הייתה לעבור בסמוך למבנה מחסן הספרים בו עבד אוסוואלד.
על פי דו"ח ועדת וורן, בילה אוסוואלד את הלילה בבית משפחת פיין. בבוקר התעורר מוקדם, לקח את רובהו מהמקום שבו הסתיר אותו במוסך של משפחת פיין, עטף אותו בשקית חומה והגיע למקום עבודתו, כשהוא נעזר בידיד בשם פרייזר, שנהג להסיע אותו לעבודה. פרייזר, ואחותו לילי מיי רנדל, שמו לב לכך שאוסוואלד נושא חפץ כבד וארוך המונח בשקית חומה. לשאלתם הסביר להם אוסוואלד כי בשקית נמצאים מוטות לוילונות.
אוסוואלד עלה אל הקומה השישית של מחסן הספרים. בצדה הדרומי של הקומה היו חלונות גדולים שפנו אל רח' אלם ודילי פלאזה, המקומות בהם הייתה אמורה השיירה הנשיאותית לעבור. הוא נצפה בקומה השישית על ידי מספר עובדים, ביניהם פועלים שהניחו בקומה רצפה מעץ. בשעת הפסקת הצהריים נשאר אוסוואלד לבדו בקומה. רבים ניסו להוכיח כי בעת הרצח היה אוסוואלד במקום אחר, הוא עצמו טען כי בעת הרצח היה עם עובד אחר בשם "ג'וניור" ג'רמן ושתה קוקה קולה ממכונה שהוצבה בקומה הראשונה של הבניין. ג'רמן מכחיש עדות זו, ולעדותם של עדים נוספים שראו אותו במקומות שונים בבניין, כמו גם לעדות עובדת הטוענת כי שהתה בקומה השישית בסמוך לרצח, והקומה הייתה ריקה, לא נמצא סיוע ראייתי. מספר עדים ששהו למטה, ראו אדם בחלון הקומה השישית.
בשעה 12:30 עברה השיירה הנשיאותית בסמוך לבניין. על פי הגרסה הרשמית של ועדת וורן, ירה אוסוואלד שלוש יריות לעבר השיירה. היריה הראשונה כפי הנראה החטיאה את מטרתה. היריה השנייה מכונה "כדור הקסם". לטענת דו"ח ועדת וורן הצליח אוסוואלד בירי כדור אחד לפגוע בקנדי בגבו. הכדור חדר דרך גופו של קנדי ויצא דרך צווארו, ומשם פגע בגבו של מושל טקסס ג'ון קונלי, שישב לפני קנדי במושב הקדמי של הלימוזינה, יצא מצידו הקדמי של קונלי, וננעץ בזרועו. כדור זה נמצא לאחר מכן על אלונקה בבית החולים כשהוא שלם, כמעט כאילו לא נורה. היריה השלישית פגעה בראשו של קנדי, ולמעשה הרגה אותו.
[עריכה] ההמלטות ורצח השוטר ג'פרסון דייויס טיפיט
על פי גירסת דו"ח ועדת וורן, אוסוואלד נמלט מיד ממקום האירוע דרך חדר מדרגות אחורי, כשהוא מסתיר את הרובה מאחורי קופסאות שהיו במקום. בדרכו למטה נפגש בשוטר מריון בייקר, שהניח כי היריות באו ממקום כלשהו בקומות הגבוהות של מחסן הספרים, ורץ כדי למצוא את הרוצח. יחד עם בייקר היה מנהל מחסן הספרים, רוי טרודי, אשר זיהה את אוסוואלד כעובד מחסן הספרים ואישר לו להמשיך בדרכו. אוסוואלד קנה קולה בקפטרייה שבקומה השנייה, ויצא מהבניין.
הוא עלה על אוטובוס בדרכו הביתה, אך האוטובוס לא יכול להמשיך בדרכו בשל המחסומים בתנועה שנוצרו עקב הרצח. אוסוואלד עלה על מונית לעבר האכסניה שבה גר עם שובו לדאלאס, והלך לשם על מנת להוציא משם את מעילו ואקדחו שנותרו שם. לא ידוע לאן התכוון להגיע משם, אך יש המשערים כי מטרתו הייתה לעלות על אוטובוס הנוסע למקסיקו.
השוטר ג'פרסון דייויס טיפיט קיבל תיאור כללי של הרוצח שפורסם ברדיו המשטרתי, והיה תוצאה של תיאור של עדי ראיה שראו את אוסוואלד בחלון הקומה השישית. טיפיט חשד באוסוואלד וביקש לעצור אותו, כשהוא מסמן לו מחלון הניידת בה נהג. אוסוואלד ירה בו למוות. רבים הם הרואים במותו של טיפיט משום הוכחה לתאוריית הקשר, וסבורים כי טיפיט נרצח בשל חלקו בקשר, או כי לא היה זה אוסוואלד שרצח אותו. עדויות חזקות של עדי ראיה קושרות את אוסוואלד לרצח, אך נסיבותיו נותרו עלומות ומעלות חשד בעיני הסבורים כי אוסוואלד לא פעל לבדו.
אוסוואלד הסתובב חסר מעש באזור במשך דקות ארוכות, ולבסוף נכנס לקולנוע מבלי לשלם. אזרחים ערניים קראו למשטרה לעצור את הדמות החשודה. כמה דקות לאחר תחילת הסרט "המלחמה היא גיהנום" בכיכובו של אאודי מרפי, נעצר אוסוואלד כמעט ללא התנגדות.
[עריכה] מעצרו ומותו של אוסוואלד
אוסוואלד נעצר בחשד לרצח השוטר טיפיט, ולאחר מכן נקשר לרצח הנשיא קנדי. בעודו במעצר הצהיר בפני עיתונאים כי "לא יריתי באף אחד" וכי "אני רק שעיר לעזאזל". בחקירתו לא גילה אוסוואלד פרטים רבים, ושיקר באשר למעט הפרטים שמסר. לאחר חקירתו הראשונית עלה הצורך להעבירו לכלא המחוזי. במהלך ההעברה נורה אוסוואלד ונהרג על ידי ג'ק רובי בעל מועדון לילה, שכפי הנראה פעל מתוך רגש נקמה על רצח הנשיא אותו העריץ. אוסוואלד מת מפצעיו ב-24 בנובמבר 1963. רבים סבורים כי רובי לא פעל לבדו, וטוענים כי היו לו קשרים עם המאפיה, וכי הרצח היה חלק מתוכנית הקשר לרציחת הנשיא.
לאחר מותו של אוסוואלד, בשנת 1965 נישאה מרינה לקנת' פורטר, וקיבלה את השם פורטר.
[עריכה] החקירות
לאחר הרצח מינה הנשיא החדש לינדון ג'ונסון ועדה בראשות השופט העליון ארל וורן על מנת לקבוע את האשמים ברצח. הוועדה הגיעה למסקנה כי אוסוואלד הוא שירה בקנדי, וכי הוא פעל לבדו וללא שותפים. ועדה מאוחרת יותר, ועדת בית הנבחרים בנוגע להתנקשויות, הסיקה בשנות ה-70 כי הנשיא קנדי נרצח "קרוב לוודאי כתוצאה של קשר", אך כי אוסוואלד היה מעורב בקשר וכי שלושה מארבעת הכדורים שנורו בדילי פלאזה נורו על ידו.
באוקטובר 1981 הוצאה גופתו של אוסוואלד מקברה על ידי חוקר בריטי בשם מייקל אדוז, במטרה להוכיח כי האיש המצוי בקבר אינו לי הארווי אוסוואלד אלא מתנקש רוסי שהוחלף באוסוואלד האמיתי בשעה שזה שהה ברוסיה. שיניה של הגופה שנמצאה בקבר תאמו את רישומי השיניים של אוסוואלד.
עד היום חלוקות הדעות בקרב המומחים באשר למעורבותו של אוסוואלד ברצח. רבים הם הרואים באוסוואלד את "המשוגע הבודד", אדם אשר בשל מבנה נפשי לקוי לקח על עצמו, לבדו, את רציחתו של נשיא ארצות הברית, ואף הצליח במעשה, וכי רק בשל רציחתו על ידי רובי נמנע מן החוקרים להוכיח את האמת באופן סופי. אחרים סבורים כי אוסוואלד היה חלק מרשת של קושרים - תומכי קסטרו או מתנגדיו, אנשי המאפיה או הרוסים, או אף אנשי הממסד הצבאי-תעשייתי אשר רצו לסלק את הנשיא הליברלי שהצר את צעדיהם. יש כאלו הרואים באוסוואלד שעיר לעזאזל תמים, שהיה קורבן למזימה הגדולה מכפי מידותיו, מבלי שיהיה לו כל חלק בה. אלו טוענים כי לא אוסוואלד הוא שירה את היריות מהקומה השישית של מחסן הספרים (ומכל מקום לא יריות אלו הן שפגעו בנשיא, כי אם היריות מתלולית הדשא הסמוכה, שירו המתנקשים האחרים). הוויכוח בנושא זה מפרנס ספרים רבים, סרטים ואתרי אינטרנט.
דמותו של אוסוואלד הופיעה במספר יצירות בקולנוע ובספרות, ובין היתר היה אוסוואלד נושא לביוגרפיה שכתב הסופר נורמן מיילר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
