יהושע אפרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהושע אפרון (נולד ב-1919) פרופסור אמריטוס להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

תוכן עניינים 1 חייו ופועלו 2 מחקרו 3 ספריו 3.1 ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל 3.2 התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית 4 ספר יובל לכבודו 5 לקריאה נוספת 6 ספריו 7 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו ופועלו

אפרון נולד בפולין, עלה לארץ בשנת 1937 בגיל שמונה עשרה ולמד היסטוריה יהודית וכללית באוניברסיטה העברית. שירת זמן קצר בפלמ"ח. אפרון לימד בסמינר הקיבוצים. בתחילת שנות השישים הצטרף לסגל המרצים בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.

הגיש את הדיסרטאציה לשם קבלת הדוקטורט לאוניברסיטת העברית בשנת תשכ"ב 1961 בנושא "מלכות חשמונאי ושמעון בן שטח". העבודה נעשתה בהדרכתו של פרופסור יצחק בער.

[עריכה] מחקרו

יהושע אפרון הקדיש את עיקר עיונו המחקרי לתקופת בית שני בעידן החשמונאים, שעד אז נתפרסמו מחקרים באופן מועט יחסית, שכן עד אז המחקר המודרני התמקד בתקופה הרומית ובנצרות.

בדומה לגדליהו אלון יוצא אפרון כנגד המגמות בנות המאה ה-19 מבית מדרשו של הגרמני יוליוס וולהאוזן, אשר לפיה היהדות החסידית והפרושית התנגדו לממלכה החשמונאית וחתרו לביטולה עד הכיבוש הרומי של פומפיוס. תאוריה זו עלתה כפורחת באירופה בהשפעת המגמה של הפרדת הדת מהמדינה. אפרון הוכיח את ההיפך, כי לא רק שהחסידים והפרושים לא התנגדו לממלכת החשמונאים, אלא הם אף לקחו חלק פעיל בהתויית דרכה ובהנהגתה וכי מדינת החשמונאים נוסדה על יסודד העקרונות הדתיים המופיעים בספרות התלמודית הארצישראלית.

בדומה לגדליהו אלון הדגיש אפרון את חשיבות התלמוד הירושלמי למחקר ההיסטורי, זאת בניגוד לתאולוגיות הנוצריות ולפילולוגיה הקלאסית שהדגישה את חשיבות התלמוד הבבלי, בגלל סמכותו ההלכתית. התלמוד הירושלמי היה חשוב לחקר דברי ימי התקופה החשמונאית בפרט וימי הבית השני בכלל, שכן היה קרוב יותר בזמן ובמקום חיבור מהתלמוד הבבלי. יתרה מכך בית חשמונאי נזכר לשבח על פי רוב בתלמוד הירושלמי.

אפרון ראה בספר דניאל כמשקף את דעותיהם של החסידים אשר תמכו ביהודה המקבי וסובר כי דניאל הוא מדרש על ספרי הנביאים. בו באות לידי ביטוי משאלות החסידים לניצחון שלם של התורה תחילה בארץ ישראל ולאחר מכן בעולם כולו. המחקר מבית מדרשו של וולהאוזן ראה בספר דניאל כמצביע על חסידות מסוגרת המתנגדת למרד החשמונאים, סבר כי ממלכת החשמונאים התכוונה להיות ממלכת נצח וטען שהפרושים החשיבום לגוזלי כס דוד המלך. לפי אפרון מקימי מדינת החשמונאים החשיבו עצמם כמייסדי מדינה ברת חלוף, עד בוא המשיח.

לפי אפרון הספרות הפסבדו-אפיגרפית (ספר חנוך א' וב', עליית משה, צוואות י"ב השבטים ספר היובלים) תיארה משיח פלאי העתיד להביא גאולה לעולם בדרך נס. מלומדים ניסו לראות בזה רמז לחשמונאים ולתקופתם. לעומת זאת הראה אפרון כי יש כאן תפישה נוצרית מאוחרת בזמן, בדומה לברית החדשה, בסגנון, של גאולה עולמית ולא לאומית, הנוגעת לכלל העולם. ובניגוד לספר דניאל וחיבורים נוספים מתקופת החשמונאים, הרי שבספרות האפיגרפית מודגשת שנאה עמוקה לעם ישראל, יתרה מכך היא דומה לברית החדשה בסגנון ובמילים.

אפרון סובר כי מגילות קומראן חוברו לכל המוקדם באמצע המאה הראשונה לספירה ומזכירות את הספרות הפסבדו-אפיגרפית, היות שמופיעים בהן רעיונות ומושגים נוצריים.

[עריכה] ספריו

[עריכה] ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל

בספר מנתח אפרון את מאפייניה של המשיחיות הנוצרית המתגלמת בדמותו של ישו, ומשווה אותה לתפיסות הגאולה בקרב היהודים שרווחו בשלהי בית שני, התקופה בה פעל ישו.

הוא פותח בתיאור נרחב של החיבורים האפוקליפטיים היהודיים שנכתבו בין השנים 200 לפנה"ס עד ל-100 לסה"נ ובהם: חזון עזרא, חזון ברוך, ספרי חנוך, עליית משה, ספרי אדם וחווה ומזמורי שלמה. חיבורים אלו מתארים חזיונות של קץ העולם, כשאת בית המקדש וירושלים ההיסטוריים יחליפו ירושלים ובית המקדש של מעלה. אפוקליפטה יהודית זו הייתה אבן היסוד לכתיבתם של הפרקים האפוקליפטיים שבברית החדשה, עד להתגלמותם המושלמת בחזון יוחנן.

אפרון טוען כי החיבורים האפוקליפטיים היהודים, המייחסים את חיבורם לאישים מן המקרא, הולדתם בנצרות, זאת על מנת לחזק את האמונות הנוצריות. לפי אפרון, החזון האפוקליפטי מופיע אמנם במקרא בספרים כמו ישעיהו ודניאל, אך הוא אינו משמעותי כמו בנצרות, בה הוא עומד בבסיס השקפת עולמה.

בנצרות מתואר ישו הנוצרי העומד מול השטן, העולם הטוב לעומת העולם המסואב והחוטא, ישו וכוחותיו שיגברו במלחמת גוג ומגוג בניצחון הטוב מול הרע בקץ הימים.

בניתוח הברית החדשה מנסה אפרון להוכיח כי התאולוגיה הנוצרית הכניסה לתוך המקרא משמעויות כריסטולוגיות, זאת על מנת להראות שהנבואות המקראיות והבטחות האל לעמו במקרא, מיועדות למעשה לישו המשיח הנוצרי שיהפכם מחזון למציאות.

[עריכה] התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית

זהו ספר המשך לספר "ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל". הספר פורט את התגבשותה של הכנסייה, כפי שמשתקף בספריה האחרים של הברית החדשה ובמקורות נוצריים נוספים בני התקופה. אפרון מרחיב את היריעה על אגרות פאולוס, מניח התשתית לכנסייה, ומתאר אף את יתר האגרות ואת חזון יוחנן, האפוקליפטה המסיימת את הברית החדשה. הוא דן בשאלת הקנוניזציה של החיבורים וכותב על חיבורים שלא נכנסו לקאנון. הוא מסיים את ספרו בהתייחסות לספרות האפוקליפטית ולמגילות קומראן ומשווה בין מחשבת ישראל בת הזמן והשפעתה על הנצרות.

[עריכה] ספר יובל לכבודו

• דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון/ עורכים: אהרן אופנהיימר, אריה כשר. ירושלים: מוסד ביאליק בשתוף בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995.

[עריכה] לקריאה נוספת

• יואל רפל, "החשמונאים במבט חדש", הארץ (17.10.1980).
• אריה כשר ואהרן אופנהיימר, "תרומת יהושע אפרון לחקר תקופת בית שני", דור לדור: משלהי תקופת המקרא ועד חתימת התלמוד: קובץ מחקרים לכבוד יהושע אפרון, אוניברסיטת תל אביב, תשנ"ה 1995, עמ' 7-10.
• איתן בורשטין, ראשית הנצרות ואפוקליפטיקה - התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית : על ספרי יהושע אפרון, "ראשית הנצרות" ו"התהוות הכנסייה הנוצרית", קשת החדשה 19 (2007) 184-189.

[עריכה] ספריו

• חקרי התקופה החשמונאית: שבע סוגיות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ם 1980.
• מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית-הארצישראלית כנגד הבבלית. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ד.
• ראשית הנצרות ואפוקליפטה בתולדות ישראל. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ד 2004.
• התהוות הכנסייה הנוצרית הראשונית. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשס"ו 2006.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אמנון ברזילי, ישו כפי שהכרתיו, בעיתון הארץ
• רבקה ניר, הבשורה הטובה על חורבן בית המקדש, בעיתון הארץ
• מגן ברושי, מי שמע על נצרות בלי ישו, בעיתון הארץ