טיסה 800 של TWA
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| טיסה 800 של TWA | |
|---|---|
 שחזור השרידים של טיסה 800 |
|
| סיכום | |
| תאריך | 17 ביולי 1996 |
| גורם | תקלה טכנית, קצר חשמלי |
| אתר | מעל האוקיינוס האטלנטי |
| מוצא | ג'ון פ. קנדי, ניו יורק |
| יעד | שרל דה-גול, פריז |
| הרוגים | 230 |
| כלי טיס | |
| סוג המטוס | בואינג 747 |
| מפעיל | טרנס וורלד איירליינס (TWA) |
| מספר שלדה | N93119 |
| נוסעים | 212 |
| אנשי צוות | 18 |
| ניצולים | 0 |
טיסה 800 של חברת TWA הייתה טיסת נוסעים מנמל התעופה ג'ון פ. קנדי (JFK) בניו יורק לנמל התעופה שרל דה-גול בפריז, שהתרסקה בים מול לונג איילנד ב־17 ביולי 1996 עם 230 איש על המטוס. חקירה רשמית מטעם מנהל התעופה הפדראלי של ארצות הברית (FAA) קבעה שסיבת האסון היא ניצוץ חשמלי שהצית את אדי הדלק במיכל הדלק המרכזי, אך מיד לאחר האסון צצו מספר "תאוריות אלטרנטיביות" שהציעו הסברים משלהן לתאונה.
[עריכה] העובדות
מטוס הבואינג 131-747 של חברת TWA נועד לטוס ב-17 ביולי 1996 מניו-יורק לפריז. המטוס עוכב למשך כשעה משום שהמטען של אחד הנוסעים לא הועמס, ובמשך כל הזמן הזה מערכת מיזוג האוויר של המטוס, שמוקמה בדיוק מתחת למיכל הדלק המרכזי שהיה ריק כמעט לחלוטין מדלק, פעלה, בעודה מצננת את אולם הנוסעים אך מחממת את דפנות המיכל. לבסוף, המטוס המריא מנמל התעופה בשעה 20:20.
דקות ספורות לאחר ההמראה של המטוס מנמל התעופה JFK, בשעה 20:31, התפוצץ מיכל הדלק המרכזי שלו. המטוס היה אז באוויר, בגובה של כ-3000 מטר, מול לונג איילנד, 20 מילין דרום-מערבית לאיסט המפטון. בעקבות הפגיעה שגרמה לפיצוץ המיכל, הופיעו בגוף המטוס סדקים מסביב לחרטום, אשר גרמו לכך שהחרטום - כולל תא הטייס - התנתק משאר המטוס וצלל לאוקיינוס. שאר המטוס, משוחרר ממשקל החרטום, נסק כלפי מעלה בכוח המנועים שעדיין המשיכו לפעול במשך כחצי דקה נוספת, וצלל לאוקיינוס מגובה של כ-4000 מטר.
[עריכה] החקירה וההסבר הרשמי
תחילה סברו רבים שמדובר בפיגוע טרור, והחקירה, שנוהלה על ידי הוועדה הלאומית לבטיחות התעבורה (NTSB) ועל ידי ה-FBI התנהלה זמן רב בכיוון זה דווקא. סברה זו מקורה בכך, שעדי ראייה רבים דיווחו שראו דבר-מה שנראה כמו טיל; מאוחר יותר, דו"ח ועדת החקירה הסביר זאת בכך, שהעדים ראו למעשה את ירכתי המטוס נוסקים לאוויר לאחר הינתקות החרטום.
ברם, ככל שרב חומר החקירה, ובכלל זה חלקי המטוס אשר חולצו מקרקעית האוקיינוס, גרסה זו נראתה פחות ופחות סבירה. לעומת זאת, חקירה של שברי המטוס, ובמיוחד של שברי תא הדלק המרכזי, הראתה סימנים של גל הדף שהתפשט בתוך התא וטרק את המחיצה הפנימית הקדמית שלו אל דופן התא עצמו; ממצאים אלה העלו באופן ניכר את החשד שהייתה זו התפוצצות של דלק אשר גרמה לתאונה. האופן היחיד שבו אדי הדלק שבתא ההרמטי היו יכולים להתלקח היה באמצעות מד הדלק החשמלי, אך הלה פעל במתח נמוך מאוד ולא יכול היה לגרום לניצוץ שיפוצץ את אדי הדלק. אז החוקרים שמו לב לשני מרווחים קצרים ביותר (שתי מיקרו-שניות כל אחד) של שקט מוחלט בהקלטות שב"קופסאות השחורות", אשר הראו על כך שבזמן של שקט זה אירע קצר חשמלי במערכת החשמלית של המטוס. קצר זה יכול היה לגרום לעליית מתח פתאומית במד הדלק, לניצוץ חשמלי ולפיצוץ הדלק בתא המרכזי.
ועדת החקירה אימצה את הגרסה הזו והיא ההסבר המופיע במסקנות הוועדה, שפורסמו ב-23 באוגוסט 2000. זוהי גם הגרסה הרשמית לאירועים, אם כי רבים המציעים הסברים אחרים למה שהתרחש.
[עריכה] לאחר האסון
לאחר האסון, חברת TWA חידשה את הקו מניו יורק לפריז תחת המספר 924. באביב 2001, לאור קשיים פיננסיים, חברת TWA התמזגה עם חברת "אמריקן איירליינס".
בשנת 2005, מנהל התעופה הפדרלי, אשר קודם לכן עסק בעיקר בהגנת תא הדלק מפני מקורות הינצתות (ignition) מבחוץ, תיקן תקנה, שלפיה יש למלא את תא הדלק בחנקן, על-מנת להוריד את יכולת ההידלקות (flammability) של תערובת הדלק/אוויר שבתא. מערכת זו, לפי הערכת המנהל, תוכל למנוע 8 מתוך תשע תאונות אפשריות שהיו מתרחשות לולא הוצאה תקנה זו.
