יוזף זיסקינד אופנהיימר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוזף בן יששכר זיסקינד אופנהיימר (נודע בקיצור כיוזף זיס אופנהיימר או בכינוי הגנאי יוד זיס (היהודי זיס)) (1698 או 1699 היידלברג - 4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט), בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג. לאחר מותו של הדוכס, הוצא להורג מסיבות מפוקפקות. הוא שימש השראה לרומן של ליאון פויכטוונגר, "היהודי זיס" משנת 1925. הנאצים השתמשו בסיפורו כבסיס לסרט תעמולה אנטישמי משנת 1940 בעל אותו שם - "היהודי זיס".
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
יוזף זיסקינד אופנהיימר גדל במשפחת סוחרים יהודית בורגנית אמידה בעיר היידלברג. בשנים 1717-1713 ערך מסעות לאמסטרדם, וינה ופראג. מאוחר יותר החל אופנהיימר לעבוד כבנקאי פרטי באזור פפאלץ. כן עסק בתחילה בגביית חובות. באמצעות אשראי שהעמיד לבני אצולה שנקלעו לחובות, טיפס בסולם החברתי. כל אימת שהבנקים סירבו למתן הלוואה, נהג אופנהיימר לממן את אורח החיים הבזבזני של מבקשיה. האשראי שהעמיד היה יקר, אבל לא נחשב לריבית נשך.
כאיש כספים וכבנקאי ביסס במהרה את עושרו ומעמדו. הוא פעל בין השאר בשירותיהם של נסיכים בוחרים מאזור פפאלץ ומקלן. במהלך שידוך שערך בשמו של הדוכס אברהרד לודוויג מווירטמברג הכיר בשנת 1732 בבאד וילדבאד את אחיינו קרל אלכסנדר מווירטמברג, שסבל תמיד ממחסור בכסף. עוד באותה השנה מינה קרל אלכסנדר את אופנהיימר לתפקיד בחצרו שכל מטרתו הייתה לממן את פעילות החצר.
לאחר מותו של אברהרד לודוויג ב-31 באוקטובר 1733 התמנה קרל אלכסנדר לדוכס (Herzog) של וירטמברג, ונזקק עתה הרבה יותר לשירותיו של אופנהיימר. משום כך העניק לו סמכויות נוספות בתחום הכלכלה והפיננסים של ארצו. בשנת 1736 מונה אופנהיימר ליועץ פיננסי בכיר וליועצו הפוליטי של הדוכס, וכוכבו דרך עוד. עוד לפני שעלה לכס הנסיכות, עבר קרל אלכנסדר אל הנצרות הקתולית מן הנצרות הפרוטסטנטית. במהלך ארבע שנות שלטונו (1737-1733) נוצרו איפוא שני סוגיות שלטוניות חריגות: ראשית, שלטון של דוכס קתולי על אוכלוסייה פרוטסטנטית, ושנית, מינויו של יהודי לעמדה משפיעה בשלטון. שתיהן הביאו למתח רב.
כדי להתאים את הכלכלה הכושלת של וירטמברג לבזבזנות האבסולוטית של קרל אלכסנדר, הנהיג אופנהיימר חידושים ברוח הכלכלה המרקנטילית. הוא ייסד תעשייה של טבק, משי ופורצלן וכן את הבנק הראשון של וירטמברג, שאותו ניהל בעצמו. הוא הנהיג מס על משכורות הפקידים ומכר בעמלות גבוהות את זכויות המסחר במלח, בעור וביין לתושבים יהודים. בנוסף סחר באבנים יקרות ובמתכות יקרות, החכיר את המטבעה הממלכתית, הנהיג הגרלות ומשחקי מזל ותיווך בסכסוכים חוקיים. בכל העיסוקים האלה היה מעורב אישית, כך שבמקביל להתעשרותה של קופת המדינה, הלך והתעשר גם הוא.
קרל אלכסנדר הקתולי אישר את כל חידושיו וצעדיו של אופנהיימר כשליט אבסולוטי, מבלי להיוועץ בנציגי המעמדות השונים (Landstände), שהיו פרוטסטנטיים, על אף שעמדה להם הזכות לאשר או לסרב להטלת מיסים לפי החוקה של וירטמברג. על רקע המתיחות הפוליטית והתוך-נוצרית הזו עוררו הרפורמות המוצלחות של אופנהיימר, מדיניות הכספים והמיסוי הקפדנית שלו וכן אמידותו האישית צרות עין ושנאה בקרב פקידים ואזרחים רבים.
כאשר מת קרל אלכנסדר במפתיע משבץ מוחי ב-12 במרץ 1737 השתחרר הכעס העצור ואופנהיימר נעצר עוד באותו היום.
[עריכה] הוצאה להורג
אופנהיימר הועמד לדין באשמת בגידה, פגיעה בכבוד המלכות, גזל אוצר המדינה, קבלת שוחד, ביזוי הדת הפרוטסטנטית וקיום יחסי מין עם נוצריות. בין השאר הואשם שבעל קטינה בת ארבע עשרה. על אף ששתי מיילדות העידו על שלמות בתוליה, נידון אופנהיימר ב-9 בינואר 1738 למיתה. במתן גזר הדין לא נקבעו מעשיו הפליליים, לא הובאו הוכחות לעבירות שבהן הואשם ולא ניתנו נימוקים. האישום בקיום יחסי מין עם נוצריות נבע מחוסר האפשרויות להוכיח כל אשמה אחרת.
אופנהיימר הוצג לראווה בכלוב צבוע אדום והובטח שתינתן לו חנינה אם יתנצר. הוא סירב. כמו כן עונה קשות. ב-4 בפברואר 1738 נתלה בגרדום. הקהילה היהודית ניסתה לשווא להצילו בתמורה לכופר. לפני שניתלה, הותר לו להיפגש עם ראש הקהילה היהודית, מרדכי שלוס, אבל נמנע ממנו להיפגש עם רב. 12,000 צופים נכחו בשעה שהומת בכיכר ההוצאה להורג של שטוטגארט, הידועה בכינוי "אוכף פראג" (Pragsättel), רמה מחוץ לשערי העיר. גופתו של אופנהיימר נותרה במשך שש שנים בכלוב הברזל, כדי "להזהיר מפני איום יהודי על המערב הנוצרי". רק בשנת 1744 התיר הדוכס קרל אויגן מווירטמברג לטמון ללא טקס את שרידיו.
[עריכה] אופן ההוצאה להורג
הכלוב שבו הועלה אופנהיימר לגרדום ושבו נתלה היה פרי מוחו של היועץ von Pflug, חבר בוועדה שחקרה את אופנהיימר. המטרה הייתה שאופנהיימר לא ייתלה כמו נידונים אחרים למוות, אלא כמו ציפור בכלוב. משום שהואשם בין השאר בקיום יחסי מין עם נשים נוצריות, היה אמור כלוב הציפורים לרמוז ליחסים אסורים אלה (בשל קירבה לשונית בגרמנית בין ציפורים לכינוי סלנג ליחסי מין).
[עריכה] המרה בכוח
כתנאי לחנינה נדרש מאופנהיימר להתנצר בדרך של טבילה בכוח. לפי המסופר, אופנהיימר ירק על הקרקע כאשר ניגש אליו הכומר של העיר והציע לו להמיר את דתו. כך גם קרא לפני מותו את שמע ישראל. הכומר השיב לו: "בעוד כמה רגעים תיווכח כי ישו חי!".
[עריכה] היהודי זיס בספרות ובקולנוע
עלייתו של היהודי זיס מחיים בגטו אל פסגת החברה וחצר המלוכה הייתה חסרת תקדים. על היהודים הוטלו מגבלות קשות. בשל כך שימש סיפורו בסיס ליצירות רבות.
בשנת 1827 הופיעה הנובלה "היהודי זיס" מאת וילהלם האוף אשר התבססה בעיקר על מסורת שמיעה ופרשנות מאוחרת, משום שתיקי המשפט המקוריים פורסמו רק בשנת 1919. למרות שהאוף תמך בהפרדה בין יהודים לגויים תקף את העוול שבגזר דינו של אופנהיימר. הרומן "היהודי זיס" מאת ליאון פויכטוונגר משנת 1925 זכה לפרסום כלל עולמי. מחזה על-פי הספר הוצג בתיאטרון "הבימה".
בהמשך לספר הפיק מייקל בלקון באנגליה בשנת 1934 את הסרט "היהודי זיס" (Jew Suess), שנועד להזהיר מפני האנטישמיות הגרמנית. סרט פרו-יהודי זה, בו כיכב השחקן הגרמני קונרד ויידט שגלה מגרמניה עקב התנגדותו לנאציזם, תפס את תשומת לבו של יוזף גבלס, שר התעמולה הנאצי, אשר יזם הפקת גרסה גרמנית שהיא אחד מסרטי התעמולה האנטישמיים החריפים שנוצרו אי פעם. למרבה האירוניה, סיפורו של אופנהיימר התפרסם יותר מכל בסרט תעמולה זה, שנקרא אף הוא "היהודי זיס" (Jud Süß), שאותו ביים פייט הרלן בשנת 1940 בגרמניה.
