הוריה סימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוריה סימה (Horia Sima) ‏ (3 ביולי 1907 - 25 במאי 1993), מנהיגה השני והאחרון של תנועת הלגיונרים הרומנית ("משמר הברזל").

סימה נולד בכפר מנדרה (Mândra) שבנפת פגרש (Făgăraş), ברומניה. בין השנים 1926 ל-1936 היה סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטת בוקרשט, ולאחר מכן עבד כמורה לפילוסופיה בבית ספר תיכון. כבר בשנת 1927 היה חבר בארגון "משמר הברזל", ובשנת 1935, כאשר מנהיג הארגון יצר את המחוזות, מונה להיות אחראי על אזור באנאט.

בשנת 1938, בבית הכלא ברומניה, נרצחו בפקודת המלך מנהיג התנועה הלגיונרית קורנליו זלאה קודראנו ועוד קבוצה ממנהיגי התנועה. יתר מנהיגי התנועה, כולל הוריה סימה, נמלטו לגרמניה, שם התארגנה הנהגה החדשה והוריה סימה קיבל לתחום אחריותו את הקשר עם רומניה.

ביום 21 בספטמבר 1939, קבוצת לגיונרים רומנים, בהנהגת הוריה סימה שחזר לשם כך לרומניה, רצחה את ראש ממשלת רומניה באותו זמן, ארמנד קלינסקו. בינואר 1940, הוריה סימה, ששב לגרמניה, קיבל את הנהגת התנועה הלגיונרית, יחד עם "קונסטנטין פפנצ'ה". במאי אותה שנה הוריה סימה יחד עם קבוצת לגיונרים גנב את הגבול בין יוגוסלביה ובין רומניה, אך נעצר בכפר קרוב לגבול והועבר תחת משמר כבד לבוקרשט. לאחר חקירות ממושכות הוא שוחרר.

יון אנטונסקו, שתפס את השלטון ברומניה, קרא לתנועה הלגיונרית לשתף פעולה בהנהגת המדינה והוריה סימה, שמונה להיות מנהיגה, התמנה לסגן נשיא מועצת השרים, שני בבכירותו רק לאנטונסקו עצמו. התנועה הלגיונרית החלה במסע טרור נגד מתנגדיה ורודפיה בעבר וכנגד יהודי רומניה. המסע הגיע לשיאו במרד גלוי נגד הוראותיו של אנטונסקו.

בזמן מרד הלגיונרים בינואר 1941, אנטונסקו העמיד בררה להיטלר לבחור בינו לבין תנועת הלגיונרים (משמר הברזל), וכאשר היטלר העדיף את אנטונסקו, החליט זה להפריד בין משמר הברזל ובין הממשל. בהשפעת היטלר הותר לסימה לעזוב את רומניה לגרמניה שם נעצר, אך בזמן ששהה בגרמניה נשפט בהיעדרו ברומניה ונידון למוות, זאת על מנת להבטיח את אי חזרתו.

ב-1942 ברח לאיטליה אך שם נתפס והוחזר לגרמניה.

באוגוסט 1944 החליפה רומניה צד במלחמת העולם השנייה וחברה אל בעלות הברית. סימה שוחרר ממעצרו, ובווינה עסק בבניית ממשלת בובות רומנית וצבא מתנדבים רומנים, פרו-נאצים.

בשנת 1946, ברומניה, שוב נשפט סימה בהיעדרו ונידון למוות בשנית.

לאחר המלחמה חי הוריה סימה בפריז, באיטליה ולבסוף בספרד של פרנקו, שם לימד באוניברסיטת ברצלונה. הוא נפטר במדריד.