לוח השנה הרומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לוח השנה הרומי, בגלגוליו השונים, היה לוח השנה ששימש את רומא העתיקה מראשיתה. הלוח הרומי המשיך להיות לוח השנה העיקרי בשימוש באירופה עד להחלפתו על ידי הלוח הגרגוריאני. הלוח הרומי עבר מספר שינויים במהלך השנים, ולמעשה גם הלוח הגרגוריאני מבוסס על הלוח הרומי.
תוכן עניינים |
[עריכה] הלוח של רומולוס
רומולוס, מייסד רומא, נחשב ליוצר לוח השנה הרומי. לוח השנה הרומי הקדום מבוסס על לוח השנה היווני. השנה הרומית הייתה מורכבת מעשרה חודשי ירח, מתוכם, ארבעה חודשים בעלי 31 יום ושישה חודשים בעלי 30 יום. אורך השנה היה 304 יום.
השנה הרומית החלה במולד הירח הראשון שאחרי יום השוויון האביבי, והסתיימה בחורף. השנה לא כללה את חודשי החורף, מכיוון שלא התבצעה בהם פעילות חקלאית. החודש הראשון של השנה הרומית היה מרץ. זכר למספור הקדום של החודשים ניתן למצוא בשמותיהם של ספטמבר, אוקטובר, נובמבר ודצמבר המכילים את מספרם הסודר של חודשים אלה בשנה המתחילה במרץ.
[עריכה] הלוח של נומה
השינוי הראשון בלוח השנה הרומי מיוחס לנומה פומפיליוס, המלך השני של רומא. נומה חילק את השנה כולה חולקה לשנים עשר חודשי ירח. החודשים שאורכם המקורי היה 30 יום קוצרו ל-29 יום. ובסוף השנה נוספו שני חודשים חדשים, ינואר בן 29 יום ופברואר בין 28 יום. אורך השנה לפי לוח זה היה 355 יום.
כדי להתאים את הלוח שמבוסס על חודשי ירח לעונות השנה, היה צורך בשנה מעוברת. בערך פעם בשנתיים, נוסף חודש בשם מרקדינוס, בן 22 או 23 יום, אחרי ה-24 בפברואר. אורך שנה מעוברת היה 377 או 378 יום. ההחלטה על עיבור שנה הייתה נתונה בידי הכהן הראשי.
[עריכה] הלוח היוליאני
-
ערך מורחב – הלוח היוליאני
יוליוס קיסר מונה בשנת 63 לפנה"ס לפונטיפקס מקסימוס. קיסר, שהיה עסוק בקרבות רבים, לא היה נוכח ברומא בחודש פברואר במרבית השנים לאחר מינויו, כדי להכריז על שנה מעוברת. עד שנת 46 לפנה"ס נוצר הפרש של שלושה חודשים בין לוח השנה הרומי לעונות השנה.
כדי לפתור את הבעיה, קיסר הוסיף שלושה חודשים לשנת 46 לפנה"ס והנהיג לוח שנה שמשי החל משנת 45 לפנה"ס. מכיוון שהלוח היוליאני הוא שמשי אין צורך להתאים אותו לעונות השנה. אורך השנה היוליאנית הוא 365.25 יום, לחודשים שאורכם היה 29 יום התווספו יום או יומיים, פרט לפברואר לו התווסף יום פעם בארבע שנים. היום שנוסף לחודש פברואר היה חזרה שנייה של ה-24 בפברואר.
לאחר ההתנקשות בחייו של יוליוס קיסר, שונה שמו של חודש קווינטיליס, שבו קיסר נולד, ליוליוס (יולי).
[עריכה] שמות הימים
בלוח השנה הרומי לא היה מספור לימים בחודש ולא היה שבוע בן שבעה ימים.
בכל חודש היו שלושה ימים בעלי שם:
- הקלנדה (Kalenda), יום מולד הירח. היום הראשון של החודש.
- הנונה (Nona), יום הרביע הראשון של הירח. נקבעו ליום החמישי או השביעי של החודש.
- האידוס (Idus), יום הירח המלא. נקבעו ליום ה-13 או ה-15 של החודש.
למשל, הקלנדה של אפריל היא ה-1 באפריל. הרומים נקטו לרוב לשון רבים: Kalendae, Nonae, Idus. מקור המילים 'קלנדה' ו'אידוס' באטרוסקית.
ימים אלה נתנו את שמם גם לשאר ימות השנה. יום שלפני אחד הימים בעלי השם נקרא על שם היום שאחריו. למשל, ה-31 במרץ הוא יום לפני הקלנדה של אפריל. שאר הימים נקראו לפי ספירה אל היום בעל השם הבא (כלומר, ספירה לאחור), בספירה שכוללת את אותו יום בעל השם. למשל, ה-29 במרץ הוא ארבעה ימים לפני הקלנדה של אפריל, ה-30 במרץ הוא שלושה ימים לפני הקלנדה של אפריל.
השבוע הרומי היה בן שמונה ימים. היום השמיני בשבוע היה יום שוק.
