יואניס קפודיסטריאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרוזן יואניס אנטוניוס קפודיסטריאס (ביוונית: Ιωάννης Καποδίστριας)‏ (11 בפברואר 1776 – 9 באוקטובר 1831) היה דיפלומט רוסי יליד יוון ואחר כך ראש הממשלה הראשון של מדינת יוון העצמאית.

תוכן עניינים 1 רקעו המשפחתי וראשית דרכו 2 מיניסטר הרפובליקה של שבעת האיים 3 דיפלומט בשירותה של רוסיה 4 שובו ליוון 5 מושל יוון 6 ההתנקשות בחייו 7 מורשתו

[עריכה] רקעו המשפחתי וראשית דרכו

יואניס קפודיסטריאס נולד באי קורפו (קרקירה ביוונית) שבקבוצת האיים האיוניים, אשר נמצאו אותה עת בחזקת ונציה. הוא למד רפואה, פילוסופיה ומשפטים בפדואה (Padua) שבאיטליה. בהיותו בן 21, בשנת 1797, החל לעבוד כרופא באי הולדתו. אף שנולד ונתחנך כבן אצולה, החזיק כל חייו בדעות ליברליות מוצקות והיה דמוקרט אמיתי. התואר רוזן הוענק לאחד מאבות משפחת קפודיסטריה על ידי קרלו אמנואלה השני, דוכס סבויה, והוא נרשם מאוחר יותר, ב-1679, ב"ספר הזהב" (Libro d'Oro) של אצולת קורפו. "קפודיסטריה" היא עיר בחוף המזרחי של מפרץ ונציה, כיום קופר (Koper) שבסלובניה. משפחת אימו, גונמי (Gonemi), הייתה רשומה ב"ספר הזהב" מאז 1606. ב-1802 ייסד יואניס קפודיסטריאס בקורפו ארגון חשוב לקידום המדע והחברה, "האגודה הרפואית הלאומית", והיה חבר נמרץ בה. ב-1799, כאשר קורפו נכבשה לזמן קצר על ידי צבאות רוסיה וצרפת, התמנה קפודיסטריאס למנהל הרפואי הראשי של בית החולים הצבאי.

[עריכה] מיניסטר הרפובליקה של שבעת האיים

לאחר שנתיים של מאבק לחירות, שנתלקח בעקבות המהפכה הצרפתית ועלייתו לשלטון של נפוליון, הכירו רוסיה והאימפריה העות'מאנית בשבעת האיים האיוניים כמדינה עצמאית וחופשית. רפובליקת שבעת האיים (Επτάνησος Πολιτεία), כפי שנקראה, נשלטה על ידי אציליה. קפודידסטריאס, שהחליף את אביו, נעשה אחד משני המיניסטרים של המדינה החדשה. כך, בגיל 25, החלה מעורבותו בפוליטיקה. הוא הצליח לשכנע את אוכלוסיית האי קפלוניה (Κεφαλονιά) להישאר מאוחדים וממושמעים, כדי למנוע את התערבותן של מדינות זרות, ובכושר שכנוע ואומץ לב הפיס ללא מאבק אלים את דעתה של אופוזיציה מהפכנית. באותה נחישות מפייסת כונן אוטוריטה בכל שבעת האיים. הוא הקשיב לרחשי לב העם, ויזם שינויים בעלי אופי דמוקרטי ב"חוקה הביזנטית" שנכפתה על ידי הברית הרוסית-עות'מאנית. כתוצאה מכך שיגרו אליו המעצמות הגדולות שליח, כדי לנזוף בו. ברם, כאשר נפגש השליח, ג'ורג' מוטסניגו (George Motsenigo), עם קפודיסטריאס, הוא התרשם עמוקות מסגולותיו המוסריות והפוליטיות. כשנערכו בחירות לסנאט החדש, נבחר קפודיסטריאס פה אחד למיניסטר הראשי של המדינה. בדצמבר 1803 אושרה בסנאט חוקה דמוקרטית וליברלית יותר. כמיניסטר המדינה היה אחראי על המגזר הציבורי, והעניק תשומת לב מיוחדת לחינוך.

[עריכה] דיפלומט בשירותה של רוסיה

ב-1809 הצטרף קפודיסטריאס לשירות הדיפלומטי של הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון. משימתו החשובה הראשונה, בנובמבר 1813, הייתה עת נשלח כשגריר בלתי רשמי של רוסיה לשווייץ, כדי לסייע בחילוץ המדינה מהשליטה הצרפתית שכפה עליה נפוליון. הוא הבטיח את האחדות, העצמאות והנייטרליות של השווייצרים, בערבותן הרשמית של המעצמות הגדולות, והיה שותף פעיל לניסוח ולאישור חוקה חדשה עבור 19 הקנטונים שהרכיבו את שווייץ. בקונגרס וינה, 1815, השתתף קפודיסטריאס כנציג הרוסי, והיווה משקל נגד להשפעתו הכבירה של הנציג האוסטרי, הנסיך מטרניך; הוא התעקש לשמור על אחדותה של המדינה הצרפתית תחת מונרך מבית בורבון, והשיג ערבויות בינלאומיות לחוקה ולנייטרליות של שווייץ, שהובטחו בהסכם בין המעצמות. לאחר הצלחות דיפלומטיות מזהירות אלה, מינה אלכסנדר הראשון את קפודיסטריאס למיניסטר חוץ עמית של רוסיה, יחד עם הרוזן קרל רוברט נסלרודה (Karl Robert Nesselrode).

קפודיסטריאס גילה תמיד עניין כן במולדתו, ובמיוחד במצבם של שבעת האיים, אשר בתוך כמה עשרות שנים עברו מהשפעה מהפכנית צרפתית להגנה רוסית ואחר כך לשליטה בריטית. תמיד ניסה למשוך את תשומת לבו של הצאר הרוסי לענייני יוון.

ב-1818 ביקר קפודיסטריאס באיי הולדתו, שנמצאו אותה עתה בשליטה בריטית. ב-1819 יצא אל לונדון כדי לדון עם הממשלה הבריטית בתלונות יושבי האיים, אך נענה על ידי הבריטים כי האיים אינם מעניינה של רוסיה. תמיכתו הפעילה של קפודיסטריאס בעצמאות יוון מהאימפריה העות'מאנית גברה והלכה, ובשל כך התפטר ב-1822 ממשרת מיניסטר החוץ הרוסי.

[עריכה] שובו ליוון

קפודיסטריאס פרש אל ז'נבה, שם זכה לכבוד רב והוענקה לו אזרחות כבוד של העיר על שירותיו לאחדותה של שווייץ ובמיוחד לאחדות הקנטונים. ב-1827 הוא למד לדעת, כי בשל היותו המדינאי יליד יוון המפורסם ביותר באירופה, בחרה בו האספה הלאומית היוונית שזה עתה קמה לראש המדינה שזה עתה זכתה לעצמאות, ולו התואר "קיברנטיס" (Κυβερνήτης – מושל, "קברניט").

לאחר שסייר במדינות אירופה כדי להשיג את תמיכתן בעניין היווני, נחת קפודיסטריאס בנַ‏פפְלִיוֹ‏ (Ναύπλιο) בינואר 1828. הייתה זו הפעם הראשונה בה דרכה רגלו על אדמת יבשת יוון, והוא גילה לדעת כי המצב שם אינו מעודד. למרות שהלחימה נגד הטורקים עדיין נמשכה, גררו מחלוקות סיעתיות וחמולתיות את המדינה לשתי מלחמות אזרחים שהחריבו את הארץ. יוון הייתה מרוששת, והיוונים לא הצליחו להקים ממשלה לאומית מאוחדת.

[עריכה] מושל יוון

עם הגיעו ליוון החל ביישום תוכנית גדולה של רפורמות ומודרניצזיה בכל התחומים. קפודיסטריאס שם קץ למלחמת האזרחים, איחד וארגן מחדש את הצבא, כך שהיה בכוחו להשיב ליוון שטחים שנכבשו על ידי הצבא העות'מאני במהלך מלחמות האזרחים; הוא הנהיג את שיטת ההסגר הרפואי (quarantine) המודרנית הראשונה ביוון, אשר בלמה - לראשונה מאז החלה מלחמת העצמאות - את התפשטותן של מגפות כמו טיפוס הבטן, כולירה ודיזנטריה; נשא ונתן עם המעצמות הגדולות ועם האימפריה העות'מאנית על הגבולות ועל מידת עצמאותה של המדינה היוונית, וחתם על חוזה שלום שסיים את מלחמת העצמאות נגד הטורקים; הנהיג את הפניקס היווני, המטבע היוונית המודרנית הראשונה; ארגן את מערכת המינהל המקומית; ובמאמץ להעלות את רמת החיים של האוכלוסייה, הכניס לשימוש לראשונה ליוון את גידול תפוחי האדמה.

האופן בו הנהיג קפודיסטריאס את גידול תפוחי האדמה מוסיף להיות גם בימינו אנקדוטה מפורסמת. לאחר שהזמין משלוח של תפוחי אדמה, פקד כי יש להציעם לכל המעוניין. ברם, האוכלוסייה התייחסה בשוויון נפש לתפוחי האדמה, ונדמה היה כי התוכנית כולה עומדת להיכשל. קפודיסטריאס, שידע את נפש בני עמו, ציווה לפרוק את מטען תפוחי האדמה לעיני הציבור ברציפי נפפליון, והעמיד שומרים חמורי-סבר לשמור עליו. עד מהרה נפוצו השמועות כי הסיבה לשמירה ההדוקה על תפוחי האדמה היא חשיבותם הרבה. האנשים נאספו כדי לצפות בתפוחי האדמה יקרי הערך, ולא חלף זמן רב והם ניסו לגנוב מהם. השומרים תודרכו מבעוד מועד להעלים עין ממעשים אלה, ועד מהרה "נגנבו" כל תפוחי האדמה ותוכניתו של קפודיסטריאס להנהיג את גידולם ביוון הצליחה.

זאת ועוד, קפודיסטריאס ניסה לקעקע את סמכותן של החמולות המסורתיות, אותן ראה כמורשת חסרת-תועלת של תקופה שחלפה. ברם, הוא המעיט בערך הכוח הצבאי והפוליטי של הקפטאני (καπεταναίοι – המפקדים) שהנהיגו את המרד נגד טורקיה ב-1821, ואשר ציפו ליטול חלק בהנהגת המדינה שלאחר המהפכה. כאשר המחלוקת בין הקפטאני של לקוניה והמושל הממונה על הפרובינציה הסלימה לכדי עימות מזוין, הוא הזעיק חיילים רוסים להשבת הסדר על כנו, משום שרבים מחיילי הצבא נשלטו על ידי הקפטאני שנטלו חלק במרד.

[עריכה] ההתנקשות בחייו

ב-1831 ציווה קפודיסטריאס לאסור את פטרוס מברומיכאליס (Πέτρος Μαυρομιχάλης), הביי של חצי האי מאני (Μάνη), אחד מהחלקים היותר פרועים ומרדניים של יוון. היה זה עלבון נורא למשפחת מברומיכאליס, וב-9 באוקטובר 1831 (27 בספטמבר על פי הלוח היוליאני) נרצח קפודיסטריאס על ידי אחיו של פטרוס, קונסטנטינוס, ובנו גאורגיוס על מדרגות כנסיית ספירידון הקדוש (Aγιος Σπυρίδων) בנפפליון. קפודיסטריאס השכים קום והחליט לבקר בכנסייה באותו יום ראשון חרף הפצרות משרתיו ושומרי ראשו להישאר בבית. כאשר הגיע לכנסייה הבחין במתנקשיו הממתינים בחוץ, אך המשיך לצעוד לעבר הכניסה. כאשר חלף לידם התקרבו לעברו קונסטנטיס וגאורגיוס כדי לברכו, ולפתע שלף קונסטנטינוס את אקדחו וירה בו, אך החטיא; הכדור ננעץ בקיר הכנסייה וניתן לראותו שם עד עצם ימינו. אז, ללא שהיות, שלף את פגיונו ודקר את קפודיסטריאס בבטנו, בעוד גאורגיוס משלים את המלאכה ויורה בו בראשו. קונסטנטינוס נורה על ידי גנרל פוטומאראס, שצפה בחיזיון הרצח מחלונו, ועל ידי שומר ראשו של קפודיסטיראס. הוא ניסה להימלט אך ההמון הזועם היכה אותו למוות. גאורגיוס הצליח למלט את נפשו ולהסתתר בשגרירות צרפת; לאחר ימים אחדים הסגיר עצמו לרשויות המדינה. הוא נדון למוות על ידי בית דין צבאי והוצא להורג על ידי כתת יורים. בקשתו האחרונה הייתה שכתת היורים לא תכוון אל פניו, ומילותיו האחרונות היו "אחים לשלום!".

יורשו של קפודיסטיראס בתפקיד מושל יוון היה אחיו הצעיר אבגוסטינוס (Αυγουστίνος Καποδίστριας). הלה שלט שישה חודשים בלבד, במהלכם שקעה המדינה לתוהו ובוהו. תוך כדי כך הושלמה הקמתה של ממלכת יוון על ידי המעצמות הגדולות, וראשות המדינה נמסרה לידי המלך אותון. בשל שלטון הטרור בצרפת המהפכנית, חששו בריטניה, צרפת ורוסיה באותה תקופה מפני תנועות ליברליות ורפובליקניות, ועל כן התעקשו כי לאחר מות קפודיסטריאס תיכון ביוון מונרכיה.

[עריכה] מורשתו

קפודיסטריאס זוכה לכבוד רב ביוון של ימינו. אוניברסיטת אתונה נקראת על שמו; המטבע בן 20 לפטה נושאת את דיוקנו, בדומה למטבע בת 20 הדרכמות קודם להנהגת האירו; תוכנית להקטנת מספר המחוזות העירוניים בשנות ה-90 נשאה גם היא את שמו.