הרטוב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרטוב הייתה מושבה בגבול השפלה והרי ירושלים, ליד בית שמש של ימינו, שננטשה במלחמת העצמאות בשנת 1948.
תוכן עניינים |
[עריכה] מושבת המיסיון
בשנת 1883, רכש המיסיון האנגלי בירושלים בראשות המומר מוזס פרידלנדר 5950 דונם מאדמות הכפר ערטוף. בעקבות גל ההגירה בשנת 1882 נותרו משפחות יהודיות רבות ללא אמצעי מחייה. המיסיון החליט לנצל את מצוקתם וליישב אותם בערטוף, בתקווה שעם הזמן יוכלו לשכנע אותם להמיר את דתם.
בסוף 1883 עלו לערטוף 24 משפחות. על-פי דיווח המיסיון, רק שלוש משפחות התנצרו. שאר המשפחות קיימו אורח חיים יהודי. הם התפללו בבית כנסת אך נאלצו לפי החוזה להאזין למיסת הטפה שבועית.
תנאי המחיה היו קשים, עקב מחסור בקרקע ואדמת טרשים דלה. בתחילה גרו התושבים בצריף עץ ארוך שחולק במחיצות ולאחר מכן נבנה בית אבן גדול.
היישוב היהודי החרים את מושבת המיסיון וכינה אותה "מושבת המסיתים". נחום סוקולוב כתב בספרו ארץ חמדה: "שם תקעו המסיתים את יתדם וילכדו בחרמם מספר אנשים עברים. חלילה לנו להביא בחשבון את המקום הזה, כי לא לנו הוא".
התלהבות המיסיון דעכה כשנוכחו שרק יהודים מעטים המירו את דתם. גם לחץ דעת הקהל על המתיישבים החלה להשפיע, ולקראת 1886 התרוקן המקום מיושביו. בשנת 1893 הציע המיסיון את המקום למכירה.
[עריכה] עליית הבולגרים וייסוד המושבה
בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19 התעוררה בין יהודי בולגריה שאיפה לעלות לציון. שליחיה של אגודה בשם אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל הגיעו בראשית שנת 1895 לארץ ישראל, והאדמה בערטוף הוצעה להם. לאחר משא ומתן עם המיסיון נרכש המקום. בדצמבר 1895, נר שביעי של חנוכה א בטבת תרנ"ו עלו למקום ראשוני המתיישבים והתיישבו בבית המיסיון. נקבע שמתוך שישים המשפחות שנרשמו בבולגריה יעלו בשלב ראשון שתים עשרה משפחות, כמניין שנים עשר השבטים.
לאחר מספר שנים הציע אליעזר בן יהודה לשנות את שם המושבה להרטוב הדומה בצליל לשם הערבי ערטוף.
תנאי המחיה היו קשים ביותר. הפאשה הטורקי של ירושלים הוציא צו לסילוק המתיישבים ורק לאחר התערבות אלברט ענתבי ויוסף נבון בוטלה הפקודה, לאחר שהוכח שהיהודים הבולגרים הם אזרחים עות'מאנים נאמנים.
השנים הראשונות היו קשות ביותר. המשפחות הצטופפו בבית המיסיון, חיו בעיקר בחצר המשותפת ודיברו לדינו. הם חיו במעין קומונה והתחתנו ביניהם. כמעט ולא היה קשר עם שאר היישוב והם לא קבלו כל עזרה מהברון רוטשילד. החקלאות הייתה דלה והם התפרנסו מייצור גבינות מחלב צאן, עצירת שמן אזוב (זעתר), ייבוש פרחים לייצוא ועוד.
[עריכה] חוות גולדברג
בשנת 1910 חלה התפתחות מפתיעה ב"הרטוב". הנדבן יצחק גולדברג קנה שליש מאדמת המקום והקים חווה חקלאית. הכסף שנתקבל יועד לקניית חלקם של המשפחות שנשארו בבולגריה. החווה גם סיפקה מקומות עבודה למתיישבים. בעזרת הלוואה מיק"א, פותחו אמצעי ייצור נוספים כמו טחנת קמח, בית בד וכבשני סיד.
מלחמת העולם הראשונה עיכבה את התפתחות המושבה אבל לאחר מכן חלה התפתחות ניכרת במושבה. לאחר 25 שנות מגורים בבית המיסיון הוחל בבניית בתים והמושבה התבססה מבחינה כלכלית. נבנו בית כנסת ומרפאה ונסלל כביש משער הגיא. כן הוקמה מחצבה שהתפתחה אחר כך למחצבת שמשון.
[עריכה] מאורעות תרפ"ט
התפתחות המושבה נקטעה בחטף ב-24 באוגוסט 1929. עד אז היה היחס עם הערבים המקומיים תקין, והמושבה לא הייתה מאורגנת להגנה. בלילה נודע כי ערביי דיר אבן (כיום נמצא במקומו המושב מחסיה) מתכוננים להתקפה. התושבים התרכזו בבית אבן אחד. הערבים תקפו ושרפו את חוות גולדברג. ניסיונות הערבים להתקרב לבניין נהדפו. עם בוקר הוחלט לפנות את המושבה. במסע מהיר הלכו התושבים לתחנת הרכבת הסמוכה והתבצרו בה. כאשר הגיעה הרכבת מירושלים עלו עליה וראו דרך החלונות את מושבתם עולה באש.
[עריכה] יישוב מחדש
התושבים פונו לתל אביב. חלקם נשארו בעיר, וחלקם התיישבו באבן יהודה. המושבה שוקמה ובשנת 1930 חזרו אליה חלק מהמשפחות. המושבה החלה להתפתח שוב. ב-1941 הוקם לידה בית חרושת למלט שמשון.
מאורעות 1936 - 1939 עברו בשקט יחסי. המושבה הוקפה בגדר תיל ובמקום הייתה כיתת תגבור של ההגנה. בנין המשטרה מדגם טגארט תרם אף הוא לביטחון בסביבה.
[עריכה] מלחמת העצמאות
כבר מתחילת מלחמת העצמאות הייתה הרטוב במצור.
ב-20 בדצמבר 1947 הותקף טנדר נוטרים בדרכו ל"הרטוב" ושלושת נוסעיו נהרגו. מאז התנהלה התחבורה ל"הרטוב" בשיירות מאובטחות של כלי רכב מוגנים בשכבת שריון קלה.
מהרטוב יצאה מחלקת הל"ה לדרכה האחרונה.
ב-18 במרץ 1948 אירע אסון שיירת הרטוב. שיירה הצליחה להביא אספקה ל"הרטוב". בדרך חזרה לירושלים הותקפו על ידי מאות ערבים מכוחותיו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני. שני משוריינים נלכדו ושאר השיירה הצליחה לחזור ל"הרטוב". בקרב נספו אחד עשר ממגיני השיירה.
למחרת הקרב הותקף ופוצץ בית החרושת שמשון.
ב-22 במרץ 1948 נערכה התקפה כבדה על המושבה. המגינים ושתי מחלקות של חטיבת גבעתי הצליחו להדוף את התוקפים ולגרום להם אבידות כבדות.
[עריכה] פינוי המושבה
עם התקרב הפינוי הבריטי הוחלט על פינוי הרטוב. האסון בנפילת גוש עציון תרם גם הוא להחלטה זו.
המשימה הוטלה על כוח מגדוד 52 גבעתי בפיקודו של שלמה להט (צ'יץ'). הכוח יצא מכפר אוריה במסע לילי להרטוב. התושבים הביעו בתחילה את התנגדותם לפינוי אבל קיבלו את הדין. הם השחיתו את הציוד והרגו את בעלי החיים ובלילה שבין ה-15 ל-16 במאי 1948 יצאו במסע לילי מאובטח והגיעו לכפר אוריה עם שחר.
המושבה לא הוקמה מחדש. על אדמותיה הוקמו מושב נחם ואזור התעשייה של בית שמש.
מהמושבה הישנה נותרו שרידים בודדים, כמו בית המיסיון, בית הקברות ומספר בתי אבן, שבאחד מהם מוזיאון קטן לתולדות הרטוב. לידו-יד למייסדי הרטוב.
[עריכה] לקריאה נוספת
- זכרונות הרטוב אברהם בכר, מהדורה שנייה, תשנ"ב, 1992.
- סיפורי מושבות (בעריכת זאב ענר).
- רן אהרונסון, לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה.
- אורי מילשטיין, תולדות מלחמת העצמאות כרך ד' (שיירת הרטוב).
- חטיבת גבעתי במלחמת הקוממיות, הוצאת "מערכות" עמ' 559 - 563 (פינוי הרטוב).
