יצחק אריאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב יצחק אריאלי (1896 - 5 באפריל 1974) רב תלמיד חכם ומנהיג רוחני, ממייסדי ישיבת מרכז הרב ומשגיח בישיבה שנים רבות. חתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת ה'תשכ"ו.

הרב אריאלי נולד בעיר העתיקה בירושלים ולמד שם בישיבות תורת חיים ועץ חיים. היה רב לשכונת בצלאל - כנסת ישראל וממייסדי שכונת קריית שמואל ונווה שאנן בירושלים. מגדולי הרבנים בדורו ומגדולי מורי ההוראה והפוסקים. היה הפוסק ומורה ההוראה של בית החולים ביקור חולים וכן שימש כמנהל הרוחני והמשגיח בישיבת מרכז הרב. קשריו עם הרב קוק החלו מעליית הרב קוק לירושלים, ומאז נעשה הרב אריאלי אחד מגדולי תלמידיו. הרב נריה (שלמד בישיבה עוד בחיי הרב קוק) העיד עליו שמעולם לא החמיר בגלל ספק הלכתי. בניו: הרב שמריה אריאלי והרב נחום אריאלי. על שמו קרוי רחוב בביתר עלית, ורחוב לזכרו בירושלים, כשם ספרו - "עיניים למשפט".

[עריכה] מספריו

עיניים למשפט ב' כרכים, ועיניים למשפט על מסכתות הש"ס - הוספות וחידושים ל"עין משפט" שבשולי דפי הגמרא (מראי מקומות לפסקי ההלכה של הסוגיה המדוברת במשנה תורה ובשולחן ערוך).
שירת הגאולה על הגדה של פסח (תשט"ז).
מדרש אריאלי על פרשיות התורה.